$
חדשות נדל

בית תמרה בטבחה מחכה ליזם

בצפון הכנרת בנתה לפני יותר מ-50 שנה אם שכולה בית לזכר בתה החלוצה. מאז מותה של האם עומד הבית שומם, והמועצה האזורית אינה מוכנה לקדם את שיקומו - למרות הפוטנציאל הגדול שלו

דוד הכהן 16:2127.10.12

כשנוסעים מדרום לצפון בכביש 90 שסובב את הכנרת ופונים מזרחה בצומת כפר נחום לכביש 87, חולפים מימין על פני כנסיית הלחם והדגים ובדרך כלל לא מבחינים כלל כי מולה, בשיפולי הר האושר, עומד לו שומם כבר עשרות שנים בית חד קומתי בעל זוויות ישרות צבוע לבן. בגן שמסביבו שיחי ביגונביליה, עצי דקל וושינגטוניה ובצידו כרם זיתים.

 

זהו "בית תמרה". מאחורי בית זה מסתתר סיפור הרואי של בחורה חלוצה, הרבה יוזמה, יגון וצער אבל גם פוטנציאל נדל"ני. 

תמרה כהן בטבחה תמרה כהן בטבחה

 

בשנות החמישים של המאה הקודמת, תמרה כהן התל אביבית, כבת 25, עזבה את משרת הפקידה בבנק אנגלו-פלשתינה ועברה להיות חקלאית בטבחה. למה דווקא טבחה? אביה, בן ציון כהן, ניהל חנות ירקות בשוק הסיטונאי בת"א ולשם כך חכר אדמות חקלאיות באזור טבחה. מגיל צעיר הכירה תמרה את האזור, וכשבגרה החליטה לקשור את גורלה עמו.  

 

בית תמרה כיום. בית היגון והזכרונות בית תמרה כיום. בית היגון והזכרונות צילום: עומר הכהן

 

כשבאה לטבחה היא גרה בביתה של משפחת אבו שקארה שנשק למים. היא נרתמה לעבודה קשה ובתנאים כמעט בלתי אפשריים, ניסתה לממש את חלומה - להקים חווה חקלאית באזור. צעירה יהודייה יחידה שלא חוששת כמעט מכלום. היא חכרה אדמות לגידול ירקות וטיפחה עדרי כבשים ועזים.

 

אלא שחלומה נקטע באיבו. בהיותה בת 32 חלתה בסרטן, נאלצה לעזוב את טבחה וחזרה לת"א. שנה התייסרה במחלתה ובאפריל 1959 מתה בגיל 33. היא נקברה בקרית שאול ועל קברה הונחה אבן בזלת מהגליל שעליה נחקק "תמרה כהן - הנערה מטבחה". 

תמרה כהן בטבחה תמרה כהן בטבחה

 

אספה פרוטה לפרוטה

 

עם מותה החלה אמה, פירה-אסתר, שאיבדה את בתה היחידה, לנסות ולהגשים את חלומה של בתה. חווה חקלאית לא יכלה להקים ולכן היתה מוכנה להסתפק בבניית בית מגורים לזכרה של תמרה. אברהם הרצפלד, איש תנועת העבודה, התלהב מהרעיון והצליח לשכנע את מינהל מקרקעי ישראל לאפשר לאם השכולה לבנות על אדמת המינהל בית מצפון-מזרח לכנסיית הלחם והדגים ואף לטעת כרם זיתים. 

בית תמרה שעומד בשממונו בית תמרה שעומד בשממונו צילום: עומר הכהן

 

פירה-אסתר חסכה פרוטה לפרוטה מעבודתה במשמרות לילה במברקה בת"א, לקחה הלוואות והשלימה את בניית הבית, בתכנונו של האדריכל נחום זולוטוב (בן כתה של תמרה), בראשית שנות ה-60.

 

 

הבית הוא בעצם חלל אחד גדול כולל מטבח ושירותים. עם השלמתו הביאה לשם פירה-אסתר את כל הרהיטים העתיקים, השטיחים, התמונות ומאות הספרים שאגרו היא ותמרה באותן שנים כאשר חלמה על בית החווה בטבחה.  

בית תמרה עם השלמת בנייתו בית תמרה עם השלמת בנייתו

 

כך, בבדידות רבה ותמיד לבושה בשחור, כשהיא מוקפת בזכרונות ובפריטים נדירים, התגוררה פירה-אסתר במקום לסירוגין (חודש בת"א וחודש בטבחה).

 

בבוקר קיצי אחד ב-1982 בא ברוך, עובד התחזוקה של כנסיית האושר הסמוכה כמידי יום לבקר את הקשישה הבודדה שגרה בטבחה. היה שקט מוזר, רק כמה יללות של הכלב "מרלון" נשמעו. ברוך נקש על הדלת אך לא נענה. הוא פתח את הדלת הנעולה במפתח שהיה ברשותו ומצא את פירה-אסתר שרועה על הספה ללא רוח חיים כשספר בין ידיה. היא הובאה לקבורה בסמוך לקבר בתה וגם על קברה הוצבה אבן בזלת.

 

על פי ההסכם עם המינהל, עם מותה חזר השטח, כולל הבית, לרשות המועצה האזורית עמק הירדן. מאז עומד הבית ריק ושומם.  

בן ציון ופירה-אסתר כהן, הוריה של תמרה בן ציון ופירה-אסתר כהן, הוריה של תמרה

משפחתה של תמרה מנסה שנים רבות לשכנע את ראשי המועצה האזורית לדורותיהם לעשות שימוש בבית כמו למשל הפיכתו לתחנת תיירות למטיילים בסביבה או הפיכת המבנה לבית קפה או מסעדה. המקום מקסים, פתוח לכל עבר והנוף מרהיב עיניים. בדרך זו הם גם מקווים להנציח את הבת והאם בשלט המספר את סיפורן על קיר הבית.

 

הבית מבפנים בימיו הטובים הבית מבפנים בימיו הטובים

 

לאורך השנים השיבו ראשי המועצה למשפחה כי מדובר בשטח חקלאי ואין בכוונם לשנתו או לעשות שימוש כלשהו בבית.

 

בהתערבות המשפחה נכנסה לתמונה המועצה לשימור אתרים. המנכ"ל עמרי שלמון ומנהל אזור הצפון של המועצה, אורי בן ציוני, נועדו עם ראש המועצה האזורית עמק הירדן, יוסי ורדי. אולם האחרון לא שינה את דעתו.

 

בן ציוני ממשיך בנסיונותיו לשכנע את ורדי לשמר את הבית ויש לו כמה רעיונות בנושא.

 

מהמועצה האזורית עמק הירדן נמסר ל"כלכליסט": "על השטח עליו נמצא בית תמרה בתחום השיפוט של המועצה האזורית עמק לא חלה תוכנית בתוקף המאפשרת פיתוח מכל סוג שהוא. משכך אין המועצה רואה אפשרות לפעול לפיתוח המקום שחלות עליו מגבלות רבות".
בטל שלח
    לכל התגובות
    x