3 הערות על הפלייאוף בליגת טוטו
הכדורגל הישראלי, במצבו הנוכחי, צריך "להציק" כמה שפחות לצופים. הוא צריך להיות קל לעיכול, קל לגישה, קהילתי, משפחתי ואוהב – זו הדרך היחידה בה יוכל לשרוד בעולם כדורגל גלובאלי
1. אתמול (ש') שוחק מחזור מאוד חשוב בליגת העל, ליגת טוטו. הוא היה חשוב בגלל שהוא היה האחרון לפני תחילת הפלייאוף וקיזוז הנקודות. ובכל זאת, את המהדורות המאוחרות סיכמו עם השערים של ליאונל מסי ופדרו, אי שם באירופה הרחוקה, ולא במחזור רווי השערים בארץ הקודש.
בפאבים רבים לא שידרו את המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב אבל כן את המשחק בין ברצלונה לריאל מדריד. גם אנשים שכלל לא צופים בכדורגל התיישבו מול המסך כדי לצפות ב"אל קלאסיקו" במדריד ולא במכבי חיפה נגד הפועל חיפה. הבאז סביב ליאונל מסי והדיבורים בפינות הקפה על ליגת האלופות שכנעו אותם לעשות את זה.
הישראלי הצעיר לא מרגיש צורך לצפות במשחק של מכבי חיפה בגלל שבבית הספר ידברו איתו על ברצלונה או ארסנל. זה נכון גם למתמחה הצעירה בפירמת עורכי הדין בתל אביב, וגם לנהג המונית באשקלון.
מה זה אומר? זה אומר שהתחרות של ההתאחדות לכדורגל על לבבות ועיניהם של הצופים היא גלובאלית.
ואת זה יש לקחת בחשבון. בהתאחדות לכדורגל טוענים כי "זה הכדורגל שלנו ותמיד יאהבו את הכדורגל שלנו". אבל זה פשוט לא נכון לחשוב ככה. ולראייה: הטלוויזיה דוחה את הכדורגל הישראלי ובעקבותיה גם הצופים.
הכדורגל הישראלי, במצבו הנוכחי, צריך "להציק" כמה שפחות לצופים. הוא צריך להיות קל לעיכול, קל לגישה, קהילתי, משפחתי ואוהב – זו הדרך היחידה בה יוכל לשרוד בעולם כדורגל גלובאלי.
2. על ליגת 16 הקבוצות יש הרבה וויכוחים. כן, יש יותר שערים ויותר זמן משחק לשחקנים ישראלים אבל הפערים בין חלק מהקבוצות פשוט ענק. קבוצות רבות מ-16 הקבוצות לא משחקות כלל בערים שלהן, בקהילות שלהן. בלומפילד הוא ביתן של שלוש קבוצות שונות. זה לא נורמלי.
בסופו של דבר מה שווה זמן משחק לישראלים אם הרמה מאוד נמוכה? אבל בכל מקרה צריך לתת לליגת 16 הקבוצות עוד זמן.
על הקיזוז יש עוד הרבה יותר וויכוחים. הטענה העיקרית היא שמדובר בשיטה לא ספורטיבית. לוזון עונה שאפילו ב-NFL קבוצות יכולות לשחק כל העונה, ואז הן מגיעות לפלייאוף. הוא הוסיף ש"בכוונה אני לוקח את הפוטבול כי הגמר שלו - הסופרבול, הוא משדר הספורט הנצפה ביותר שיש".
אחר כך הוא מכה על חטא: "אולי טעינו כשלא ישבנו עם מובילי דעת הקהל לפני כן והסברנו להם את המניעים: העלאת העניין, יצירת רייטינג, תחרותיות. שנים לא היה פה כזה מתח לפני סיום העונה. אולי עם הסברה נכונה יותר לפני הוצאת המהלך לפומבי, הוא היה מגיע לציבור בצורה נכונה יותר".
אז קודם כל אין בכלל מה להשוות בין פוטבול אמריקאי לכדורגל הישראלי. זה ספורט אחר. תרבות אחרת. עולם אחר.
בנוסף, קבוצות פוטבול שלא ממלאות את האצטדיון שלהן לא יכולות להיות משודרות בטלוויזיה. קבוצות פוטבול גם משחקות רק 18 משחקים בעונה הרגילה - מתוך מטרה להגיע לפלייאוף. הקבוצות ב-NFL גם עובדות קשה מאוד כדי להשיג יתרון ביתיות בפלייאוף. בישראל הפלייאוף והקיזוז לא ממש מעניקים יתרון לקבוצה טובה שנלחמה קשה להשיג את הנקודות ואת הפער שלה. השיטה פשוט לא ספורטיבית.
