פרשנות: שנות הזהב?
מה יישאר מהחסכונות של העובדים כשיגיעו לגיל הפרישה? כמה סיבות לדאגה, מהעולם ומישראל
עבור הורים, ילדים אמורים להיות רק שמחה, ולא תעודת ביטוח. ואילו את שנות הזהב שלנו אמורה לרפד הפנסיה, הכסף שהשכירים בינינו מחויבים לחסוך מדי חודש בחודשו.
הקשר בין הסדר החוב ביוון לגובה הפנסיה
אבל האם הסכומים שאנחנו מפרישים כל חודש יאפשרו לנו לשמור על רמת חיים סבירה עם הפרישה מהעבודה? לאחרונה מצטברות סיבות לדאגה, בישראל וברחבי העולם, שהופכות את התשובה לפחות ברורה.
אחת מהן היא משבר החובות ביוון. בסוף השבוע שעבר אתונה הגיעה סוף סוף להסדר חוב עם נושיה הפרטיים, בו הם מוותרים למעשה על כמאה מיליארד יורו. על כל יורו שיוון התחייבה לשלם להם, היא תשלם רק כ־30 סנט.
ההסדר יספק קצת אוויר לנשימה ליוון, הכורעת תחת נטל החובות. אבל מצדו השני של המטבע מסתתרים הנושים שלא יקבלו את הכסף. ומי הם? החוסכים בקרנות פנסיה ובחברות ביטוח, שעתידות למחוק עשרות מיליארדי יורו.
אין שום ביטחון שהסיפור ייגמר ביוון. פורטוגל, אירלנד, איטליה וספרד, כולן מתמודדות עם חובות ענק. כרגע הן מנסות תמהיל כואב של מיסים וקיצוצים. אבל כשהאור בקצה המנהרה קלוש למדי, ובאירופה מתרבים הסימנים למיתון, האפשרות של הסדר חוב הופכת לקורצת יותר. וזו החשיבות של יוון – היא עשויה להוות תקדים שגם אחרים יבחרו לאמץ. והמשמעות היא עוד פגיעה בכיס של החוסכים.
בישראל מגדילים את החשיפה של הפנסיה לשוק
ומה בישראל? מצב המשק נראה עדיין מצוין, וגם החוב החיצוני נמצא בשליטה. אבל מצבו של החוסך הישראלי לא מזהיר: מצד אחד, הטייקונים מחכים למוסדיים עם מספריים בידיהם. מצד שני, כפי שנחשף אתמול ב"כלכליסט", כבר עתה עמיתי קרנות הפנסיה הוותיקות עומדים בפני הפחתת קצבאות, וייתכן שגם בקרנות החדשות יתבצע מהלך דומה, אם כי בהיקף מצומצם. ובנוסף לאחרונה הוחלט לאפשר לקרנות הוותיקות להגדיל את ההשקעות שלהן בנכסים מסוכנים, בחיפוש אחר תשואה.
כשמחברים את המגמות האלה, בעולם ובישראל, מתקבלת תמונה מטרידה. יש מגוון איומים על החוסכים לפנסיה – וגם אם המשמעות היא לא בהכרח שנמצא את עצמנו בלי פנסיה, ייתכן בהחלט שזאת תהיה קטנה משחשבנו.
האם יש מה לעשות? יש מי שטוען שמוטב שניהול החסכונות יישאר בידי החוסכים. אבל קרוב לוודאי שזה מתכון לאסון: משקיעים מן השורה נוטים למשוך את כספי החסכונות לפני גיל הפרישה, אוהבים לקנות ביוקר ולמכור בזול, ובאופן כללי אינם מתמחים בניהול סיכונים. את התוצאות ניתן לראות בארה"ב, שם נאלצים בני דור הבייבי-בום לדחות את פרישתם לאחר שתוכניות הפנסיה האישיות שלהם ספגו הפסדים כבדים, וההשקעות שלהם בנדל"ן קרסו גם הן.
כך שאין פתרונות פשוטים, למעט העצה השגורה אך הקשה ליישום: לחסוך מוקדם ולחסוך יותר. ואולי לשקול מחדש את הנתיב של פק סודרנו, אותו אינדונזי שהביא לעולם 9 ילדים בתקווה שאחד מהם ידאג לו בעת זקנה.
