מנהלי הפנסיה בורחים משוקי המניות לטובת השקעות לא סחירות

חברות הביטוח הקטינו בשנה החולפת את החשיפה המנייתית בפוליסות ביטוחי המנהלים שהן מנהלות משיעור חשיפה ממוצע של 40.07% לשיעור של 35.78%, כך עולה מבדיקת "כלכליסט".

עוד עולה כי עיקר הכספים שהתפנו הופנו להגדלת ההשקעות הלא סחירות של חברות הביטוח — כך למשל רכיב ההלוואות הפרטיות בתיקים עלה מ־7.91% באוקטובר אשתקד ל־9.39% נכון לסוף ספטמבר. בנוסף הוגדלה החשיפה לקרנות נאמנות, בעיקר קרנות המתמחות בהשקעה באג"ח בחו"ל, מרמה של 7.32% ל־7.78%. לצד זאת הגדילו חברות הביטוח את רכיב הנזילות בתיקים (מזומנים ואג"ח ממשלתיות במח"מ קצר) כך שהיקף המזומן עלה מ־8.6% ל־8.8% והיקף החשיפה לאג"ח ממשלתיות עלה מ־13.71% ל־14.17%.

פרשנות עליית הסיכונים הרסה את החגיגה כדי לפצות על היעדר התשואה באפיק הסולידי חלק מהגופים העבירו השקעות לאג"ח הקונצרניות הלא מדורגות, שנראה שהתמחור שלהן כבר מזמן לא כולל את הסיכון לכשל פירעון, ומתמחר בעיקר את היעדר האלטרנטיבות בשוק הסולידי רחלי בינדמן לכתבה המלאה 

אך אם בוחנים את התפתחות החשיפה למניות בקרב בתי ההשקעות המנהלים קופות גמל, התופעה הפוכה — החשיפה למניות דווקא גדולה בממוצע, אם כי באופן צנוע, מ־27.53% נכון לסוף אוקטובר אשתקד ל־29.48% נכון לסוף ספטמבר האחרון. אבל נתון זה מושפע מהעובדה שמלכתחילה החשיפה למניות בקרב חברות הגמל היתה נמוכה משמעותית מזו של ביטוחי המנהלים שהגיעו כאמור לרמת חשיפה של 40% בעוד חברות הגמל של בתי ההשקעות החזיקו חשיפות של עד 35% למניות.

חברות הגמל מיישרות קו

בכל הנוגע לחברות גמל שבבעלות חברות הביטוח, בדומה לביטוחי מנהלים, נרשמה הקטנה של החשיפה המנייתית, שהיתה אף היא גבוהה מזו של חברות הגמל של בתי ההשקעות, כאשר לרוב אותם מנהלי השקעות בחברות הביטוח אחראים על אסטרטגיית ההשקעות של ביטוחי המנהלים ושל קופות הגמל. במילים אחרות, מסתמנת אסטרטגיה שונה בין בתי ההשקעות לחברות הביטוח בכל הנוגע לחשיפה המנייתית.

אם מסתכלים פרטנית ברמת הגופים — התנודה החדה ביותר ברמת החשיפה למניות התרחשה בחברת הביטוח הגדולה ביותר בענף - מגדל - תחת ניהול ההשקעות של אסף שהם. בביטוחי המנהלים (קרן י') של מגדל הוקטנה החשיפה למניות משיעור של 42% באוקטובר אשתקד, שהיה שיעור שיא בקרב חברות הביטוח באותה עת, ל־36.78% בסוף ספטמבר האחרון. ביטוחי המנהלים של הראל, שהחזיקו באוקטובר אשתקד חשיפה מעט נמוכה יותר למניות לעומת מגדל = 41.88% - הקטינו אף הם חשיפה ל־37.94% בסוף ספטמבר, וכעת מדובר בחברת הביטוח עם החשיפה המנייתית הגבוהה ביותר.

גם ביטוחי המנהלים של כלל תחת ניהול ההשקעות של לימור דנש, שנמצאים בשנה האחרונה בתחתית טבלת התשואות, הקטינו משמעותית חשיפה למניות - מ־39.2% באוקטובר אשתקד ל־34.51% נכון לסוף ספטמבר. ביטוחי מנהלים של מנורה מבטחים שמלכתחילה החזיקו בחשיפה המנייתית הנמוכה ביותר - 34.97% נכון לסוף אוקטובר אשתקד – הקטינו אף הם חשיפה אך בשיעור צנוע לרמה של 33.53% נכון לסוף ספטמבר.

חרף הקטנת החשיפה של המתחרות עדיין מדובר בחברה עם החשיפה המנייתית הנמוכה ביותר, אם כי כעת הפער הצטמצם למול המתחרות שהחזיקו לפני שנה חשיפה גבוהה משמעותית למניות. חברת הביטוח המצטיינת בתשואות בשנים האחרונות, הפניקס, הקטינה אף היא חשיפה, אם כי בשיעור נמוך יותר, מ־37.15% ל־34.71%. הסיבה שבגללה נבחרו דווקא הפוליסות המשתתפות ברווחים (2003–1992) כדי לייצג את החיסכון בביטוח היא ששם מנוהל רוב הכסף של ביטוחי המנהלים.

