דו"ח טרכטנברג קבר את הדיור הציבורי

העובדה שוועדת טרכטנברג מייעדת 800 מיליון שקל - כ־61% מהתקציב שהמליצה להפנות לתחום הדיור - לצורך סיוע בשכר דירה לזכאים ואף לא שקל אחד לבניית דיור ציבורי, משקפת יותר מכל את יחס המדינה לנושא זה ומרמזת לא מעט על עתידו. ב־12 השנים האחרונות נמכרו כ־35 אלף דירות בדיור הציבורי אשר גרמו להידלדלות מלאי הדירות שמסתכם בכ־65 אלף - רחוק מאוד מימי השיא בשנות השישים כשהמלאי עמד על כ־200 אלף דירות.

קשה להתייחס ברצינות להמלצות הוועדה בנושא הדיור הציבורי, גם לאור העובדה שהאזכור היחיד לכך הופיע בהצעתה לשמור על המלאי הקיים של הדירות שברשות המדינה - מהלך שכבר החל בתחילת השנה כשהמדינה הפסיקה את מכירת הדירות. העתיד, לפי טרכטנברג, בנושא הסיוע לאוכלוסיות החלשות, טמון דווקא בסיוע בשכר דירה: "חלה שחיקה בגובה הסיוע שלא התעדכן משנת 2002 ועומד על כ־800 שקל בממוצע לדייר", לשון הדו"ח.

למעשה, הוועדה ממליצה לבטל את הקיצוץ התקציבי בתחום הדיור שעליו החליטה הממשלה ב־2003 ובנוסף להגדיל את הסיוע ב־15%. את הסיוע ניתן לחלק לשתי אוכלוסיות: האחת שממתינה לדיור ציבורי - כ־2,460 משפחות ותיקות וכ־450 קשישים עולים ותיקים הממתינים לדיור בהוסטלים, וכ־40 אלף קשישים עולים - הוועדה ממליצה להגדיל את הסיוע לשכר הדירה שלהם עד ל־3,000 שקל לחודש. מנגד דורש האוצר שאותם זכאים יזכו לסיוע מעודכן בשכר הדירה בתנאי שייצאו למשך חמש שנים מרשימת ההמתנה לקבלת דירה בדיור הציבורי, ובסיום התקופה יחזרו וייכנסו לתחתית רשימת ההמתנה. האוכלוסייה הנזקקת השנייה היא אלה שמצבם דורש סיוע קבוע בשכר הדירה, אשר עומד כיום על 800 שקל והוועדה ממליצה לעדכנו בתוספת של כ־200 שקל.

הדו"ח התעלם מהצעת השר אטיאס

נושא הדיור הציבורי הפך לאחת הנקודות שצפויות להכריע את יישום דו"ח ועדת טרכטנברג, היות ששרי ש"ס ובהם שר השיכון אריאל אטיאס מתנגדים לתוכנית, לאור היעדר התייחסות לאוכלוסיות החלשות ודחיית ההצעה שהוצגה על ידו. הצעתו של אטיאס כללה את הגדלת הסיוע בשכר הדירה, אך גם פתרון ארוך טווח לחידוש מלאי הדיור הציבורי באמצעות הקצאת 5% מהדירות במכרזים חדשים לטובת הדיור הציבורי. זאת, תוך הוזלת הקרקעות שימכור מינהל מקרקעי ישראל ליזמים. בהנחה שהמינהל אכן יצליח לשווק 40 אלף יחידות דיור מדי שנה, מדובר בתוספת של 2,000 דירות לדיור הציבורי בכל שנה, ובסגירה מוחלטת של רשימת הממתינים בתוך כשנתיים מבלי שהאוצר יידרש לתקצב את הפרויקט.

הבנייה האחרונה של דיור ציבורי בישראל בוצעה לפני כ־30 שנה, וכיום כ־90% ממלאי הדירות מוחזקים על ידי חברת עמידר והיתר על ידי חברות משכנות מקומיות כגון: חלמיש, פרזות, שקמונה ועמיגור. הסיבה למכירת החיסול של המדינה נבעה משני מניעים עיקריים: הראשון הוא כדי להעניק לתושבי השיכונים הזדמנות להחזיק דירה בבעלותם; השני, והמשמעותי יותר, הוא הפסקת סבסוד הדיור על ידי המדינה, וצמצום עלויות תחזוקת המבנים הרעועים שרק הלכו וגדלו עם השנים.

פרויקט עמידר בגבעת אולגה בשנות החמישים

בניית הדירות נעצרת במשרד האוצר

מבחינת ממשלות ישראל, מאז הופסקה בניית הדיור הציבורי הדיירים והדירות הללו הם בגדר נטל כלכלי. הם משלמים דמי שכירות נמוכים במיוחד בעוד עלות החזקתם רק עולה. לפני כשנה הבינו באוצר כי בהיעדר פתרונות אחרים לנזקקים, כדאי לעצור את מכירת המלאי, אך סירבו בתוקף לחדש את הבנייה. "בשנים האחרונות הפכו בנושא הדיור הציבורי, כל שלושת שרי השיכון האחרונים היו בעד חידוש המלאי, אבל זה תמיד נעצר באוצר", מספר סמנכ"ל עמידר ערן כהן. לדבריו, בעמידר מקווים שאטיאס יהיה זה שיביא את הבשורה, ותומכים בתוכניתו לחייב שילוב של דירות לדיור ציבורי בבניינים חדשים. "התוכנית מצוינת לא רק בקלות היישום שלה אלא גם בפתרון שהיא מספקת לאוכלוסיות החלשות". כהן מוסיף כי חלק מהתקוות בתחום נוגעות גם להחזרת הסכום שנתקבל ממכירת הדירות - כ־2 מיליארד שקל - שהיה אמור לשמש לבניית דירות נוספות. כספי הדירות שנמכרו היו אמורים לעבור לסוכנות היהודית, כתוצאה מהסכמים בין ממשלת נתניהו לחברת עמיגור, אך הם "התאדו". גם פדיון המכירה של יתר החברות המשכנות עבר לקופת המדינה.