$
שווקי חו"ל

פרשנות

נוימן הוא לא שורש הבעיה של WeWork

מייסד חברת חללי העבודה המשותפים הוא רק סימפטום: איש צעיר ונלהב שנסק גבוה מדי ומהר מדי בעידוד המשקיעים שלו. הבעיה האמיתית של סופטבנק ושל WeWork היא המודל העסקי של החברה - ואותו הרבה יותר קשה "לפטר"

סופי שולמן 21:5924.09.19

יזמי חברות ההייטק הם אולי כוכבים גדולים ודמויות מעוררות השראה ברחבי העולם, אבל מי שקובע באמת הם האנשים עם הכסף שעומדים מאחורי הקלעים. טראוויס קלאניק, מייסד אובר, שלא זכה להשתתף באופן פעיל בהנפקתה של ענקית הנסיעות המשותפות, למד את זה על בשרו לא מזמן. כעת מצטרף אליו גם אדם נוימן, המייסד הישראלי של ענקית חללי העבודה המשותפים WeWork.

  

חללי עבודה של WeWork בניו יורק חללי עבודה של WeWork בניו יורק צילום: AFP

 

בחודש האחרון צפה נוימן בתאוריית הג'וקים מתממשת לנגד עיניו, בתהליך שהגיע היום (ג') לשיא עם הדחתו מניהול החברה. בשפה מנומסת שמנסה להסתיר את הדרמה שהתחוללה בשבועות האחרונים בחברה שהייתה אמורה להיות אחת ההנפקות המסקרנות של השנה, הודיעה WeWork כי "סוכם עם מר נוימן שיפרוש מתפקיד המנכ"ל וישאר יו"ר לא פעיל שלה".

 

מאז פרסום תשקיף ההנפקה של WeWork, שהיה מוזר בכל קנה מידה שמוכר בוול סטריט ודמה בעיקר לשיר הלל מוגזם לנוימן ולא למסמך משפטי שאמור להסביר את המודל העסקי, החלו לזלוג החוצה עוד ועוד סיפורים על התנהלותו התמוהה. תחילה עוד אפשר היה לחשוב שזה נובע מהעניין המוגבר של קהל הקוראים בנעשה ב-WeWork ובאישיות הססגונית של נוימן, אבל ככל שחלף הזמן, כבר אפשר היה לנחש כי מדובר ביד מכוונת. השיא היה בתחקיר ב"וול סטריט ג'ורנל" שחשף כי נוימן וחבריו שכחו סמים בקופסת קורנפלקס בטיסתם מארה"ב לישראל.

 

סופטבנק, שבנתה את נוימן ואת החברה שלו לממדים מפלצתיים באמצעות פמפום בלתי פוסק של מזומנים לתוכה, הבינה שיש בעיה מרגע פרסום התשקיף והתגובות שהחלו להגיע מהשוק. מהר מאוד היה ברור שאין סיכוי לשווי של 50 מיליארד דולר כפי שקיווה מסאיושי סון, שעומד בראש גוף ההשקעות היפני הענק המגובה בכסף סעודי. במפגש בין האקסלים של סופטבנק לאור השמש של וול סטריט התברר ש-WeWork תהיה שווי במקרה הטוב 15 מיליארד דולר. נוימן רצה להמשיך בכל זאת, אולי גם כדי להשתחרר מחיבוק הדב החונק מעט של סון ולפזר את האחזקות במניות החברה בין משקיעים רבים. משם ההדלפות על רצונו של סון להדיח את נוימן רק גברו, כולל דיווחים על כך שהוא לא אהב ניסוחים אחדים בתשקיף שהוכנסו חרף רצונו. משם הדרך ל"פרישה המוסכמת" הייתה קצרה.

 

אדם נוימן אדם נוימן צילום: רויטרס

 

אלא שהבעיה של WeWork היא לא בהכרח נוימן. נוימן הוא רק סימפטום. איש צעיר ונלהב שנסק גבוה מדי ומהר מדי בעידודה של סופטבנק, אבל הוא לא שורש הבעיה. אפשר היה "ליישר" את המייסד או להוסיף מנכ"ל מבוגר וקונבנציונלי יותר לצידו; קרנות הון סיכון יודעות לעשות זאת היטב כשהן מרגישות בכך צורך. כמו שמסאיושי סון בנה אותו, כך הוא יכול היה להחזיר אותו ל"ממדיו הטבעיים".

 

הבעיה של החברה של סופטבנק היא בעיקר המודל העסקי, והבעיה הגדולה יותר היא שאת המודל העסקי לא ניתן "לפטר" באותו מידה כמו שאפשר להדיח את המנכ"ל, ואי אפשר לעשות בו שינויים מהירים שישביעו את רצון המשקיעים. הבעיה של סופטבנק היא שבניגוד למה שהיא חשבה בשנים האחרונות, WeWork היא לא חברת הייטק, אין שום אלגוריתמים מתוחכמים מאחוריה ואין לה יתרונות מיוחדים מול המתחרים, שיודעים גם הם לחתום על חוזי נדל"ן ולעצב משרדים ברוח היפסטרית.

 

כל מה שעושה החברה הוא ארביטראז' בין חוזי השכרה לטווח ארוך לבין חוזים לטווח, קצר ועד היום זה אפילו לא יצר לה רווח, אלא הפסד מצטבר של יותר משלושה מיליארד דולר בשלוש שנים.

 

מה שסופטבנק מנסה לעשות במהלך הנוכחי הוא לשכנע את המשקיעים שנוימן הוא הוא הבעיה האמיתית; סילוקו יאפשר "לנקות" מהתשקיף את הניו אייג'יות ואת פולחן האישיות שבוול סטריט לא ידעו לעכל, ולהציג את WeWork כחברה שגרתית יותר בניסיון להנפיק אותה.

 

מעניין יהיה לקרוא את התשקיף בגרסתו החדשה, נטולתו המשקל האדיר שניתן לנוימן ולהיותו איש חזון יוצא דופן שכל ייחודה וגורלה של החברה מושתת עליו: ללא שינוי במודל העסקי, והפעם גם ללא נוימן, איזה סיפור תוכל להציג WeWork למשקיעים הפוטנציאליים?

בטל שלח
    לכל התגובות
    x