שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בורסת ת"א

פרויקט כלכליסט

סוף עונת התספורות: האם שומטי החובות למדו את הלקח

מכת הסדרי החוב שהחלה ב-2008 ממשיכה להכות במלוא העוצמה גם בימים אלה. הטייקונים איבדו את הילתם ואת אמון המשקיעים וגם ספגו ביקורת מהקצה אל הקצה. חודש הסליחות מעניק לשומטי החובות הזדמנות להכות על חטא, וגם מאפשר למשקיעים להרהר באלה שבהם הם שמים את מבטחם - וכספם

כתבי כלכליסט 13:5103.10.14

גל הסדרי החוב, שהחל בשלהי 2008 וממשיך להכות במלוא עוצמתו גם בימים אלה, הפיל 120 חברות עם חוב מצטבר בהיקף דמיוני של כ־45 מיליארד שקל. בעלי שליטה שהיו על גג העולם העסקי נדרשו להתרגל בתוך זמן קצר, ולרוב בלי הודעה מוקדמת, לתחתית של הסדרי החוב. בעלי הון שכיכבו ברשימת העשירים, המשפיעים, המצליחים (מחקו את המיותר) - הפכו בן לילה למושא לזעם העיתונאים וללעג בעיני הציבור. כך חולפת תהילת עולם, וכך הפך המושג היוקרתי "טייקון" מכינוי נחשק, שכל איש עסקים מתחיל היה שמח להתבשם בו, למוקצה. מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. 

היחס להסדרי החוב בכלל, ולשומטי החובות בפרט, השתנה ללא הכר בשש השנים שחלפו מאז החלו לנבוט ניצני הסדרי החוב הראשונים. אי אז ב־2009, הידיעה על הסדר החוב של אפריקה שבשליטת לב לבייב פתחה את כל מהדורות החדשות והיתה לנושא שיחה כמעט בכל סלון בישראל. לעומת זאת, הסדרי החוב שנרקחו לאחרונה — של פטרוכימיים שבשליטת משפחת פדרמן ושל קרדן אן.וי שבשליטת יוסף גרינפלד ואבנר שנור - לא מגיעים למודעות של הציבור הרחב. העם נקעה נפשו מהסדרי חוב, והפעילים בשוק ההון, כמו גם בעלי השליטה, עברו תהליך התבגרות. משהו השתנה.

 

 איור: יונתן וקסמן

 

איבדו את האמון העיוור מצד המשקיעים

נראה שהתמימות שליוותה את גיוסי החוב בשנות הגאות של הבורסה, שבהן נזרעו זרעי הסדרי החוב, חלפה, או לכל הפחות שככה במידה רבה. ביטויים כמו "בעל השליטה אמר לנו במצגת שהחברה בונבוניירה" כבר לא חלק מהשיח בשוק ההון. המשקיעים, למודי האכזבות, הפנימו שאין טעם לסמוך על הפריץ. לא נשאר הרבה מהאמון העיוור שנתנו המשקיעים ב"טייקונים", גיבורי־העל של שוק ההון.

 

גם המעמד של חברות הדירוג ככאלה שבכוחן לצפות פני עתיד קרס במבחן המציאות. החברות אפריקה, אי.די.בי וקרדן אן.וי - וזו רשימה חלקית בלבד - דורגו בקבוצה היוקרתית של AA, ובסופו של דבר מצאו עצמן בהסדר חוב. המשקיעים למדו על בשרם שהדירוג, מקצועי ככל שיהיה, הוא בבחינת עלה תאנה. אין בו כדי להבטיח את שירות החוב של החברה המדורגת. ברגע האמת, כשדברים מתחילים להשתבש, מה שחשוב הוא הביטחונות שהמשקיעים השכילו לדרוש כשהכל עוד נראה נפלא במעמד הנפקת איגרות החוב.

 

אם בתחילת הדרך האיום להשתלט על החברה חדלת הפירעון היה לחם חוקם של המשקיעים, בהסדרי החוב היום רואים יותר ויותר פריסות חובות בתמורה לפיצוי מוסכם. סל ההטבות לנושים כולל בדרך כלל תוספת בריבית, מתן ביטחונות והקצאת מניות שמדללת את בעלי המניות, אך מותירה את רוב המניות אצל בעלי השליטה הקיימים. אלה האחרונים למדו על בשרם כמה רגישים הנושים לעניין ה"תספורת", ובהתאם חותרים לגיבוש מתווים המבוססים על פריסה של חוב ולא על מחיקתו. ימים יגידו אם זה פתרון שעומד במבחן הזמן, או שמא מדובר רק בטאטוא הבעיה ודחייתה למועד מאוחר יותר.

 

 

חששו מעליהום והלכו על כל הקופה

הקו התקיף של המוסדיים, גם אם לעתים היה נגוע ביותר מקורטוב של פופוליזם, עשה את שלו, אם כי לא בהכרח לטובת מחזיקי האג"ח. בעלי שליטה, שחששו מאיבוד השליטה ומהעליהום התקשורתי, העדיפו לדחות את הקץ ו"ללכת על כל הקופה". אלו שחמקו מהסדר חוב, זכו בהימור. אחרים השאירו לנושים עיי חורבות רק משום שבחרו שלא להתמודד עם הבעיה כשעוד ניתן היה להציל משהו.

 

גם בעניין "תרומת הבעלים" ניכרת נסיגה. לב לבייב מהווה סמן ימני לבעלי שליטה שלא הפנו עורף לחברה שבשליטתם, כשהזרים כ־750 מיליון שקל לאפריקה. אולם ברוב הסדרי החוב האחרונים אין הזרמת הון מצד הבעלים. ברוב המקרים, כשבעלי השליטה נותרו עם ידם קמוצה, בין שמחוסר רצון ובין שמחוסר יכולת, הם איבדו את השליטה בחברה. מנגד, יש בעלי שליטה שבחרו להכניס את היד עמוק לתוך הכיס הפרטי שלהם, כדי להבטיח את שירות החוב של החברה שבשליטתם לנושים ולהימנע מהסדר חוב. רק לפני חודש העמידו מתיו ברונפמן ושלום פישר, בעלי השליטה בישראלום המחזיקה ב־19% משופרסל, הלוואה של 70 מיליון שקל לישראלום שתאפשר את שירות החוב. גם שרגא בירן ודודי ויסמן "מנשימים" מעת לעת את חברת הנדל"ן שבשליטתם, רוזבאד, שבהיעדר תמיכתם היתה קורסת כבר לפי שנתיים.

 


 

מאבק על הבית, פשוטו כמשמעו

 

שני מאפיינים משותפים לחלק גדול מהטייקונים בדימוס. הראשון, רובם יכלו להימנע מהתסבוכת אחרי שנכנסו אליה. אלא שכדי לצאת מהברוך היה עליהם לנצל את הגאות שקדמה לשפל ולמכור נתח מאחזקותיהם, להקטין מינוף, לנהל סיכונים. מתברר שמכירה של מניה ששועטת קדימה היא לא עניין של מה בכך. זה מביא אותנו למאפיין נוסף המשותף לחלק גדול משומטי החובות - מיד לאחר סיום הסדר החוב הם עברו למאבק על הבית, פשוטו כמשמעו. נוחי דנקנר, מוטי זיסר ואילן בן־דב הם רק חלק מאלה שמתמודדים כיום מול הבנקים המבקשים לשים יד על רכושם הפרטי. בכל המקרים, החשיפה של בעלי השליטה נובעת מערבויות אישיות שהועמדו לצורך רכישה ממונפת של מניות.

