שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
גיל הזהב

דור הבייבי-בום יוצא לפנסיה ואין מודל שיתמוך בו

אחרי 20 שנה שבהן שיעור הקשישים מכלל האוכלוסייה בישראל נותר קבוע, ב-20 השנים הקרובות הוא צפוי לגדול ב-40%. הפתרון היחיד כיום לטיפול בקשישים, המקבלים 5,000 שקל בפנסיה, הוא העסקת מטפל זר בעלות של אלפי דולרים בחודש. אם המצב לא ישתנה, מעמד הביניים שנושא בנטל הטיפול יקרוס. פרופ' יוסי תמיר מהג'וינט משיק פיילוט כדי להתמודד עם הבעיה

שאול אמסטרדמסקי 06:5624.09.12

1. הפנסיה זעומה וממשיכה להתכווץ

הנה הצצה מבהילה אל העתיד: הפנסיה החודשית הממוצעת בישראל עמדה ב־2010 על 5,011 שקל בחודש. כך עולה מהשנתון הסטטיסטי של קשישים בישראל שמפרסם בימים אלה ארגון הג'וינט.

 

אם להביא בחשבון שרמת הפנסיה הזו נכונה לפנסיונרים שרובם המוחלט נהנים ממערכת הפנסיה הישנה והנדיבה - פנסיה תקציבית, שבה העובדים כמעט לא שילמו דבר לאורך תקופת העבודה, או פנסיה מהקרנות הוותיקות שבהן החוסכים קיבלו פנסיה מובטחת מראש ביחס למשכורת האחרונה שלהם - אזי התמונה מתקדרת עוד יותר. למעשה, התחזית היא כי בעוד כ־30 שנה הפנסיה הממוצעת של דור העובדים הנוכחי תהיה נמוכה יותר במידה משמעותית.

 

אגב, הממוצע מסתיר בחובו את פערי העתק בפנסיה בין גברים לנשים. בעוד שהפנסיה הממוצעת של גברים עומדת על 5,811 שקל בחודש, מסתכמת הפנסיה הממוצעת של נשים ב־4,212 שקל בחודש בלבד. זהו פער של 38% לרעת הנשים, שנובע מכך שהן חיות יותר זמן מהגברים אבל עובדות פחות שנים ולכן חוסכות פחות - שתי עובדות ששוחקות את הפנסיה החודשית שלהן בתנועת מלקחיים.

 

החלק המדכא באמת הוא שאפילו הפנסיות הנמוכות הן מנת חלקו של שליש מהאוכלוסייה בגילי 65 ומעלה בלבד. ליתר פשוט אין שום פנסיה: או שהם חיים על קצבאות, או שהם חסכו באפיקים אחרים כמו השקעה בדירה.

 

2. שיעור הקשישים באוכלוסייה מזנק

הפנסיה הנמוכה הזו צריכה להטריד מאוד לא רק את הפנסיונרים עצמם, אלא גם את דור העובדים הנוכחי - את אלה שצפויים לפרוש לפנסיה בתוך שנים אחדות וגם את בני ה־30 וה־40. ככל שיש יותר פנסיונרים שהפנסיה שלהם לא מספיקה בשביל לגמור את החודש, כך הנטל על מעמד הביניים העובד ילך ויגדל. זו מתמטיקה פשוטה ומייאשת.

 

פרופ' יוסי תמיר, מנכ"ל אשל, ארגון של ג'וינט ישראל לפיתוח מודלים של שירותים לזקנים, מיטיב לתאר את המכניקה של בעיית ההזדקנות: "כיום חיים בישראל 760 אלף איש מעל גיל 65. על פי התחזיות, בתוך 20 שנה מספרם יגדל ב־85% והם יהוו 14% מהאוכלוסייה. אבל מה שאנשים לא יודעים הוא שב־20 השנה האחרונות שיעור הקשישים באוכלוסייה לא השתנה ועמד על כ־10%. לאורך כל התקופה הזו השירותים לקשישים התפתחו לאט לאט כי איש לא דאג. אבל עכשיו המציאות משתנה. אנשים לא רואים את התמונה השלמה בעניין הזה. הם חושבים שהאוכלוסייה הזקנה הולכת לגדול באופן רגיל. אבל, בעצם, התקופה הנוכחית היא צומת דרכים".

