נשיקת הנשים מקלה על בחירת גיבורות האולימפיאדה שלנו

מישהו צריך להודיע למייקל פלפס שלא משנה בכמה מדליות זהב הוא זוכה, לא משנה כמה שיאים הוא שובר או כמה זעקות הוא משחרר, הוא לא יכול להיות הגיבור של אולימפיאדת 2008. יש לנו כבר גיבור. בעצם גיבורות.

פלפס יכול לשחות את דרכו לשמונה מדליות זהב ולהאפיל על מארק ספיץ, ועדיין

אחת היא מרוסיה, השניה מגיאורגיה. אם צפיתם בחדשות, אתם יודעים שיש בעיות בין שתי המדינות. הספורטאיות האלה חלקו דוכן מנצחים. בלי מבטים זועמים. בלי זעם. בלי שנאה. פדרינה בת ה-32, ששירתה בצבא הרוסי, זכתה בכסף באחת מקטגוריות רובי האוויר. סאלוקואדזה, 39, זכתה בארד.

כל הכבוד לבנות, שבאמצעות חיבוק ונשיקה על הלחי הראו לעולם שאי אפשר לכבות את האידאל האולימפי, בין אם הוא זיק או להבה. ניתן רק לקוות שהמנהיגים שלהן צופים, מעריכים ומטמיעים את המסר. המדינות נלחמות. אנשים מתים. הם סובלים. איך דברים משתנים מהר.

רק בשבוע שעבר ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין היה בבייג'ינג, באיצטדיון קן הציפור, ונופף לספורטאים האולימפיים של מדינתו בטקס הפתיחה שייזכר לדורות. ועכשיו פוטין מפקח על תנועות הצבא הרוסי לדרום אוסטיה, אזור שנוי במחלוקת בגיאורגיה. אנחנו לא נעסוק בנכון ולא נכון, לפחות במה שנוגע למדינות במלחמה.

חמלה, אהדה

עם זאת, אנחנו נעמוד ונריע לספורטאים שמפגינים הרבה יותר חמלה, אהדה והגיון בריא, מאשר, אה, מנהיגי העולם שלנו.

הן היו חברות לפני הטנקים, הטילים והפצצות, לפני ההרג והטבח. והן עדיין חברות, שחלקו פעולה פשוטה, שהן היו חייבות לדעת שהיא בעלת משמעות רבה יותר. כשמדינותיהן הכריזו על מלחמה, הן אמרו די כבר! תפסיקו. התמונה של החיבוק שלהן בהחלט שווה 1,000 מילים.

"לרדת כל כך נמוך"

"אם העולם יפיק לקח ממה שעשיתי, לא יהיו עוד מלחמות" אמרה סאלוקואדזה במסיבת עיתונאים. "אנחנו חיים במאה ה-21 אחרי הכל, ובמאה ה-21 אנחנו לא צריכים לרדת כל כך נמוך, עד כדי להילחם אחד בשני".

איך פלפס אמור להתעלות על זה?

באיגוד הרובאים הלאומי בארה"ב (NRA) אוהבים לומר שרובים לא הורגים אנשים. אנשים הורגים אנשים. טוב, הנה שתי נשים עם רובים שמנסות להציל חיים. מדהים.

"אסור שתהיה איבה בין ספורטאים, ואסור שתהיה איבה בין אנשים גם כן," אמרה סאלוקואדזה. "הפוליטיקאים בהחלט צריכים לפתור את הבעיה. אם לא, אנחנו נאלץ להתערב".

הן כבר מעורבות. תמונות החיבוק שלהן מוקרנות ברחבי העולם. אולי זה תמים, אבל אולי זה יכול להביא לשינוי הדעות.

ולחשוב של כל כך הרבה מהפטפטת לקראת האולימפיאדה הזו התמקדה בשאלה האם הספורטאים יצהירו הצהרות פוליטיות. היו מספר נושאים לבחירה, מאיכות אויר גרועה וזכויות אדם ועד דארפור וטיבט.

דיבורים פוליטיים

הוועד האולימפי הבינלאומי הבהיר שספורט ופוליטיקה לא הולכים ביחד. הוועד האולימפי האמריקאי הפגין את פחדנותו כשנכשל בהבעת תמיכתה באחד משלו, זוכה מדליית הזהב לשעבר ופעיל זכויות האדם ג'ואי צ'יק, שהוויזה שלו בוטלה על ידי הממשלה המארחת ברגע האחרון.

פאדרינה ציינה שהיא וסאלוקואדזה, שתיהן אמהות, דרך אגב, יורות ביחד כבר הרבה זמן. "ספורט הוא מעבר לפוליטיקה," היא אמרה.

קל לגלגל את העיניים ולהשמיע הערות שליליות כשנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי ז'אק רוג מתחיל עם הקשקושים על התנועה האולימפית, הבנה טובה יותר דרך ספורט, או כמו שמודבק על שלטי ענק ברחבי בייג'ינג, "עולם אחד חלום אחד".

לפעמים קל יותר לשכוח את הכיעור החיצוני, לשוטט בתוך קוביית המים המופלאה הזו ולהתפעל מהדחף של אדם אחד לזכות בשמונה מדליות.

אבל אז שתי נשים, חברות ממדינות שנלחמות זו בזו, חולקות חיבוק. הגיבורות של המשחקים האלה כבר נקבעו.

ולחשוב שלאף אחת מהן אין סיכוי לשמונה מדליות זהב.