 

מי שיסקור היום את רשימת החברות שאיגרות החוב שלהן נסחרות בתשואה דו־ספרתית, המעידה על חוסר האמון של המשקיעים ביחס ליכולת פירעון החוב, יגלה שרובן ככולן נמצאות בשלבים שונים של הסדר חוב, או שבדו"חותיהן הכספיים מופיעה הערת עסק חי. הודות לריבית השפל במשק, הרוב המכריע של החברות שאיגרות החוב שלהן נסחרות בתשואות חד־ספרתיות מסוגלות למחזר את החוב בקלות, באמצעות הנפקת סדרות אג"ח חדשות. כלומר, הגם שבימים אלו יש עוד מספר לא מבוטל של חברות שמגבשות עם המשקיעים הסדרי חוב, נראה שהגל הנוכחי מגיע לסיומו. זמן טוב לסכם תקופה אפלה בשוק ההון הישראלי. ערב יום הכיפורים הוא עיתוי ראוי לחשבון נפש של בעלי השליטה שומטי החובות, כמו גם של המשקיעים שנתנו להם את האשראי, הנשען על כספי הציבור.

 

 

לב לבייב: עבר לגור בלונדון, בונה ארמון בסביון

 

אפריקה

מתי נערך ההסדר: מאי 2010

היקף חוב: 7.7 מיליארד שקל

 

היקף תספורת: 10%שמונה חודשים בלבד אחרי שמנכ"ל אפריקה איזי כהן הכריז שהחברה שבניהולו תעמוד בהתחייבויותיה בשנתיים הקרובות, מחזיקי האג"ח התבקשו לפתוח במו"מ לגיבוש הסדר על חוב של 8 מיליארד שקל. משבר האשראי שפקד את העולם ב־2008 תפס את בעל השליטה לב לבייב לא מוכן, עם מינוף גבוה והשקעות בשווקים שהיו בלב הסערה הפיננסית: ארה"ב ומזרח אירופה.

 

בולמוס ההשקעות של אפריקה הגיע לשיאו ביולי. הוא כלל את רכישת בניין "הניו יורק טיימס", מגדל השעון במנהטן ורכישת קרקע בלאס וגאס, והוא שעמד מאחורי מחיקות הענק שנרשמו ב־2008 ובמחצית הראשונה של 2009.

 

הקדים תרופה למכה

 

אף שמצבה הרעוע של אפריקה היה ברור לכל, בשוק ההון הופתעו מהסדר החוב שהחברה ביקשה לגבש עם הנושים באוגוסט 2009. באותה תקופה השווקים התאוששו מהשפל של המשבר, ונראה היה שגם הכלכלה הגלובלית עולה על פסים של יציבות. היוזמה של אפריקה לפתוח בהליך של הסדר חוב, חרף יכולתה הברורה לעמוד בהתחייבויותיה בטווח הקצר, הקימה לה מתנגדים. אלה טענו שהמהלך נועד לשרת את בנק הפועלים, שהעמיד ללבייב אשראי המובטח במניות אפריקה בשווי שהלך והתכווץ. בדיעבד, ההחלטה לגבש הסדר חוב מוקדם מהמקובל היתה בין הגורמים לכך שהתספורת למחזיקי האג"ח של אפריקה הסתכמה באחוזים בודדים.

 

גורם חשוב לא פחות שתרם למזעור הנזקים לנושים הוא בעל השליטה לב לבייב. במסגרת הסדר החוב הזרים לבייב לאפריקה במשך ארבע שנים לא פחות מ־764 מיליון שקל. לבייב ספג לא מעט ביקורת משוק ההון ומצד התקשורת, ועד לנפילה של אי.די.בי הוא נתפס כמי שמייצג את בעלי ההון שומטי החובות.

 

לב לבייב לב לבייב צילום: אריאל שרוסטר

 

ארבע שנים תמימות המתין לבייב בסבלנות עד שהאמון של שוק ההון יחזור. לפני כשבועיים ניאותו המשקיעים לאפשר לאפריקה לשוב ולגייס אשראי בבורסה בהיקף של 545 מיליון שקל, ממש כמו בימים העליזים ההם. אלא שהפעם המשקיעים דרשו מלבייב ביטחונות. כבדהו וחשדהו. כי אף אחד לא מוכן להתחייב שאם אפריקה תגיע שוב להסדר חוב, לבייב שוב יכניס את היד לכיס. למרות ההערכה של המשקיעים ללבייב, הם כבר לא שמים את יהבם על בעלי השליטה. אין לנו על מי לסמוך, אלא על הבטוחה שבשטר.

 

שותק ובונה ארמונות

 

הסדר החוב של אפריקה לימד את המשקיעים לחתור להסדר חוב מוקדם ככל הניתן, כל עוד אפשר להציל משהו מהחברה שהנפיקה להם אג"ח, והדגיש את החשיבות של תרומת בעל השליטה להצלחת הסדר החוב. בשנים האחרונות פעילות אפריקה בישראל מנוהלת על ידי המנכ"ל אברהם (נובו) נובוגרוצקי ובפיקוח של סגן היו"ר נדב גרינשפון. בכל הקשור לאפריקה, לבייב עצמו מקדיש את עיקר זמנו לפעילות החברה־הבת, אפי פיתוח, המתמחה בייזום נדל"ן ברוסיה. שם הוא יכול להביא לידי ביטוי את קשריו בפוליטיקה ובקהילה העסקית, ומשם הוא גם מנהל את פעילויותיו הנוספות, ובראשן ענף היהלומים שמסתמן כרווחי במיוחד ומאפשר ללבייב להכניס יד עמוק לתוך הכיס, להשאר בעל השליטה באפריקה ולעסוק בפעילות התנדבותית באמצעות קרן לבייב, ומכהן כנשיא קונגרס יהודי בוכרה העולמי.

 

מה הלקח שלו מההסדר? הלקח שלבייב אימץ קשור בעיקר בעצמו. מאז שאפריקה התחילה להידרדר, לבייב - שחש מותקף שלא בצדק, בייחוד נוכח השקעתו בחברה - העתיק את מקום מגוריו מישראל ללונדון וגזר על עצמו שתיקה תקשורתית.

 

איפה הוא יהיה בעוד 5 שנים? ככל הנראה ימשיך לעשות את אותם הדברים ויותר - בצד העסקי ובפילנתרופיה.

 

האם הוא עדיין איש אמיד? לאחרונה נחשף ב"כלכליסט" שלבייב בונה "ארמון בסביון". הצילומים מהשטח לא מותירים מקום לספק: גם אחרי הזרמה של מאות מיליוני שקלים לאפריקה, לבייב נותר איש אמיד.

יניב רחימי

 

 

בני שטיינמץ: עדיין שווה 2.5 מיליארד דולר

 

סקורפיו נדל"ן

מתי נערך ההסדר: במו"מ כעת

היקף חוב: 930 מיליון שקל

היקף תספורת: טרם נקבע 

 

השנה האחרונה היתה קשה במיוחד עבור בני שטיינמץ. היהלומן הישראלי המוערך בשווי של 2.5 מיליארד דולר, שעשה את מרבית הונו ממכירת יהלומים ואוצרות טבע ביבשת אפריקה, נקלע השנה ללב לבה של חקירה משטרתית מהגדולות בגינאה. המשטרה הגינאית מאשימה את שטיינמץ במתן שוחד לרעיית הרודן המנוח של המדינה תמורת זכויות הכרייה במכרה עפרות הברזל הגדול ביותר בעולם. בימים אלה מקדיש שטיינמץ את מרבית זמנו לחקירה נגד רשויות גינאה. אלה שללו ממנו את הזכויות במכרה, והביאו לביטול עסקת ענק של 2.5 מיליארד דולר למכירת הזכויות לחברה הברזילאית ואלה (vale).