בקשר לכישלון ההסברתי: לא היה כאן כישלון הסברתי. פשוט לא היה שום ניסיון להסביר. או לקיים דיון על הנושא. פשוט לא היה שום שיח רציני לגבי השינוי. לא בין הקבוצות, לא במזכירות ההתאחדות ולא עם התקשורת. ובטח שלא עם האוהדים – הרי אף אחד לא עשה סקר לגבי מה שהם רוצים לראות.
בכל מקרה, הליגה הישראלית צריכה להגיע לצופים בצורה שקל לעכל – ובפורמט מוכח. פורמט קיצוץ הנקודות בשווייץ נגנז בגלל שלא היה פופולארי. בבלגיה גם לא סגורים עליו.
שני סיבובים – משחק ביתי ומשחק חוץ לכל קבוצה – מספיקים. זה גם יאפשר לגביע המדינה למצוא מקום יותר מכובד (בשבת ולא באמצע השבוע) בלוח השנה של הכדורגל הישראלי.
ואולי גם שווה להפנות את השאלה לאוהדים, אחרי הכל הם הלקוחות: איך אתם רוצים שהליגה תראה?
אגב, אם מטרות לוזון היו "העלאת העניין" ו"יצירת רייטינג" – אז הוא כשל.
3. ועכשיו לעניין ההגשה.
גיל לבנוני, דובר ההתאחדות לכדורגל, אמר ב-10.01.10 (מתוך עולה להתקפה: ההתאחדות מגיבה לכתבה "10 דברים שישדרגו את ליגת טוטו"): "שמונה משחקים יש בליגת טוטו. חמישה משחקים מתחילים בין 19:00 ל-19:30 (וכבר הגענו לכך ש-63% אחוזים מהמשחקים משוחקים בשעה אחידה). כן, יש משחק ביום ראשון ומשחק מרכזי ביום שני. להזכיר רק - המשחק המרכזי ושאר המשודרים הם המממנים את הקבוצות בזכות זכויות השידור".
לבנוני ממשיך: "נשווה לאירופה, לשתי ליגות גדולות: באנגליה, שבה יש 10 משחקים במחזור, המשחקים מפוזרים כך: בשבת משחק אחד ב-14:45, חמישה ב-17:00, משחק אחד ב-19:30, ביום ראשון משחק אחד ב-15:30 ומשחק נוסף ב-18:00 וביום שני סוגר את המחזור משחק ב-22:00. בספרד לעומת זאת, בשבת משחק אחד ב-19:00, השני ב-21:00 והשלישי ב-23:00, ביום ראשון חמישה משחקים ב-18:00, משחק נוסף ב-20:00 והאחרון ב-22:00 (כל השעות לפי שעון ישראל). ניתן רק להשוות את פיזור המשחקים בשתי הליגות הללו לריכוז היחסי בליגת טוטו הישראלית".
ההשוואה לא במקום: הליגות הגדולות הללו מוכרות את זכויות השידור שלהן למספר עצום של מדינות ומחויבות להרבה יותר גורמי שידור ושידורים במדינתם ובעולם. בנוסף, יש שם 20 קבוצות, שזה טיפה יותר מ-16. ואגב, גם שם מבקרים רבות את אי האחידות בשעות. לפחות שם הרייטינג למשחקים עולה. בישראל הוא יורד כבר שנה חמישית ברציפות.
גם המיצוב של הליגות הללו שונה לחלוטין משל הליגה הישראלית – שכאמור חייבת להקל את הצפייה במשחקים לכל אוהדיה – וגם לאלו שלא ממש צופים בכדורגל. אחרי הכל, הכדורגל הישראלי חייב להרחיב את מספר הצופים שלו כדי להגדיל את ההכנסות.
הכדורגל הישראלי לא מעניין מספיק כדי לדרוש מהצופים שלו לבוא לראות אותו ב-15:00 ואז ב-16:30 ואז ב-19:30 ואז למחרת ב-20:00 ואז ביום שני ב-21:00. הוא צריך להיות הרבה יותר צנוע בדרישותיו. לתת לצופים חבילה אחת. לא להציק יותר מדי.
ההתאחדות צריכה לפעול לכך שכל המשחקים (אולי מלבד אחד – המשחק המרכזי ביום אחר) ישוחקו באותה שעה וישודרו בתוכנית טלוויזיה דינמית, מעניינת ויצירתית שתמשוך צופים חזרה לכדורגל הישראלי. לגרום להם לדבר על המחזור שהיה בשבת - מלא שערים, דרמות וכו' והכל בשידור אחד וקומפקטי.
את השעה האחידה של המשחקים צריך לתת לאוהדים לקבוע. אחרי הכל הם אלה שיצפו או לא יצפו במשחקים. הם יחליטו מתי יותר נוח להם להגיע. כרגע, הרבה יותר נוח להם "להגיע" לערוץ שמשדר את מסי.
