שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דמי ניהול - הכתבות

מנכ"ל מנורה מבטחים פנסיה: "לא להיסחף בהתלהמות סביב דמי הניהול"

יהודה בן אסאייג לא חושב שדמי הניהול מופרזים וגם אינו מודאג ממחאה חברתית שתפרוץ בעניין. בכל מקרה, הוא מבטיח, דמי הניהול ילכו ויירדו כי החברות "יוכלו להרשות זאת לעצמן", ולכן אין צורך בהתערבות הרגולטור

הדס שפר 07:0416.01.12

"אני יכול כמעט להבטיח שבעתיד דמי הניהול ילכו ויירדו", אומר יהודה בן אסאייג, מנכ"ל מנורה מבטחים פנסיה, בראיון ל"כלכליסט". "זה יקרה ככל שהצבירה אצלנו תלך ותגדל ויישמר מנגנון תחרות. אני עוקב אחר ההתנהגות של קרנות דומות לנו באירופה ובארה"ב ואני רואה את התהליך הזה קורה. זה לא משהו שמצריך התערבות, הוא יקרה מפני שאני אוכל לאפשר זאת לעצמי מבחינת הצבירה והגבייה שהולכים וגדלים, בגלל צמיחת הפעילות הכלכלית של כוח התעסוקה והשכר במשק".

 

למרות ההצהרה, בן אסאייג לא חושב שחברות הביטוח גובות דמי ניהול מופרזים. "חשוב לא להיסחף בהתלהמות שעוטפת את נושא דמי הניהול", הוא אומר, "יש פער גדול בין תקרות דמי הניהול הנקובות לבין מה שגובים בפועל. יש בעיה אחרת של אפליה לגודל, שהיא סוג של בעיה חברתית שצריך לטפל בה. זה קורה בכל תחום: גופים גדולים, כמו מועדון צרכנים, זוכים להטבות גדולות יותר. אבל בזמן האחרון גם הצרכן הקטן, שאין לו יכולת המיקוח, מקבל תנאים טובים עם התחרות הגוברת, ואני יכול להעיד על תחרות מאוד אגרסיבית בעניין הזה. אצלנו ממוצע דמי הניהול קרוב למחצית התקרות הנקובות".

 

אתה חושש מחרם צרכנים בשוק הפנסיוני?

"לא, מפני שלחלק גדול מהעמיתים אצלנו יש מנגנון הטבות והנחות. אני לא מרגיש משהו מיוחד בשוק כיום, אפילו נתבקשתי להרצות באחד המאהלים. חוץ מהמחאה החברתית, יש פוקוס תקשורתי סביב דמי הניהול. את זה אנחנו כן מרגישים. אנחנו מרגישים אצל לא מעט לקוחות את הלחץ לבדוק ולהבין. חלקם הגדול רואה שרמת המחירים היא סבירה. יש את הסקרנות והדקדקנות לחקור ולפשפש".

 

בישראל מתחילים לחסוך לפנסיה מאוחר מדי

 

מה שכן מטריד את בן אסאייג הוא הפער בין שנות החיסכון לשנות קבלת הקצבה. "הפער בין התקופות הולך ומתרחב בגלל התארכות תוחלת החיים. במקביל נדרשת רמת הכנסה גדולה יותר בתקופת הפנסיה כדי לספק שירותים טכנולוגיים ורפואיים מתקדמים, במיוחד אם שואפים לרמת חיים סבירה. במקביל, תופעות חברתיות־תרבותיות משנות דפוסי התנהגות. אם בעבר קריירה של אדם נמשכה 30–40 שנה, היום אחרי השחרור מהצבא נוסעים לשנתיים לחו"ל, עובדים בשתי עבודות מזדמנות עד שמתחילים ללמוד, ואז לוקח לפחות שש שנים עד שאפשר להתחיל בקריירה מסודרת. החיים התעסוקתיים מתחילים לפעמים בשנות ה־30 המאוחרות. זה מצמצם מאוד את שנות החיסכון".

בנוסף, טוען בן אסאייג, כל עמית מושך את כספי הפיצויים שלו לפחות פעם או פעמיים בממוצע במהלך החיים. "זו טעות איומה שיוצרת נזק אדיר לצבירה, כי בכך החוסך מקטין את החיסכון שהוא היה אמור לצבור עד מועד הפרישה, ומונע מעצמו חלק גדול מהקצבה שהוא אמור לקבל.