 

שטיינמץ כל כך נחוש במלחמתו נגד הרשויות בגינאה, שלצורך החקירה הוא שכר את הסנטור האמריקאי לשעבר ג'ו ליברמן וראש ה־FBI לשעבר לואי פרי. בחזית אחרת, שטיינמץ מנהל מו"מ מול חברות הביטוח כלל ומנורה בנוגע לחוב של 240 מיליון שקל שהעניקו לחברת הנדל"ן הבורסאית שלו, סקורפיו. מסתמן כי את החוב הזה שטיינמץ יצטרך להוציא מכיסו הפרטי עקב ירידה חדה בשווי נכסי החברה. זהו הסדר חוב שני בסקורפיו, לאחר שביצעה הסדר דומה ב־2011, אז הזרים שטיינמץ 100 מיליון דולר מכיסו הפרטי לטובת המחזיקים.

 

הפספוס הגדול: הגז והנפט

 

כמו חברות אחרות בענף, סיפור נפילתה של סקורפיו נדל"ן מתחיל בהתמוטטות שוק הנדל"ן במזרח אירופה ב־2009. זו הביאה לירידה חדה בערכי הנכסים של החברה ובהיקף השוכרים. תזרימי המזומנים של סקורפיו לא עמדו בקנה אחד עם תוכנית החזרי ההלוואות. ב־2011, שנתיים לאחר פרוץ המשבר, נאלצה החברה לבצע הסדר חוב ראשון עם בעלי האג"ח בישראל בהיקף של יותר מחצי מיליארד שקל. במסגרת ההסדר נרכש חלק מהחוב והיתר נפרס.

 

בני שטיינמץ בני שטיינמץ

 

שטיינמץ הפסיד קרוב למיליארד שקל שנאלץ להזרים לסקורפיו נדל"ן ולנושים מאז הונפקו האג"ח ב־2006. הפספוס הגדול ביותר של שטיינמץ היה בענף הגז והנפט, כשיצא מההשקעה במאגר הגז תמר (5% מהזכויות במאגר) חודשיים לפני שהתגלה בו גז בהיקפים של עשרות מיליארדי דולרים. כשניסה לתקן את הטעות וחזר לעסקי הגז והנפט ב־2010 ורכש 42% מהזכויות במאגרי הגז פלאג'יק, הוא רשם על הנייר הפסדים של עשרות מיליוני דולרים כשסקרים הציגו כי כמות הגז במאגרים קטנה.

 

לקח חלק פעיל במו"מ

 

בנובמבר 2009, חודשים אחדים אחרי התמוטטות שוק הנדל"ן במזרח אירופה, הבינו בהנהלת סקורפיו נדל"ן כי היא אינה יכולה לעמוד בהחזרי החוב לנושיה והחלו במו"מ לגיבוש הסדר חוב. שטיינמץ לקח חלק פעיל במו"מ מול הנושים, ובסוף התהליך הזרים 75 מיליון דולר למחזיקי האג"ח (מחצית מהחוב), 5 מיליון דולר לבנק הפועלים ו־20 מיליון דולר נוספים לחברה.

 

מה הלקח שלו מההסדר? על שטיינמץ להישאר בתחום פעילות ליבת העסקים שבה הוא מבין - יהלומים וכרייה. הפזילה לתחומים נוספים כמו נדל"ן, גז ונפט עולה לו ביוקר.

 

איפה הוא יהיה בעוד 5 שנים? קשה לענות. שטיינמץ עזב את ישראל לאחר שירותו הצבאי, חזר אליה ב־1996 ועזב שוב ב־2012. ב־58 שנותיו הוא גם החליף הרבה תחומי פעילות: מעסקי היהלומים שירש מאביו לעסקי כרייה באפריקה ונפט וגז בישראל. אם יצליח מאבקו לשמירת זכויות הכרייה באפריקה ומכירתן לחברה הברזילאית ואלה, שטיינמץ ימצא עצמו עם הרבה מזומן ביד.

 

האם הוא עדיין איש אמיד? בשונה מנוחי דנקנר ומוטי זיסר, עבור בני שטיינמץ ההסדר הוא מכה קלה בכנף. גם לאחר שהזרים 800 מיליון שקל, שטיינמץ מוערך בשווי של 2.5 מיליארד דולר.

אורן פרוינד

 

 

נוחי דנקנר: ויתר על משרדי הפאר וימכור את הבית

 

אי.די.בי אחזקות

מתי נערך ההסדר: מאי 2014

היקף חוב: 2.2 מיליארד שקל

היקף תספורת: 35%

 

נוחי דנקנר מגיע מדי בוקר למשרדיו החדשים ברחוב יעבץ בתל אביב, בסמוך לכלבו שלום. אלה אינם מזכירים בדבר את משרדי הפאר של קונצרן אי.די.בי, שבראשו עמד עד לא מכבר. לוח הפגישות שלו עמוס גם היום וברובו נושאים עסקיים חדשים. דנקנר שומר על קשר עם מכריו הבינלאומיים ומנסה לפתח פרויקטים גדולים בחו"ל. עם זאת הוא לא מתמודד עוד עם העבר - בהסדר חוב מול הבנקים וטיפול במשפט פלילי, שלו משמעויות לא מבוטלות.

 

דנקנר מתעקש שלא להגיע לפשיטת רגל, הליך שכלכלית אולי נכון לו. מתווה ההסדר סוכם ברובו, פורסם ואמור להיות מאושר בקרוב על ידי הבנקים. הוא כולל תשלום מזומן של 180 מיליון שקל מדי חמש שנים, ולאחר תקופה זו יעביר דנקנר לבנקים לאומי, הפועלים, מזרחי טפחות, דיסקונט וקרדיט סוויס 60% מהכנסותיו העתידיות למשך כל חייו. זאת עד לפירעון 470 מיליון שקל מחובות גנדן וטומהוק הפרטיות, שלהן הוא ערב אישית. כמו כן ימכור את ביתו בהרצליה פיתוח.

 

הסדר החוב הגיע נוכח המינוף הגבוה של אי.די.בי אחזקות, ולאור פנייה שנערכה במאי 2012 מצד מחזיקי האג"ח של אי.די.בי פתוח לבית המשפט, בטענה שהחברה קרובה לחדלות פירעון. לאי.די.בי אחזקות היה חוב של 2 מיליארד שקל.

דנקנר גייס את איש העסקים הארגנטינאי אדוארדו אלשטיין לצורך צעידה משותפת להסדר חוב שישאיר בידי השניים את השליטה, אולם השותפות התפרקה. דנקנר גיבש קבוצה חדשה עם אלכסנדר גרנובסקי היהודי־אוקראיני ומשפחת נקש, אבל המחזיקים העדיפו את ההסדר המשותף שהציגו אדוארדו אלשטיין ומוטי בן־משה, ונטלו את השליטה מידי דנקנר. הפור נפל רק כשהשופט איתן אורנשטיין אישר את הסדר החוב של הנציגות עם אלשטיין ובן־משה והעברת השליטה אליהם. עד לאותו יום, ב־5 בינואר, נלחם דנקנר בכל כוחו להשאיר את השליטה בחברה בידיו.

 

נוחי דנקנר נוחי דנקנר צילום: בשמת איבי

 

לדנקנר אין טענות לבעלי התפקידים שמינה, שלכאורה אכזבו אותו. לאלה הוא מוחל וסולח. מבחינתו, בחירה לא נכונה באנשים או העובדה שלא החליף את אלה שהתבררו כלא ראויים, היא טעות שלו. ככל הידוע דנקנר איננו מתחרט על הפרידה מאלשטיין ועל שלא נשאר שותף עמו במגעים להסדר.

