מלחמה אחרונה לפני השביתה

עונת הפוטבול הגיעה אל סיומה בקרב על הפלייאוף, ובסופו ניצחה השיטה את הספורט: סיאטל סיהוקס עלתה לפלייאוף עם מאזן שלילי - שבעה ניצחונות ותשעה הפסדים - מכיוון ששיחקה בבית על עלובות נפש מהסוג של סנט לואיס, סן פרנסיסקו ואריזונה. אם לא די בכך, היא תארח במשחק הראשון בפלייאוף את האלופה, ניו אורלינס סיינטס, אף שזו ניצחה בעונה הרגילה 11 משחקים והפסידה רק חמישה. ארבע קבוצות - ניו אינגלנד פטריוטס, פיטסבורג סטילרס, אטלנטה פלקונס ושיקגו ברס - נכנסות לפלייאוף כפייבוריטיות, אם לפי המאזן או אם לפי ציפיות האוהדים. אבל צפו גם למאבק מצד האלופה ומצד פילדלפיה בהובלת מייקל ויק. וגם פייטון מאנינג מאינדיאנפוליס קולטס לא יוותר, וגם וגם וגם - הבנתם, הפלייאוף כאן. המלחמה מתחילה. שימו את הכסף על מי שאתם רוצים, כי כולם מסוכנים ויכולים להפתיע. ורק ניו אינגלנד נראית באמת מפחידה ביחס לשאר.

ברנדון טייט מניו אינגלנד פטריוטס. רק ניו אינגלנד נראית באמת מפחידה ביחס לשאר צילום: MCT

מספרים מהעונה 

בבית, מול מסכי HD ענקיים, ליגת הפוטבול שוב הוכיחה את עוצמתה. ESPN, בשנתה החמישית כשדרנית של המותג החשוב ביותר של הליגה, מאנדיי נייט פוטבול, רשמה נתוני שיא: 14.7 מיליון צופים צפו בממוצע בכל אחד מבין 17 המשחקים ששודרו — עלייה של כ־2% על פני השנה הקודמת. שבע פעמים נרשמו יותר מ־15 מיליון צופים במשחק, כשהשיא היה 19.1 מיליון צופים שנדבקו לפני שבוע למשחק בין אטלנטה פלקונס, אחת המועמדות לתואר, לבין האלופה, ניו אורלינס. השפל? כמעט 10 מיליון צפו בטנסי טייטאנס טובחת בג'קסונוויל ג'אגוארס. גם הרשת של ה־NFL רשמה מספרים יפים, עם צמיחה ל־5.7 מיליון צופים בממוצע במשחקים של יום חמישי, ביחס ל־5.4 מיליון בשנה הקודמת.

אבל במגרשים ירדה התפוסה זו השנה השלישית ברציפות, למספרים הנמוכים ביותר מאז שנות התשעים. הסיבות לכך הן רבות. בראש ובראשונה מאשימים בתקשורת האמריקאית כי מדיניות ההחשכה — אי־שידור משחק בשוק הביתי אם הכרטיסים ביציעים לא נמכרים — פשוט לא עובדת. 23 פעמים השנה הוחשכו המסכים בשוקים הביתיים, הכי הרבה מאז 2004, ובכל פעם שזה קרה נפגעה תדמית הליגה ונפגעו דווקא האוהדים המקומיים, שרצו לראות את הקבוצה הביתית ונאסר עליהם. אוהדיה של טמפה ביי באקנירס, שבבעלות אותםגלייזרים שגם מחזיקים במנצ'סטר יונייטד, שרדו עונה שלמה מבלי לראות משחק ביתי של קבוצתם בשוק המקומי. אוקלנד לא הצליחה למכור אצטדיון מלא בשבעה מתוך שמונת משחקי הבית. יחדיו, 63% מההחשכות נבעו מטמפה ביי ומאוקלנד. אמריקאים לא אוהבים שמישהו מחליט להם מה מותר ומה לא, והליגה — כוחנית ככל שתהיה — ודאי לא תרצה להציב עצמה בפינה זו. אבל יש עוד מקומות לדאגה: בבאפלו, עיר שמקדשת את הבילס, הקבוצה הביתית, חוו את ההחשכה הראשונה מאז 2006. היו חווים שם אחת נוספת אילולא ראסל סלבטורה, בעלים של רשת סטייקיות, רכש את 7,000 הכרטיסים הנותרים למשחק מול ניו אינגלנד.

נתונים סופיים עדיין אין, אך במהלך העונה התפרסמו נתונים שהראו על ירידה מהעונה הקודמת, ובסך הכל ירידה מצטברת של כ־5% בתפוסה ביחס לעונת השיא, 2007. לכך כמובן יש סיבות נוספות: מחירים שלא ייאמנו של כרטיסים, מזון ושתייה באצטדיונים — מים בבקבוק עולים 5 דולרים, לדוגמה; האלימות האיומה ביציעים, שעליה כתבנו במהלך העונה; גל קור נוראי, ואפילו שהקור הוא חלק מחוויית הפוטבול, בני אדם לא נוצרו כדי לצפות במשחק חסר חשיבות בקור של מינוס עשר מעלות; וקבוצות שמאבדות עניין מוקדם יחסית בעונה.