הפוליסות הוותיקות שהונפקו לפני שנות התשעים היו פוליסות מבטיחות תשואה, ולכן החשיפה שלהן לשוקי ההון לא רלבנטית. הפוליסות המשתתפות כוללות היקף נכסים מנוהל של כ־150 מיליארד שקל בעוד הפוליסות שהונפקו החל מ־2004 מנהלות כ־100 מיליארד שקל. בנוסף, התיק המשתתף הוא תיק הדגל של חברות הביטוח מכיוון שזהו התיק היחיד שבו חברת הביטוח חולקת עם החוסך את התשואה, ולכן יש לה אינטרס גבוה לייצר בו תשואות גבוהות.

המוסדיים מיצו את כל הבשר משוק המניות

שונות בגובה החשיפה

בכל הנוגע לבתי ההשקעות כאמור נרשמה שונות בכיוון החשיפות, תולדה של גובה האחזקות המקורי. בעוד חברות הגמל של חברות הביטוח הקטינו חשיפה למניות בדומה לאסטרטגיה בביטוחי המנהלים, חברות הגמל וההשתלמות של בתי ההשקעות פעלו באופן שונה כשחלקן דווקא הגדילו חשיפה למניות. פסגות הגדיל חשיפה בקרן ההשתלמות שלו, בניהולו של ניר מרוז, מ־29.7% באוקטובר אשתקד ל־34.68% בסוף ספטמבר, בקרן ההשתלמות של אקסלנס הגדילו חשיפה מ־33.9% באוקטובר אשתקד ל־36.01% בספטמבר, ואילו אלטשולר שחם שמר יחסית על אותה רמת חשיפה — 34.11% באוקטובר אשתקד לעומת 35.3% בספטמבר השנה, בעיקר בזכות התשואה השוטפת.

קרן ההשתלמות של ילין לפידות דווקא הקטינה חשיפה, אם כי מלכתחילה היא היתה גבוהה מזו של המתחרים — מ36.12% ל־31.76%. הלמן־אלדובי הקטין חשיפה מ־34.6% ל־32.4%, ואילו בקרן ההשתלמות של אנליסט, שהיתה בעלת החשיפה המנייתית הגבוהה ביותר — 46% — הקטינו משמעותית את החשיפה ל־38.15%. חרף הקטנת החשיפה, אנליסט עדיין מחזיק בחשיפה הגבוהה ביותר למניות מקרב קרנות ההשתלמות.

השינוי באסטרטגיית ההשקעה ב־2016 הביא את רמות החשיפה של בתי ההשקעות למניות לרמה דומה יותר לזו של חברות הביטוח — ממוצע חשיפה של 34.5% בקרב בתי ההשקעות הגדולים לעומת 35.5% בקרב חברות הביטוח. ב־2015, לעומת זאת, הפער ברמות החשיפה היה משמעותי — עם חשיפה מנייתית ממוצעת של 39% לחברות הביטוח לעומת חשיפה של 35% למניות בקרב בתי ההשקעות.

הסיבה להקטנת החשיפה למניות נובעת מכמה סיבות. בראש ובראשונה, שוק המניות מסכם עשור של עליות, כאשר בשנה וחצי האחרונות השוק לא ממשיך בקו ישיר כלפי מעלה אלא מציג תנודתיות גבוהה. אם בשנים האחרונות סביבת הריבית האפסית דחפה את בתי ההשקעות להגדיל חשיפה למניות שנהנות מסביבת ריבית יורדת, בשנה האחרונה החלו יותר ויותר דיבורים על מגמה צפויה של העלאת ריבית צפויה, הגם שצנועה.

גם אירועים רבים המלווים את הסביבה המאקרו־כלכלית — כמו, לדוגמה, הבחירות הצפויות בארה"ב, משאל העם הקרב באיטליה והטלטלה בחלק ממדינות גוש היורו שהתפקחו מיתרונות האיחוד והחלומות לעצמאות — מייצרים הרבה סחמני שאלה שגורמים למנהלי ההשקעות לגלות זהירות יחסית. חוסר הוודאות הפוליטי גרם גם לשונות יחסית גבוהה בחלוקת הנכסים בין ארה"ב לאירופה, מה שתרם גם כן לפערי ביצועים.

היתרון לגודל משחק תפקיד

לכאורה, שוקי המניות אמורים להמשיך ולעלות, בעיקר בגלל שרווחי ההון באפיקי האג"ח כמעט שמיצו את עצמם, אלא שמנהלי הפנסיה גילו בשנים האחרונות אפיקים מניבי תשואה הנתפסים כסולידיים יותר כמו הלוואות פרטיות ונדל"ן, ואת החשיפה למניות הם מעדיפים להגדיל דרך קרנות המתמחות בהשקעת ערך בחברות. התנודתיות בשווקים וריבוי סימני השאלה גם גרמו בשנה החולפת לשונות גבוהה יותר מהרגיל בביצועים של הגופים המתחרים, כאשר כל גוף בחר לעצמו כיוון משלו.

השחקנים הקטנים יותר נהנו מהיכולת להיחשף לשוק המניות הישראלי דרך מניות היתר שהפגינו ביצועים טובים, בעוד מדדי המניות המובילים בישראל איבדו גובה בלחץ מניות הפארמה. לעומת זאת, הגופים הגדולים, בדגש על חברות הביטוח, מנהלים כמות כה גדולה של כסף עד שהמגרש של מניות היתר קטן עליהם. מנגד, היתרון לגודל שיחק לטובת הגופים הגדולים בכל הנוגע ליכולת להיחשף להשקעות לא סחירות, הלוואות, נדל"ן וקרנות השקעה הפחות נגישות לשחקנים הקטנים יותר.