 

אכזבה קרוב לבית

 

דנקנר נפגש עם רבים ממי שהיו חבריו למיליה העסקי ומוזמן לאירועים, אם כי ממעט להגיע אליהם. ככל הידוע, יחסיו עם יצחק תשובה התקררו מעט. אנשי עסקים אמידים, העומדים בפני מהלכים עסקיים חשובים, מחשיבים את דעתו של דנקנר ועולים אליו לרגל להתייעץ, בעיקר בנושאים הקשורים בהשקעות בחו"ל. סביר כי אכזבתו נובעת דווקא מחלק מהמנהלים שפינק ושימן בעשרות מיליוני שקלים באי.די.בי, והפכו מהר לבני ברית של בעלי השליטה החדשים.

 

סנטר למעלה

 

אנשים שפוגשים היום בדנקנר מתקשים לעכל את העובדה שהוא מתנהל כמעט כרגיל ושומר על אופטימיות. לשופט אשר גרוניס הוא אמר: "יצאתי מההליך מזועזע לאור הדברים שגיליתי שאולי הם נורמות, שלא ידעתי שקיימות. זו איננה מלחמה של דון קישוט שמבקש לקבל את החברה בחזרה. אומרים שזה מפעל חיי, אנסה להשתקם ממפעל אחר".דנקנר התנתק מאי.די.בי לחלוטין, ואומר כי אין לו שום געגוע אליה ולתפקידו בה בעבר.

 

מה הלקח שלו מההסדר? היום דנקנר לא היה ממהר להגדיל אחזקות באי.די.בי מכספי הדיבידנד שנטל ומותיר אותה ציבורית, כדי שיוכל למכור מאחזקותיו בה. גם בשכר המנהלים מקצץ.

 

איפה הוא יהיה בעוד 5 שנים? דנקנר שואף לסיים בשלום עם המשפט הפלילי, להשתקם בסיוע כמה עסקאות בינלאומיות, ולהקים חברה חדשה שתחזיר אותו לשוק.

 

האם הוא עדיין איש אמיד?

לא. דנקנר מבסס את הסדר החוב על גיוסים מבני משפחה ובהם אביו יצחק, וכן מחברים קרובים.

גולן חזני

 

אילן בן-דב: לא יבקש סליחה, בונה בית בכפר שמריהו

 

סקיילקס

היקף חוב: 782 מיליון שקל

היקף תספורת: 30%

מתי נערך ההסדר: ספטמבר 2014 (מתווה להסדר) 

 

אילן בן־דב קם בכל בוקר בתחושה חיובית ומסתכל קדימה. האידיאולוגיה הרוחנית העמוקה שלו לא מרשה לו לשקוע בדכדוך, שאולי היה מאפיין אדם פחות "מואר" ממנו. הוא מתמקד כיום לא בכישלונות העסקיים מהעבר, אלא בתוכניות החדשות לעתיד - לבנות לו ולמשפחתו בית חדש בכפר שמריהו. בעבר כבר ניסה לבנות שם אחוזת פאר, אך נסוג מכך נוכח ביקורת ציבורית. את הילדים הוא כבר העביר למוסדות החינוך ביישוב, ובינתיים הוא מסתובב בארץ חמוש בהון פרטי לא מבוטל, תר אחר אפיקי השקעה חדשים.

 

חופן של סיבות

 

אף שבן־דב איש עשיר, הוא עדיין רואה עצמו כ"נזיר זן", כהגדרתו. הוא מעולם לא התנצל פומבית ואישית על כישלון שלוש החברות שלו בשוק ההון - טאו, סאני וסקיילקס - וכפי שזה נראה, הוא לא מתכוון התנצל גם בעתיד.

 

היות שבן־דב אחראי על קריסה או הסדרים בשלוש חברות הסיבות מגוונות, ותלויות במסביר. כך למשל, הקריסה הראשונה של חברה שבשליטת בן־דב, טאו, מנומקת על ידי המנהל המיוחד שמונה לה ביולי 2013, עו"ד יוסי שגב, כאשמה של בנק לאומי. לאומי מצדו דוחה את הטענות וטוען כי מדובר בתיאוריות קונספירציה חסרות בסיס. בנוגע לסאני וסקיילקס - הפירמידה שבאמצעותה ביצע בן־דב את ההשקעה הכושלת בפרטנר וניהל את מערכת היחסים הכושלת עם סמסונג הקוריאנית - הסיבה לקריסה היא הרפורמה בסלולר. זו חיסלה את יכולתו של בן־דב למשוך דיבידנדים גדולים מפרטנר, והרעה את מערכת היחסים עם סמסונג עד לכדי נתק מוחלט בין הצדדים.

 

זה הרגולטור

 

אם שואלים את בן־דב, אותה מערכת יחסים נפגעה בגלל פרשת הסוללות המתנפחות/דליקות, שלטענתו היו סכנת חיים מוחשית לאזרחי ישראל. מנגד נראה כי אותה מערכת יחסים החלה להחמיץ עוד הרבה קודם, כשסמסונג הכתיבו לסקיילקס חוזה התקשרות חדש בתנאים נחותים.

 

מבחינת בן־דב, האשם בקריסתו היה שר התקשורת לשעבר משה כחלון, ולא מפתיע שהלקח שהפיק הוא שיש להתרחק מהשקעות בחברות מוטות רגולציה. מקורבי בן־דב מספרים כי לא סביר שנראה בין השקעותיו חברות תפעוליות כבדות או המעסיקות עובדים רבים. בשאר התחומים, לרבות התקשורת, ייתכן כי נראה את בן־דב מפציע עם יוזמות חדשות, במיוחד בכל הקשור לפתרונות תקשורת באינטרנט.

 

 

אילן בן דב אילן בן דב צילום: אוראל כהן

 

בן־דב איתן בדעתו כי אין לו צורך לבקש סליחה מהמשקיעים. מבחינתו לא ברור שהוא מחק כסף למשקיעים, או שמישהו בכלל הפסיד אצלו כסף. ייתכן כי הוא צודק במידה מסוימת, אבל יש עוד שורה של דברים שצריכים לקרות לפני שיתברר כך. החשבון שבן־דב עושה לעצמו הוא הרבה יותר רחב: כמה ערך הוא ייצר בעסקיו מאז הקמתם ועד היום. כאן, טוען בן־דב, השורה התחתונה היא שהוא הפך הרבה מאוד אנשים לעשירים, כולל הוא עצמו. את האנשים שהוא הפך לעניים הוא מעדיף שלא לראות.

 

מה הלקח שלו מההסדר?

 

אחרי הטלטלה בענף הסלולר הוא נמנע מהשקעות בחברות מוטות רגולציה.

 

איפה הוא יהיה בעוד 5 שנים?

 

בעלים של כמה חברות בינוניות, מנסה למצוא את הפריצה הגדולה שלו בחזרה למרכז הבמה בשוק העסקי.

 

האם הוא עדיין איש אמיד?

 

קשה להעריך את היקף ההון של בן־דב, אבל כן אפשר לומר שהוא עשה כסף טוב בהנפקה של מובילאיי. אחזקתו במובילאיי שווה היום 26 מיליון דולר.

גיל קליאן

 

 

אגרקסקו: הנושים לא ראו בחזרה אפילו שקל

 

מתי הושלם ההסדר: יוני 2011

היקף חוב: 135 מיליון שקל

היקף תספורת: 100%

 

בעלת השליטה באגרקסקו שקרסה, מדינת ישראל, השאירה את הפרשה העגומה הזאת הרחק מאחור. לעד היא תיזכר בליבות המשקיעים המוסדיים כמי שסיפקה להם תספורת מושלמת של 100%, כלומר: היא אחד מבעלי השליטה היחידים, אם לא היחיד בהיסטוריה, שלא החזיר ולו אגורה שחוקה אחת למחזיקי האג"ח. ולמרות מחיקת חוב של 135 מיליון שקל, היום המדינה מחזרת אחרי אותם כספי ציבור עבור כל האחיות של אגרקסקו - שאר החברות הממשלתיות.