 

"רמת התודעה לחיסכון בגיל צעיר הולכת ומתמעטת. גם אני - שהייתי בקבע כמה שנים, עבדתי כמאבטח מטוסים ואחר כך הייתי סטודנט - הדבר האחרון שחשבתי עליו זה איך תיראה הפנסיה שלי. זה בכלל לא היה במודעות, גם לא היה מי שידריך אותי למחשבה בכיוון. בסוגיה הזו אנחנו חלשים מאוד. יש תרבויות, כמו היפנית והסקנדינבית, שבהן המודעות לנושא יותר מפותחת כי הדאגה לגיל המבוגר נטועה בהוויה. התרבות הישראלית היא צעירה, ואין לה ניסיון של יותר מ־3–4 דורות כדי לבנות חשיבה עמוקה יותר".

 

סוגיה בעייתית במיוחד בקריירה של הישראלי הממוצע, לפי בן אסאייג, היא השינויים התכופים במקומות העבודה והתקופות הארוכות, של שנה־שנתיים, ללא עבודה. "פעם רילוקיישנים וחל"תים היו פחות פופולריים. בשנים כאלה, בגלל מגבלות מיסוי וחוסר מודעות, החוסך לא משלים את הפער בחיסכון הפנסיוני. מה גם שתקנות המס לא מאפשרות להפריש בשנה שבה מרוויחים טוב עבור שנה שבה לא עובדים. זהו עיוות רגולטורי שיש לתקן. אני מקבל כמעט כל שבוע דו"ח של מי שיוצא לפרישה ואני רואה את רמות ההכנסה שהוא מגיע אליהן. זה מביך, אנשים לא יכולים לחיות מהמספרים שאני רואה כקצבה חודשית, הם פשוט לא צוברים מספיק".

 

בן אסייאג. "אי אפשר לחיות מהמספרים שאני רואה" בן אסייאג. "אי אפשר לחיות מהמספרים שאני רואה" צילום: עמית שעל

 

"להיזהר מכשל שוק בתחום הביטוח"

 

ביקורת שנשמעת לאחרונה נגד חברות הביטוח, ואולי גם נגד הרגולטור, נוגעת לרמות הסיכון הגבוהות שבהן מושקעים כספי החסכונות הפנסיוניים בשוק ההון. בן אסאייג מסביר כי אין ברירה: "בסימולציה, כשאנחנו בוחנים כיצד תיראה קצבה של עמית, אנחנו מחשבים סכום צמוד למדד פלוס 4% תשואה. אם אפעל ברמת סיכון נמוכה, אין לי סיכוי להגיע לזה. אז אנחנו נאלצים לחפש השקעות קצת יותר מסוכנות. יש לנו אגף של עשרות אנשים שמחפש אפיקי השקעה בטוחים יחסית בכל פינה בעולם. הממשלה מאפשרת לנו להשקיע עד 30% מהכספים באג"ח מיועדות (אג"ח לא סחירות בעלות תשואה מובטחת שמונפקות על ידי המדינה עבור קרנות הפנסיה - ה"ש). את כל השאר אנחנו צריכים לנסות ליצור, לבחון ולהשקיע".

 

היית רוצה להגדיל את מרכיב האג"ח המיועדות ל־50%?

"לא הייתי מתנגד. זה קצת יותר בטוח כאשר המדינה יציבה, אבל בל נשכח שלא מזמן המדינה עמדה על סף תהום כלכלית. אסור לשכוח את הצורך בפיזור סיכונים בעולם, גם כאשר יש תקופה טובה במשק. לא היינו רוצים להיות תלויים בגורם אחד בצורה כל כך משמעותית".

 

מה לגבי הגדלת מספר השחקנים בשוק הביטוח?

"יש דילמה מאוד קשה בנושא. האם רוצים ערב רב של שחקנים, שמן הסתם אין להם התשתיות המינימליות הנדרשות כדי לפעול? אף אחד לא רוצה לראות קרן פנסיה קטנה קורסת מהיום למחר. יש להיזהר מכשל שוק, כמו שקרה במערכת הבנקאית שבה המון גופים קטנים התאחדו".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x