 

פרופסור יוסי תמיר. בעשורים האחרונים נטל התמיכה בקשישים נשאר קבוע יחסית ונחלק בין 5.5 עובדים בממוצע. בשני העשורים הקרובים היחס הזה ישתנה ורק ארבעה עובדים יתמכו בכל קשיש פרופסור יוסי תמיר. בעשורים האחרונים נטל התמיכה בקשישים נשאר קבוע יחסית ונחלק בין 5.5 עובדים בממוצע. בשני העשורים הקרובים היחס הזה ישתנה ורק ארבעה עובדים יתמכו בכל קשיש צילום: מיקי נועם אלון

 

לעובדה ששיעור הקשישים באוכלוסייה עומד בפני גידול מואץ לאחר שני עשורים של קיפאון יש הסבר פשוט: ב־2012 תינוקות דור הבייבי־בום הראשונים, ילידי 1945, התחילו לצאת לפנסיה, והם ימשיכו לעשות זאת בהמוניהם במשך העשור הקרוב. זו הסיבה שב־15 השנים הקרובות שיעור הקשישים יגדל פי 2.5 מהגידול של כלל האוכלוסייה. ואם לכל האנשים האלה לא תהיה אפשרות לשמור על רמת חיים נאותה ולטפל בעצמם, הנטל ייפול על כתפי הדור הבא, שגם כך בקושי רב מצליח לחסוך לפנסיה של עצמו.

 

קל לדמיין את הנטל הזה כשרואים מה קרה ב־20 השנים האחרונות ליחס התלות - היקף העובדים שנדרש למימון מי שכבר לא יכול לעבוד - ומה צפוי לקרות לו ב־20 השנה הקרובות. בעשורים האחרונים נטל התמיכה נשאר קבוע יחסית ונחלק בין 5.5 עובדים בממוצע.

 

בשני העשורים הקרובים היחס הזה ישתנה ורק ארבעה עובדים יתמכו בכל קשיש. במילים אחרות, הנטל ייפול על כתפיהם של פחות אנשים, ולכן יהיה כבד יותר.

 

3. עלות המטפלים הזרים מטפסת

בצד הנתונים המבהילים יש גם מקום לאופטימיות, כך לפחות על פי פרופ' תמיר. בעיניו, דווקא ההגעה של דור הבייבי־בום לגיל הפרישה עשויה לקנות לדור הבא קצת זמן כדי להבטיח שנטל התמיכה בקשישים לא ייפול על כתפיו.

 

"עד שנת 2030 יש לנו הזדמנות. מכיוון ששיעור בני ה־65 ויותר בקרב האוכלוסייה יגדל באופן משמעותי, השיעור של הקשישים ממש - בני ה־75 ומעלה ובני ה־80 ומעלה - יירד מעט בשנים הקרובות ורק אחר כך יעלה, עד שבשנת 2030 הוא יעמוד על שיעור דומה לשיעור היום. כך שלמעשה יש כאן מעין בטן שיוצרת חלון הזדמנויות. אם נשכיל להבין אילו מערכים תומכים צריך לבנות - מערך פנסיוני, מערך שירותי בריאות ושירותים אחרים - נוכל לנצל את הבטן הזו בשביל להיות ערוכים כמו שצריך לשנת 2030. אבל בשביל זה צריך להתעשת עכשיו".

 

 

לדעת פרופ' תמיר, הבעיה הפנסיונית העתידית בהולה פחות מאשר הצורך בהקמת מערכות שיוכלו לתת תמיכה וטיפול רפואיים נאותים לזקנים שבדרך.