בימים אלה מקדמת רשות החברות, שאחראית מטעם התמנון מרובה הזרועות שנקרא מדינת ישראל על החברות שבבעלות או שליטת המדינה, תוכנית שאפתנית. היעד: הנפקה של מניות מיעוט בשורה של חברות ממשלתיות. זאת, לחלוטין בלי קשר למשבר שהולך ומתעצם בחברה ממשלתית אחרת, הדואר, וגם שם כספי המשקיעים נמצאים בסכנה.

 

בלב התוכנית של רשות החברות תפיסת עולם שלפיה כניסת החברות הממשלתיות לשוק ההון תרפא אותן מאותן רעות חולות שהמדינה כבר עשרות שנים לא מצליחה לרפא - שחיתות, נפוטיזם, חוסר שקיפות ומנהל לא יעיל ולפעמים גם לא תקין. למרבה האירוניה, בגלל אותן סיבות בדיוק המוסדיים חוששים להשקיע את כספי החוסכים באותן חברות.

 

רשת הביטחון בבוידעם

 

אם הלקח מקריסתה היה שמדינה לא יכולה לנהל ביעילות חברה שאמורה להתחרות בשוק החופשי - המסר הובן היטב. אבל אם הלקח היה שהמדינה לא יכולה להתנער מההשקעות שלה, או למחוק את אחריותה על מחדלים שהתעצמו במחשכים במשך שנים ומתפרצים לתוך חשבונות החיסכון של הציבור - כאן בפירוש לא הופנמו לקחים. די לראות את התנהלות המדינה במשבר הדואר כדי לראות שרשת הביטחון הפיננסית של המדינה, שמבטיחה את איתנות החברות הממשלתיות בכל מצב, כבר מזמן מקופלת יפה בבוידעם.

 

הפגנה של עובדי אגרקסקו הפגנה של עובדי אגרקסקו

 

גם לאחר קריסת אגרקסקו והמחיקה המוחלטת של החוב, לא דבק רבב בטייקון המדינתי ובאנשיו. כל רגולטור או נער אוצר שפרש עדיין התקבל בזרועות פתוחות לתפקיד בכיר במגזר הפרטי. המחיקה לא תורגמה לפגיעה במוניטין של איש, והמוסדיים לא באמת יכלו להחזיר או להתנכל למדינה, שכן היא הבוס הגדול, הרגולטור של שוק ההון, המחוקק, המבצע - המונופול הגדול ביותר במשק. פרט להנפקת האג"ח של מקורות, שבה פסגות לא השתתפה לאות מחאה על פרשת אגרקסקו, קולם של המוסדיים נדם.

 

ניהול לא כלכלי ולא תקין

 

מדינת ישראל שולטת במחצבי הטבע ומחלקת אותם למי שתחפוץ ביקרו. היא מחזיקה בנמלים, בחברת החשמל, בחברות הביטחוניות, בצבא וגם בשורה של רגולטורים שמכריעים יום יום גורלות במגזר הפרטי. הקריסה של אגרקסקו לא היתה אפילו מכה קלה בכנף.

 

בדו"ח חקירה של רו"ח יהודה ברלב נטען כי המדינה ניהלה את אגרקסקו בצורה לא כלכלית ולא תקינה, והשתמשה בחברה כדי לסבסד חקלאים על חשבון המשקיעים. במדינה הדפו את הטענות, ועד היום לא קם גורם שלקח אחריות על פרשת אגרקסקו, אפילו לא באקט סמלי של בקשת סליחה מהמשקיעים. בכך אוששה הביקורת שצצה לא אחת - למדינה יש סמכות, אבל אין לקיחת אחריות.

 

מה הלקח מההסדר?

לא ממש הופקו לקחים. מחקה - נסעה.

 

איפה המדינה תהיה עוד 5 שנים?

בדיוק באותו מקום. אולי אחרי עוד מלחמה או מבצע בעזה, עדיין מנסה לשכנע את האזרחים שהיא פועלת להורדת יוקר המחיה ומחירי הדירות, עדיין מתווכחת על תקציב הביטחון, ועדיין מנסה לייעל את הנמלים וחברת החשמל. עדיין לא לוקחת אחריות, עדיין לא מתנצלת, עדיין בטוחה שאוטוטו תהיה פה רפורמה שתשפר את הכל.

גיל קליאן

 

מוטי זיסר: הקרב עבר לזירה אחרת

 

אלביט הדמיה

מתי נערך ההסדר:

פברואר 2014

היקף חוב: 2.5 מיליארד שקל

היקף תספורת: 63%

 

מוטי זיסר הבין שחברת אלביט הדמיה שבבעלותו קבורה עמוק בבוץ כשבוקר אחד, בסוף 2012, קיבל טלפון מג'רמי בלנק, מנהל קרן יורק. בלנק דיווח לו כי יור רכשה אג"ח אלביט במאות מיליוני שקלים. "אנחנו לא רוצים לריב אלא להיות שותפים", הבהיר בלנק. בניגוד לטייקונים אחרים, שלקח להם חודשים ולעתים שנים להבין שהם בבעיה, זיסר קלט מיד. הוא השיב בחיוב ולקח את יורק לסיבוב בנכסי החברה באירופה והודו.

 

בדיעבד יורק לא נכנסה עמו לשותפות והשתלטה על החברה בהסדר החוב יחד עם קרן DK פרטנרס. שתי הקרנות הזרות רכשו אג"ח של אלביט הדמיה בהיקף 30% מהחוב שלה, שעמד על 1.8 מיליארד שקל. הקרנות ניסו להגיע להסדר תוך שיתוף פעולה עם זיסר, שנתפס בעיניהן כבעל חשיבות להשבחת נכסי החברה. ההסדר הושג אט אט, אך בלחץ של גורמים מוסדיים, שהתנגדו להמשך כהונתו של זיסר כמנכ"ל, נסוגו הקרנות ומינו את רון הדסי ליו"ר החברה.

 

כשל ניהולי

 

אלביט הדמיה מתמקדת בשני תחומים עיקריים: מרכזים מסחריים בהודו, באירופה ובארה"ב ותחום המדיקל. החברה איבדה לאחרונה את הזיכיון לרשת האופנה מנגו. אחרי שבשנות הגאות של הנדל"ן ביצעה הקבוצה מימושים מוצלחים במזרח אירופה, המשבר העולמי הביא להקפאת פרויקטים ולירידה בשווי, היא נקלעה למשבר תזרימי קשה ותשואות האג"ח שלה צנחו.

 

מוטי זיסר מוטי זיסר צילום: אוראל כהן

 

זיסר סבור ששני גורמים הובילו להסדר: כשל ניהולי בהודו, וגיוס אג"ח במאות מיליוני שקלים שהחברה לא באמת היתה זקוקה לו. מקורביו של זיסר מספרים שהוא מצר על כך שלא ידע לקחת יום אחד הפסקה, להפוך את הנכסים כולם למזומן, לקחת אוויר ולחכות. "צריך להבין שיש גבול לאן הכישרון יכול לקחת גם את האדם המוכשר ביותר", הם אומרים.

 

זיסר משוכנע שעם שנה־שנתיים של המתנה והמימושים בחברות הטכנולוגיה, אלביט היתה מתאוששת. הוא מאוכזב שהחברה נפלה לידי קרנות זרות שבעיניו לא תורמות דבר לכלכלת המדינה. מכאיבה לו העובדה שלא יכול היה לעזור למשקיעים שרכשו בתים מהרווחים שצברו במניות אלביט הדמיה, והפסידו כספים עם הנפילה.

