קרקעות הקיבוצים: פשרה בהפשרה

לקיבוצניקים ולמושבניקים יצא שם של מי שקיבלו מהמדינה הטבות מפליגות. אבל לא רבים מודעים לכך שבעוד העירוניים זכאים להוון את זכויות החכירה שלהם בקרקע, בקיבוץ החברים לא זכאים לעשות זאת. כעת יש הזדמנות היסטורית לפתרון בעיה זו ומחלוקות נוספות בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לבין 156 קיבוצים.

קרקע חקלאית צילום: אוראל כהן

פתרון הסכסוך בן עשרות השנים עשוי ליצור הזדמנות נדירה ולרצות את שלושת הגורמים המרכזיים: ראשית, מינהל מקרקעי ישראל שמבין את האינטרס הציבורי בהפיכת קרקעות לזמינות לבנייה, בעיקר קרקעות של קיבוצים שהן עתודות גדולות לפתרון מצוקת הדיור. שנית, חברי הקיבוצים שיזכו לשוויון עם תושבי הערים, ויוכלו לקבל היתרי בנייה עבור הבנים הממשיכים. הגורם השלישי, שעשוי להיות המרוויח הגדול מפתרון הקונפליקט, הוא הציבור בישראל. לפי הערכת התנועה הקיבוצית, המהלך יאפשר הקמה של כ־10,000 יח"ד חדשות בשנה ושחרורן לשוק. הערכה זו מבוססת על נתוני מחקר שערכה לאחרונה חברת BBDO. לכאורה נראה שהפתרון קרוב מתמיד, אך קיימים עדיין פערים משמעותיים בין רמ"י

לקיבוצים. בבסיס המחלוקת עומדת שאלת שיעור התשלום עבור ההיוון המיוחל. חברי הקיבוצים מתנגדים למדיניות שהציעה רמ"י בטענה כי זו תאפשר רק לחברי קיבוץ אמידים להוון את הקרקע: בהצעה של רמ"י, הקיבוץ, כאגודה שיתופית, ירכוש את הזכויות בקרקע ויהיה רשאי לאפשר חכירת משנה לכל דייר. אך בעוד הקיבוצים רוצים לשלם כמו בערים, 3.75% מערך הקרקע, דורש המינהל תשלום גבוה כמעט פי עשרה - 33% מערך הקרקע. המחלוקת מעמיקה כשהנושא מגיע לשימושים החורגים שקיימים בפועל בקיבוץ, שאותם יש להסדיר בד בבד עם היוון הזכויות בקרקע. כעת האופציה ש־50 אלף דירות חדשות ישתחררו לשוק בתוך חמש שנים תלויה ועומדת ביכולת פתרון הקונפליקט בין הקיבוצים לבין המינהל. מאז בג"ץ הקשת המזרחית ב־2001 יש קיפאון בשוק בנושא הפשרות קרקע, שהן הפתרון האמיתי להתמתנות עליית מחירי הדירות בישראל. אם לא יימצא פתרון בהקדם, תהיה זו בכייה לדורות ועוד הזדמנות מפוספסת לפתרון המצוקה בשוק הנדל"ן.

הכותבת היא שמאית מקרקעין ומשפטנית