 

הרפורמות בפנסיה בעשור האחרון יביאו לכך שבעתיד לשיעור גדול יותר של קשישים תהיה פנסיה, גם אם היא תהיה נמוכה יותר, הוא אומר. מה שלא יהיה להם, אלא אם כן נתעשת, הוא מערך תומך שיודע לתת להם טיפול מיטבי בעלות סבירה.

את שורש הבעיה, לשיטתו, אפשר למצוא באינפלציה שיש בהעסקת עובדים זרים כמטפלים צמודים לקשישים. לדבריו, אחד משניים מוכרח לקרוס: או מודל העסקת עובדים זרים בתור מטפלים סיעודיים, או מעמד הביניים שצריך לממן את העסקתם. רגע לפני שאתם מפסיקים את הקריאה ועוברים הלאה, כדאי לזכור שהנתונים הבאים נוגעים כמעט לכל אחד מאיתנו - אם אנחנו ילדים שתומכים בהורים המבוגרים שלנו, ואם אנחנו הזקנים לעתיד.

 

בישראל יש כיום בערך 60 אלף מטפלים זרים בקשישים. התחזית ל־2030 מדברת על מספר כפול, 120 אלף מטפלים זרים.

 

"ישראל היא השנייה במערב בשיעור המטפלים הזרים מסך המטפלים הסיעודיים. הממוצע נע בין 20% ל־25%, אצלנו השיעור הוא 50%", אומר פרופ' תמיר.

 

ואיפה הבעיה הכלכלית? במחיר. "מבחינה כלכלית, אין שום סיכוי שמשפחות בישראל יוכלו לתחזק 120 אלף עובדים זרים.

 

לפני 7–8 שנים התוספת לתשלום לעובד זר בסיעוד (מעבר לתמיכת הביטוח הלאומי - ש"א) היתה משהו כמו 700–800 דולר בחודש. היום העלות היא 1,000–1,300 דולר. כיוון שהענף הזה הוא גלובלי ומושפע משינויי שכר במדינות אחרות בעולם המערבי, בעוד 10–15 שנה העלות תגדל ל־2,800–3,000 דולר. אין סיכוי שמשפחה ישראלית תוכל לשלם את הסכומים האלה", מסביר תמיר.

 

4. הפתרון - שינוי מודל השירותים לקשישים

אז מה עושים? בשביל לפתור את הבעיה הזו, תמיר מקדם בימים אלה באינטנסיביות באמצעות הג'וינט את תורת הטיפול המשולב (Integrated Care) כמודל חלופי להעסקת מטפל זר צמוד. על רגל אחת, תורת הטיפול המשולב משתמשת בביטוי שחביב מאוד בעולם העסקים בשנים האחרונות, ומנסה "לשים את הקשיש במרכז".

 

כיום, כיוון שדברים בישראל קורים בשיטת הטלאי על טלאי, תשעה גופים שונים אחראים לתמוך בקשישים. המצב הזה גורם לכך שלכל הגופים האלה - משרד הבריאות, משרד הרווחה, קופות החולים, הביטוח הלאומי, חברות הביטוח וגופים נוספים - יש תמריץ מובנה שלא להעניק לקשיש את הטיפול המיטבי, שכן אם מצבו יידרדר הוא יעבור לאחריותו של גוף אחר.

 

כשזה המצב, לא פלא שמשפחות רבות בוחרות פשוט להעסיק מטפל זר צמוד 24 שעות ביממה.

 

בשביל להקטין את התלות במטפלים הזרים, תמיר מבקש להפוך לחלוטין את המודל המבוזר הזה, להצמיד לכל קשיש שזקוק לתמיכה מנהל טיפול ייעודי, שיקבע את צורכי הקשיש: תרופות, התאמות דיור, לחצני מצוקה, מועדון בקרבת מקום וכיוצא באלה. במקום שכל אחד מהגופים יהיה אחראי לקשיש בתורו, כולם יהיו אחראים יחד - כל אחד על חלק קטן - תחת ניהול אחד. בימים אלה פועל הג'וינט בשיתוף משרדי הממשלה הרלבנטיים לגיבוש עקרונות הפעולה של המודל.