 

העיקר המשפחה

 

בשנה האחרונה לשליטה, זיסר מצא עצמו מתמודד במקביל במלחמה לא פחות קשה – על חייו, כשמחלה קשה חזרה לתקוף 20 שנה אחרי שהתגבר עליה. זיסר כיום עובר טיפולים כדי להחלים סופית. בימים מסויימים הוא יוצא למשרדים בבני ברק ששכר, ומשם פועל בין היתר לסייע במימושים של החברה בתחום הטכנולוגיה. אלביט מכרה 15% מגמידה סל, והכניסה השקעה של 72 מיליון דולר בחברת אינסייטק.

 

ההסדר הותיר את זיסר עם מספר מצומצם של חברים, חברי ילדות בעיקר. גם בשיאו מיעט להסתובב בקוקטיילים ובעיקר אירח באחוזה המפוארת שבנה בפתח תקווה ושעיקל בנק לאומי. הנפילה כאבה מאוד למשפחה, בכללה חמשת ילדיו, אבל הם מתמקדים בבריאות של האב, סיפר מקורב. אשתו, ברכה, מנהלת עמותת עזר מציון לאיתור מח עצם לחולי סרטן. על כך אמר כי "אם יש משהו ששומר אצלי על שפיות זה שהמשפחה עוסקת בהצלת חיים ו־1,700 איש ניצלו בזכותה. אין לי טענות לאלוהים. הוא העניק לי זכותה להציל חיים, וזה הרבה יותר מכל הון".

 

מה הלקח שלו מההסדר?

לראייתו, הוא הלך שולל אחרי הכשרון והאמונה שאין דבר שאין ביכולתו לעשות.

איפה הוא יהיה בעוד 5 שנים?

תנו לו בריאות והוא מוותר על הכל.

האם הוא עדיין איש אמיד?

לזיסר מספר נכסים פרטיים קטנים, בעיקר נדל"ן, אבל את מרבית רכושו איבד.

גולן חזני

 

הרצל חבס: סיכוי ריאלי לקאמבק בנדל"ן

 

חבס

מתי נערך ההסדר:

אוקטובר 2013

היקף חוב: 460 מיליון שקל

היקף תספורת: 70%

 

הרצל חבס הוא האיש שמזוהה יותר מכל יזמי הנדל"ן עם דירות היוקרה בישראל, הודות להקמת מגדלי YOO המפורסמים בתל אביב.

 

באירועים, בכנסים ובכל הזדמנות, חבס הקפיד לשדר יוקרה. בדיור כמו הדירות שמכר. אולי מהסיבה הזאת ההידרדרות המהירה של חברת הנדל"ן חבס לכדי חדלות פירעון הפתיעה את שוק ההון. נראה שהיא הפתיעה גם את מי שהיה בעל השליטה בחברה ויו"ר הדירקטוריון, הרצל חבס. "נפלה עלינו פצצת אטום", תיאר חבס את האווירה בחברה הנושאת את שמו, ומול עשרות מחזיקי אג"ח שהתכנסו במלון בת"א והוסיף: "אם היתה לי אפשרות להעביר כספים לחברה, הייתי עושה זאת".

 

כולם ברחו

 

ימים ספורים לפני שחבס הרים ידיים ודיווח למשקיעים כי "ספק אם נוכל לעמוד בהתחייבויות למחזיקי האג"ח", הוא והנהלת החברה עוד האמינו שאפשר לצאת ממצב הביש שאליו הגיעה החברה. אלא שהם לא יכלו לכדור השלג שהתחיל להתגלגל בדמות צניחה חדה במחירי ני"ע החברה, ובייחוד באג"ח. כמה עסקאות שעמדו על הפרק ויכלו לשפר את הנזילות של חבס ירדו מהשולחן, והמגעים הופסקו עד שהעניינים יתבהרו. הקהילה העסקית יכולה היתה להושיע את חבס מקריסה, אולם ברגע האמת, כשהרצל חבס נדרש לחילוץ, הרוכשים הפוטנציאלים של נכסי החברה קמו מהשולחן עם כל הכסף.

 

הרצל חבס הרצל חבס צילום: אוראל כהן

 

חבס התחיל את הסדר החוב כמו יתר בעלי השליטה בחברות חדלות הפירעון המככבים בפרויקט זה, אך סיים אותו בצורה שונה. למרות התעניינות מצד מספר גורמים, ובהם החברות הציבוריות אספן, הכשרת היישוב, דויטשה בנק וקרן דואט הבריטית, כל הניסיונות של חבס להגיע להסדר חוב עם הנושים עלו בתוהו. בסופו של דבר חבס הגיעה לפירוק. לו אחת מההצעות להסדר היתה מתקבלת, מחזיקי האג"ח היו יכולים לקבל כמחצית מהחוב של 450 מיליון שקל של החברה כלפיהם. אחרי שהחברה עברה למסלול של פירוק, התספורת הפכה גבוהה יותר והתמורה למחזיקים תלויה כעת ביכולת של המפרק, עו"ד גיא גיסין, לממש נכסים במחירים אטרקטיביים.

 

בין מחיר לערך

 

בתוך שנה התכווץ שווי השוק של החברה־הנכדה של חבס, קרן הריט ההולנדית NSI, ביותר מ־50%. הצניחה מנעה מחבס לעמוד באמות מידה פיננסיות שלהן התחייבה במסגרת הלוואה שנטלה, והיתה הטריגר לזימון אסיפת מחזיקי אג"ח לצורך גיבוש הסדר חוב. פער של 100 מיליון יורו בין השווי הגבוה שבו היתה רשומה האחזקה ב־NSI בדו"חות לבין שווי השוק שלה ערב הבקשה להסדר חוב, לא הדליק נורה אדומה אצל חבס. זה טען כי "מחיר המניה לא משקף את הערך של החברה". לאורך השנים חבס קנה מניות של החברה, שכפי הנראה בוצעו במינוף תוך נטילת חוב בנקאי. אם ההימור על שוק הנדל"ן בהולנד היה הגורם שהביא לקריסת חבס, ההימור של חבס על החברה הביאה לקריסתו שלו.

 

מה הלקח שלו מההסדר?

להתמקד במה שאתה טוב (נדל"ן בישראל) ואם כבר יוצאים להרפתקאות (השקעה בנדל"ן בהולנד), כדאי לעשות זאת בכסף קטן ולא "על כל הקופה".

איפה הוא יהיה בעוד 5 שנים?

הרצל חבס נושא על כתפיו את האחריות לקריסתה של חבס. אך הניסיון והידע הרב שצבר, בשילוב עם יצר יזמות מפותח, מערכת קשרים ענפה והערכה שלה הוא זוכה בענף – עשויים לסלול דרכו חזרה לעולם הנדל"ן.

האם הוא עדיין איש אמיד?

בניגוד לרוב בעלי השליטה, שמעדיפים להתחבא מתחת לגלימה של עורכי הדין המייצגים אותם ולהיעלם, חבס בחר להופיע באסיפת מחזיקי האג"ח ולהודות שלא רק חבס החברה פשטה את הרגל, אלא גם חבס האיש.

יניב רחימי

 

 

עידן עופר: למרות הסדר ענק יש כסף להרפתקאות

 

צים

מתי הושלם ההסדר: יולי 2014

היקף חוב: 3 מיליארד דולר

היקף תספורת: 50%

 

"אם הייתי חוזר שמונה שנים לאחור, הייתי בוחר שוב בניר גלעד", אמר לאחרונה בעל השליטה בחברה לישראל עידן עופר על המנכ"ל הפורש. עופר מתעלם בקלות מהסדרי החוב בצים, מהכישלון בבטר פלס, מההשקעות ללא תחתית בקורוס - ובוחר להתמקד ב"חוסר פרגון לעשייה כלכלית ענפה, שעיקרה עוד ועוד אלפי מקומות עבודה". ההגנה החריגה של עופר על המנכ"ל השנוי במחלוקת מעידה יותר מכל על תפיסת עולמו, החורגת בכל מובן מהשיח הציבורי פה.

