אין ארוחות חינם

"ברחובות שלנו יש קסם מיוחד", ואת הקסם הזה מרגישים רבים ברחובות ההיסטוריים של מרכז תל אביב־יפו שבשנים האחרונות זוכה להתעוררות מיוחדת. קסם אמנם אינו ניתן להסבר רציונלי, אך אנו, האמונים על תכנון העיר, יכולים לנסות לאתר את התנאים להיווצרותו ולחזק אותם - וזה בדיוק מה שנעשה בתוכנית הרבעים שאושרה לאחרונה ומעוררת דיון ציבורי. התוכנית נועדה בראש ובראשונה לחזק את הקסם הזה הטמון ברקמה העירונית של תל אביב־יפו שהיא אולי המקום היחיד בישראל שבו מתקיים היום בהצלחה רחוב עירוני. זהו מרחב אורבני שיש בו סינרגיה והפריה הדדית בין השימושים השונים ומתאפשרת בו איכות חיים טובה לתושבים עם מרחב ציבורי מזמין ומוסדות ציבור ותרבות שוקקים לצד שימושים מסחריים, בתי קפה, מסעדות ומקומות בילוי.

המציאות הזו לא קרתה מאליה. זוהי תוצאה של תכנון נכון וארוך טווח, משאבים עירוניים גדולים והרבה תשומת לב שהושקעו כדי להחיות מחדש את הנכסים ההיסטוריים שהותירו לנו אבותיה המייסדים של העיר. השדרות הרחבות כמו רוטשילד ובן גוריון, ה"בלוק" העירוני שבמרכזו הגינות הקטנות, הערך האדריכלי של "העיר הלבנה" שהוכרזו כאתר מורשת עולמית, הפארקים ומוסדות הציבור והתרבות. כל אלו טופלו וחודשו בשנים האחרונות ביד אוהבת, והנה - כבמטה קסם - מרכז העיר הננטש חזר להיות אבן שואבת לתושבים ואפילו למשפחות צעירות עם ילדים.

ת"א. אז למה בעצם לא לתת עוד כשתמ"א 38 מאפשרת זאת? מה אכפת לנו? זוהי אשליה לחשוב שתוספת זכויות אינה עולה לציבור צילום: גלעד קוולרצ'יק

קל מאוד להרוס את האיזון העדין והמופלא הזה שמאפיין את הרקמה התל־אביבית על ידי כניעה ליוזמות של אינטרסנטים ובעלי נכסים הרואים את הרווח המיידי לנגד עיניהם. הרבה יותר קשה לנהוג באחריות ולעמוד מול הלחצים הללו העטופים כיום בזעקות של קוזאק נגזל על התפוררות הבתים ומוכנותם למקרי אסון כביכול. בפועל, אין כל הצדקה "למכור" את השיקול התכנוני הנכון וארוך הטווח שמבטיח את איכות החיים במרכז העיר לטובת שכבה מצומצמת של בעלי הדירות היקרות במדינה הרוצים להתעשר על חשבון הציבור.

צריך להבין שתוכנית הרבעים לא רק שאינה פוגעת בזכויותיהם של בעלי הדירות, אלא מוסיפה להם זכויות בנייה ומשביחה את ערך נכסיהם. מדובר בפוטנציאל לתוספת של כ־20 אלף דירות במרכז העיר. לכל בניין נוספות שתי קומות ובמקרים מסוימים עד ארבע קומות. במקרה של חיזוק בניין קיים ערכה של כל דירה צפוי לעלות בכ־15% ובמקרה של בנייה, קבלת דירה חדשה במקום הקיימת, בכ־45%. אבל יש כאלו שרוצים עוד.

אז למה בעצם לא לתת עוד כשתמ"א 38 מאפשרת זאת? מה אכפת לנו? והתשובה היא שאין ארוחות חינם. זוהי אשליה לחשוב שתוספת זכויות אינה עולה לציבור. תוספת כזו, החורגת מקיבולת התשתיות שתוכננה לאזור, תגרור בהכרח פגיעה

באיכות החיים של יתר התושבים וכמובן שתגרור הוצאות גדולות שהציבור יידרש לשלם - בהיעדר תשתיות מתאימות. את האמת הזו יודעים היטב אלו הגרים באזור מרכז העיר (שמרביתם, אגב, אינם בעלי הדירות אלא שוכרים) ומתלוננים כבר כיום על הצפיפות בבתי הספר ועל המחסור בגני ילדים ובשטחים ירוקים ופתוחים. מי שיעיין בתקציב הפיתוח של העירייה מהשנים האחרונות יגלה כמה מאות מיליונים משלם הציבור בכל שנה כדי לטפל ולחדש את התשתיות, וכדי להוסיף גנים, בתי ספר, מרכזים קהילתיים, כיכרות וגינות ציבוריות.

האינטרס של אלו היוצאים נגד תוכנית הרבעים ברור - הרי כל אחד מאיתנו היה רוצה לשדרג את הנכס שלו מבלי להוציא שקל מהכיס. על פי כל התחשיבים שנעשו, תוספת יחידות הדיור הקיימת בתוכנית הרבעים תאפשר לכל בניין חיזוק כנגד רעידות אדמה ואף שיפוץ חזיתותיו - ולכן מוטב היה לו כל בעלי העניין שמנהלים היום קמפיין נגד התוכנית היו מסירים את המסכות, לא מסתתרים מאחורי טיעוני סרק של ביטחון או חזות העיר ואומרים לציבור את האמת - אנחנו פשוט רוצים שתממנו לנו את התוספות המיוחדות כמו מעלית, חניה תת־קרקעית או חדר נוסף.