ניק קולינס מגרין ביי פאקרס. לא פייבוריטים מול פילדלפיה החזקה צילום: MCT

מספרים מהשביתה

כך או כך, בעוד שהליגה רושמת עוד עונה עם הכנסות של 9 מיליארד דולר, המספרים לגבי העונה הבאה מבטיחים פחות. שכן אפילו שכולם מעריכים שלא תהיה שביתה, יש לה כבר השפעות פיננסיות: "הוול סטריט ג'ורנל" מעריך אובדן של כמיליארד דולר בהכנסות לליגה מאי־חידוש מנויים שנתיים, וממכירות כרטיסים למחנות האימון של הקיץ ולמשחקי קדם־העונה. והיה וכולם טועים, מה שקורה מעת לעת ונראה שבתדירות הולכת וגוברת, תעשיית הענק של פנטזי פוטבול — שמגלגלת 5 מיליארד דולר לפי אתר הפיננסים דהסטריט — תמות באבחה אחת חדה. וכמובן, רשתות השידור ABC ,NBC ו־CBS יפסידו 3 מיליארד דולר בהכנסות מפרסומות מחברות כמו פפסי ואנהויזר־בוש, שלא יפרסמו מול מסכים שלא ברור מה ישודר בהם. וכל זאת עוד לפני שאמרנו מילה אחת על מרמור האוהדים, המרצ'נדייז שלא יימכר, העובדים שיפוטרו, וקטיעת שושלת משחקי הפוטבול "מאדן" של חברת EA בקונסולות של סוני ושל מיקרוסופט.

אבל יש מי שיפסיד גם אם השביתה תידחה: החלשים. באמריקה כנראה למדו את הטריק של ועדי העובדים הישראליים: כשהזמנים, או הבעלים, נהיים קשוחים, האיגוד חותם הסכם להציל את עצמו על חשבון דורות העתיד. אחד הסעיפים שהבעלים מתעקשים עליו הוא קיצור משך חוזהו של שחקן בעונתו הראשונה בליגה (רוקי). בשנים האחרונות התפתח המנהג שהשחקנים המובילים חותמים על חוזים למשך חמש ושש שנים, המבטיחים להם עד 50 מיליון דולר, לפני תמריצים ולפני ששיחקו דאון אחד בליגה. הליגה פרסמה לפני כמה ימים באתר שלה נתונים על האולסטארים (פרו בול בלשון הפוטבול), ומהם עולה כי הפרו בולר הממוצע משחק בליגה שמונה שנים, וכי 83% מהם משחקים ארבע עונות ומעלה. רק ארבעה רוקיז הצליחו להשתחל למשחק השנה. המסקנה ברורה: הרוקיז לא מצדיקים את המשכורות שלהם. איגוד השחקנים מסכים באופן תיאורטי להפחית את כמות הכסף שתופנה לשחקנים אלה, לעתיד הליגה.

מכל הנושאים שעל הפרק — ובפרט נתח השחקנים מסך ההכנסות ואורך העונה — זה החשוב פחות. משתי סיבות: האחת — כל עובד יסכים שעובד מיומן ומנוסה ראוי לשכר גבוה יותר ממי שעכשיו הגיע לטריטוריה וטרם הוכיח עצמו. השנייה — זו בעיה של הבעלים ממילא, הם אלה שמשלמים את הסכומים המופרכים כי הם מפחדים שאחד מהכוכבים העתידיים יסרב לחתום על חוזה ולא יגיע למחנה האימונים בקיץ (מה שקרה לא מעט בשנים האחרונות). כחלק מהפתרון כאן יקוצרו חוזי הרוקיז, מה שייתן לטובים הזדמנות לחתום על הסכם מחודש ושמן במיוחד זמן קצר יחסית לתוך הקריירה. אולם מאידך, שחקנים חדשים רבים ימצאו עצמם מחוץ לליגה בתוך תקופה קצרה יחסית. ודווקא בסעיף זה, שכל כך מקובל על השחקנים, חוטא האיגוד לעתידו.

ברט פארב. לאף אחד כבר לא איכפת צילום: MCT

ברט "זאב זאב" פארב

ברט פארב, אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים, הודיע שהוא גמר עם פוטבול, זו השנה הרביעית ברציפות — "זאב זאב", מישהו? זו היתה שנה מכוערת עבורו, על המגרש ומחוצה לו, עם שערוריית הודעות מיוחמות ותמונות איבר המין ששלח לכתבת הג'טס, הקבוצה שבה שיחק ב־2008. אבל פארב המאיס עצמו על כל אוהדי הפוטבול עם הסאגות הנרקיסיסטיות שלו. וכאשר אתה שחקן מצוין, אתה תמיד רלבנטי. אבל עם הצניחה ביכולות הוא כבר לא מעניין. רק מטריד. נראה שאיש לא לימד את פארב שמוסר ההשכל של המעשייה "זאב זאב" השתנה. פעם מוסר ההשכל היה שאסור לשקר, כי אז לא יאמינו לך ברגע האמת. היום, כידוע, מותר לשקר ולעשות הכל, ובלבד שיש לך כסף ומשיכה תקשורתית. לכן מוסר ההשכל הוא אחר: אסור לחזור על אותו שקר פעמיים.