 

לפני שלושה חודשים הובילה החברה לישראל, שבשליטת עופר, את צים אל הסדר החוב הגדול במשק אי פעם. ההסדר הרועש, שכלל מאבק איתנים של צים מול מדינת ישראל על מניית הזהב, נחתם בוויתור של החברה לישראל על חלק נכבד מאחזקותיה בהחברה־הבת. בסופו החברה לישראל נותרה עם 32% מהמניות לעומת 100% לפני ההסדר והיא ויתרה על חוב של 238 מיליון דולר בגין דמי חכירה, בדרך להסדר בהיקף אדיר של 3.4 מיליארד דולר, שכלל תספורת של 1.5 מיליארד דולר שהומרו למניות צים.

 

הסדר ידוע מראש?

 

צים מגיעה להסדר חוב שני בתוך ארבע שנים. האם לא ניתן היה לצפות אותו כבר בחתימה על ההסדר הקודם?

צים תמיד היתה תמיד דג קטן בשוק של ענקיות. עד 2007 הכל הלך יפה ולפי התוכניות, אבל בתחילת 2008 המשבר העולמי ריסק את שוק התובלה הימי. לפני פרוץ המשבר צים החליטה על תוכנית הצטיידות שכמעט הכפילה את צי המכולות שלה, אבל הכניסה אותה להתחייבויות עתק של כ־3 מיליארד דולר. לא רק צים קנתה הרבה אוניות, אלא גם המתחרות שלה, וכולן צללו. לראשונה בהיסטוריה חלה ב־2008 ירידה בביקוש להובלה ימית. למעט רבעון או שניים ב־2010, השוק לא התאושש. עודף ההיצע פגע בו קשות, ושיפור לא נראה באופק.

 

עידן עופר עידן עופר צילום: בלומברג

 

נכון לעכשיו, מצב השוק מונע מצים להשיג רווח תפעולי. זהו שוק מחזורי, אבל המחזור השלילי הנוכחי מאוד ארוך, והוא הורג את כל החברות הממונפות. רק כשהמחזור ישתנה, צים תצליח לחזור ולהרוויח.

 

עופר לא יוצא פטור

 

למצבה הנוכחי של צים שתי סיבות: הראשונה, ירידה החדה במחירי התובלה הימית, שלה אין קשר לביצועים של הנהלת החברה ואותה מחזיקי האג"ח לא יכלו לצפות. השנייה, ההחלטה השגויה לרכוש אוניות במינוף רגע לפני המשבר.

קל להאשים את השוק במשבר של צים, אלא שעידן עופר, דווקא נוכח הבקיאות שלו בתחום ההובלה הימית, לא יוצא פטור מאחריות. היה עליו להיערך לגלים הגבוהים שמאפיינים את הענף ולא להסתמך על הרוח שתמשיך לנשוב לכיוון הנכון ותישא את צים לעבר חוף מבטחים.

 

ההסדר בצים הוא רק חלק ברצף של כישלונות שעליהם חתומה החברה לישראל. סתימת הגולל על מיזם הרכב החשמלי בטר פלייס, כמו ההשקעות האינסופיות בקורוס, עשויות להעיד כי המשבר בצים לא מקרי. כך או אחרת, הסדר החוב לא פוגע ביכולתו של עופר לגייס חוב, הודות לאחזקה בכיל. זו מניבה תזרימי מזומנים שמאפשרים לעופר ולמנהליו לצאת להרפתקאות בעולם העסקי, שהפוטנציאל הגבוה הטמון בהן שני רק לסיכון שלהן.

 

מה הלקח שלו מההסדר?

עופר הבין שמדפסת המזומנים של צים תמשיך לעבוד איתו ובלעדיו, והעדיף לעבור ללונדון, שם לא מטרידים אותו בענייני שכר, פערים חברתים ותמלוגים. לונדון מחכה לו. גם לבייב.

איפה הוא יהיה בעוד 5 שנים?

עופר מחפש ריגושים ועל כך יעידו ההשקעות בבטר פלייס ובקורוס. כל עוד תזרים המזומנים מכיל יאפשר, עופר יהיה שקוע בעוד מיזם עם פוטנציאל אדיר וסיכון גדול לא פחות.

האם הוא עדיין איש אמיד?

בהחלט. והוא יישאר כזה גם אם המלצות ועדת ששינסקי 2 יתקבלו ככתבן וכלשונן. מבחינתו, צים היא כמו טיפה בים.

ניר צליק

 

יצחק תשובה: עזבו אתכם מנדל"ן, העיקר שיש גז

 

יצחק תשובה יצא מתקופת המשבר עשיר יותר משנכנס אליה. מצבורי הגז שגילתה קבוצת דלק שבשליטתו בשנים האחרונות הופכים אותו מאיש עסקים מן המניין לאחד הגדולים שהיו במדינת ישראל. לכן הסדר החוב שאליו הגיע בדלק נדל"ן צורם שבעתיים. לא רק בגלל התספורת, אלא בעיקר בשל העובדה שמחזיקי האג"ח יצאו ממנו מובסים, ובדיעבד גם קיבלו פחות בהשוואה למחזיקי האג"ח בכל החברות שערכו הסדר.

 

יצחק תשובה. עושה כסף מגז יצחק תשובה. עושה כסף מגז צילום: ראובן שוורץ

 

המחזיקים הפסידו

 

אותם מחזיקים העדיפו לוותר על השליטה בדלק נדל"ן, על נכסיה השונים, לטובת ודאות גדולה יותר - קבלת מזומן. בדיעבד התברר שאילו היו מקבלים את השליטה בחברה, המימושים שביצעה מאז ההסדר היו מקנים להם החזר כמעט כפול. בעמדה זו תמכו חלק מאנשי נציגות המחזיקים, שהסכימו לקבל את השליטה בדלק נדל"ן ו־850 מיליון שקל הפרוסים על פני 15 שנה. החלופה שניצחה היתה קבלת אותם 850 מיליון שקל על גבי שמונה שנים מחברה פרטית של תשובה, והשארת דלק נדל"ן בידיו. תשובה, שהיה מוכן לשתי חלופות ההסדר, מחק חוב של 2.15 מיליארד שקל של החברה והתחייב להזרים עד 880 מיליון שקל. המחזיקים הם שפספסו.

 

למרות שדלק נדל"ן התמחתה בנדל"ן מניב שנחשב למסוכן פחות מנדל"ן יזמי, המינוף האדיר של חברת הנדל"ן של תשובה הפך אותה לפגיעה במיוחד ולא הותיר לה סיכוי כשהצונאמי של משבר הסאב-פריים הכה.

 

העננה מעל דלק נדל"ן הופיעה זמן רב לפני שזאת נכנסה להסדר חוב. אולם תשובה העדיף לממש נכסים ולדחות את הקץ, עד שדלק נדל"ן הגיעה לסוף דרכה כשהיא במצב בכי רע, עם התחייבויות הגבוהות בהרבה משווי הנכסים. בסופו של דבר תשובה הסכים להכניס את היד לכיס כדי להגיע להסדר חוב, ובכך זכה לפתור מתביעות.