 

השאלה היא מי יהיה הגוף שירכז את הטיפול בקשישים טרם הוכרעה, וסביר להניח שזו תהיה שאלת המפתח שתקבע את עתידו ואת מידת הצלחתו של הפרויקט הזה. "בסופו של דבר לא בהכרח יהיה זה אדם אחד", אומר פרופ' תמיר, "אלא ייתכן שזה יהיה צוות שכולל רופא, אחות, עובדת סוציאלית וכיוצא באלה".

 

המודל שנבחר מבוסס במידה רבה על מודל אמריקאי בשם PACE, שנמצא כאפקטיבי ביותר במחקר מעמיק שבחן שורה ארוכה של פרויקטים בתחום הטיפול בקשישים הפועלים בארה"ב בעשור האחרון.

 

עקרונות הפעולה של המודל הם זיהוי אורח החיים המועדף על הקשיש - מגורים בביתו, בבית משפחתו או במוסד סיעודי, סיוע של מטפל צמוד וכדומה - גמישות במתן השירותים בהתאם לצורכי הקשיש, ומציאת דרכים יצירתיות להקטנת התלות שלו באחרים באמצעות פיתוחים טכנולוגיים יחודיים.

 

בשנתיים הקרובות תמיר יבצע פיילוט של המודל הזה, לצד משרדי הממשלה שכבר נרתמו לעניין, על אלף קשישים ביישובים בעלי רקע שונה ברחבי הארץ.

 

ב־2014 מתכנן תמיר להרחיב את הפיילוט כך שיכלול 4,000 קשישים. הפיילוט ילווה במחקר מטעם הג'וינט כדי לבחון את מידת האפקטיביות שלו. "אם המודל יעבוד, הממשלה תאמץ אותו וזה יפרוץ קדימה. זה יהיה סטארט־אפ חברתי", הוא אומר.

 

במצב כזה, הוא מקווה, הצורך במטפלים הזרים יקטן משמעותית. "ממילא, מבין הקשישים שזכאים היום לעובד זר, ההערכות מראות שרק כ־13% מהם באמת צריכים מטפל צמוד 24 שעות ביממה", אומר תמיר.

 

אגב, אם מישהו תוהה מה הקשר של הג'וינט לכל זה, ההסבר די פשוט. הג'וינט מתמחה בהתרת פלונטרים ממשלתיים והנעת משרדי ממשלה לעבוד יחד. שיטת הפעולה שלו היא להמציא מודלים של שירותים בתחומים שונים, לשכנע את הממשלה לשים כסף תמורת כסף שהוא מביא בעצמו, ולבצע פיילוטים.

 

אם מודל כלשהו מוכח כמוצלח, הממשלה לוקחת את השירות על עצמה ומרחיבה אותו לכלל האוכלוסייה, והג'וינט עובר לבנות מודלים חדשים. רשימת ההצלחות של הג'וינט מרשימה: מרכזים לטיפוח יזמות, מרכזים להשמת חרדים בתעסוקה, מרכזים להשמת ערבים בתעסוקה, מרכזי יום לקשישים וקהילות תומכות לזקנים הם רק שבריר משירותים שהיום הם ממשלתיים אולם התחילו את דרכם בג'וינט.

 

גם במקרה של מציאת המודל המתאים לטיפול בקשישים הסיעודיים, פרופ' תמיר מקווה שארגון הג'וינט ייטול את הבכורה.

רוצים לדעת מה מגיע לכם? לחצו כאן למדריך הזכויות המלא
בטל שלח
    לכל התגובות
    x