 

המימושים של דלק נדל"ן מאז היו לא פחות ממדהימים, וגרמו להערכה מחודשת לגבי איכות ותמחור הנכסים שרכשה החברה בימים של איליק רוז'נסקי כמנכ"ל. הנכס ליד ארמון בקינגהאם באנגליה, שתשובה השביח, נמכר ב־200 מיליון ליש"ט והניב רווח של 450 מיליון שקל. פרויקט בבלי, שאמור לצאת לדרך לאחר שתושבי השכונה פונו, צפוי להניב רווח שעשוי להגיע למיליארד שקל. פרויקטים קטנים יותר, כמו שכונת הארגזים ובית וגן, הניבו רווחים של עשרות מיליוני שקלים.

 

היום תשובה ממשיך לחלק את זמנו על קו ניו יורק־תל אביב־נתניה, ומממש את נכסי קבוצת דלק כדי להישאר עם נכסי הגז. ליד הסכומים האדירים בענף הגז, שמגיעים למיליארדים, מתגמד כל נתון של הפניקס או אחת מהחברות בקבוצת דלק.

 

ימשיך לגייס בשוק

 

תשובה יחזור מן הסתם לגייס בשוק, גם עבור אלעד, פעילות הנדל"ן בארה"ב, וגם עבור קבוצת דלק. אבל הסדר החוב לא ירפה ממנו.

מה הלקח מההסדר? אחת המסקנות שהתגבשה אצל תשובה בעקבות ההסדר היא הקטנת המינוף של הקבוצה.

 

איפה הוא יהיה בעוד 5 שנים?

 כנראה יישען לאחור וייהנה מדיבידנדים נאים מרווחי הגז.

האם הוא עדיין איש אמיד?

 כל עוד לא יהיו הפתעות, הגז מתמר יזרום והחוזים של לווייתן יהפכו למציאות, תשובה אפילו לא חייב להתעניין בביצועי העסקים האחרים שלו.

גולן חזני

 

דלק נדל"ן

מתי הושלם ההסדר: דצמבר 2012

היקף חוב: 2.2 מיליארד שקל

שיעור תספורת: 66%

 

יוסי מימן: האיש שברח מהמחזיקים

 

יוסי מימן אחראי לאחת התספורות הגדולות ביותר שחווה שוק ההון המקומי. מחזיקי האג"ח העניקו לחברת אמפל שבשליטתו כמעט מיליארד שקל, ובימים אלה מסתערים על השאריות שמפרק החברה בארה"ב מנסה לסחוט, בעיקר באמצעות תביעות שהוא הגיש נגד דירקטורים, נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה על הפרת חובות אמון לכאורה מול הנושים.

 

יוסי מימן. הכל אישי יוסי מימן. הכל אישי צילום: אוראל כהן

 

הסיפור של מימן לא היה מטיל עליו אור שלילי במיוחד לו היה מוצג באופן יבש. המשקיעים המוסדיים, שנתנו הלוואה לאמפל, ביססו את החזר התשלומים בעיקר על הכנסות שהיו צפויות לנבוע ממיזם הגז שבו הושקעה אמפל – EMG, הנכס המרכזי של החברה. EMG חתמה על הסכם שיתוף פעולה עם ממשלת מצרים להזרמת גז טבעי ממצרים לישראל. ההסכם היה אמור להכניס סכומי כסף משמעותיים, שיאפשרו בקלות עמידה בתשלומי האג"ח. הגופים המוסדיים שהעניקו את ההלוואה לאמפל היו אמורים להביא בחשבון משבר גיאו־פוליטי שיעיב על המיזם, ולתמחר את הסיכון בהתאם. בפועל, תרחיש האימים קרם עור וגידים – וההפיכה הפוליטית במצרים גרמה לפיצוץ צינור הגז בין מצרים לישראל ולביטול חד־צדדי של הסכם הזרמת הגז על ידי ממשלת מצרים. גם קשריו של מימן במצרים, שעליהם הסתמכו הגופים המוסדיים, לא הספיקו כדי להביא לחידוש הזרמת הגז. בימים אלה מנהלים השותפים במיזם EMG, ובהם מפרק אמפל, תביעה נגד ממשלת מצרים לפיצוי על הנזקים בגין ביטול ההסכם.

 

קו מיליטנטי

 

למרות הנסיבות החיצוניות, נדמה ששמו של מימן מעלה מיד זיעה קרה במצחם של מנהלי הגופים המוסדיים, אולי יותר מכל בעל הון אחר שנקלע להסדר חוב. הרתיעה ממימן הגיעה לשיאה כשבמהלך המגעים להסדר חוב התפטר נציג בית ההשקעות מיטב דש באופן מופגן מנציגות מחזיקי האג"ח, ואילו מנכ"ל מיטב דש אילן רביב חרג ממנהגו ותקף בחריפות את התנהלות מימן. "ישנן חברות שנקלעות למצוקה מסיבות חיצוניות", אמר רביב ביולי 2012. "במקרים אלה אנו מהדקים חגורות ומסייעים להן. זה לא המקרה באמפל, שבה לאורך השנים היתה חגיגה של עסקאות בעלי עניין ומשיכת שכר מעבר לכל פרופורציה. לזה אנחנו לא מוכנים לתת יד, ודורשים ממימן תרומה גדולה יותר בהסדר החוב".

 

התבטאותו של רביב מבטאת במידה רבה את יחס כלל המוסדיים להתנהלותו של מימן. הטענות נגדו לא היו קשורות דווקא לכישלון מיזם EMG, אלא לעסקאות בעלי העניין הבעייתיות שהובילו הוא ונושאי משרתו ולמשכורות העתק שמשכו. מימן כיו"ר אמפל ואירית אילוז, שכיהנה כסמנכ"ל הכספים שלו וכיד ימינו, משכו במצטבר בשנים 2011-2006 סכום עתק של 90 מיליון שקל. עם זאת, במסגרת המגעים להסדר החוב מימן סירב להכניס יד לכיס, ורק נאות להחזיר את ההלוואה לאמפל.

 

מגוון של שיקולים

 

לא ברור כיצד השפיעו על מימן ועל משפחתו הסדר החוב והביקורת הציבורית הנוקבת שספג. לאחר שהחליט לפנות לבית המשפט האמריקאי להקפאת הליכים לאמפל האמריקאית, דיבר מימן בצעד חריג ואמר כי "מיעוט בלתי אחראי (מיטב דש ופסגות, שדרשו לשפר את תנאי ההסדר - ר"ב) טרפדו הסדר טוב". מימן ציין אז כי הוא משוכנע שטרפוד ההסדר נבע משיקולים פופוליסטיים של נראות, ולא משיקולים עניינים.

מה הלקח מההסדר? נדרש מבעל שליטה לנהוג בהגינות עם בעלי המניות והנושים גם אם הוא לא אשם במצב הבעייתי.

איפה הוא יהיה בעוד 5 שנים? לכל דבר ששמו של מימן חתום עליו, יהיה קשה לגייס כסף.

האם הוא עדיין איש אמיד? בהצהרת ההון פירט כי ברשותו שתי וילות בהרצליה, שתי דירות יוקרה בארה"ב, ארבעה כלי רכב ושתי יאכטות.

רחלי בינדמן

 

מנכ"ל מיטב דש אילן רביב תקף אז את התנהלות מימן: "באמפל לאורך השנים היתה חגיגה של עסקאות בעלי עניין ומשיכת שכר מעבר לכל פרופורציה. לזה אנחנו לא מוכנים לתת יד, ודורשים ממימן תרומה גדולה יותר בהסדר החוב"

 

אמפל

מתי נכנסה לפירוק: מאי 2013

היקף חוב: מיליארד שקל

שיעור תספורת: 95%

 

בהכנת הכתבה השתתפו יניב רחימי, גולן חזני, גיל קליאן, ניר צליק ואורן פרוינד

בטל שלח
    לכל התגובות
    x