שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בורסת ת"א

ראיון כלכליסט

"אתמול אלשטיין היה המושיע, היום הוא האויב"

עו"ד איל רוזובסקי חתום על הבקשה התקדימית למינוי מומחה באי.די.בי פתוח, שהעבירה את הקרב על החברה משוק ההון לבית המשפט. בראיון לכלכליסט הוא מפרגן לדנקנר על מאבקו הנחוש בתיק שבו "בכל חמש דקות קורה משהו". רוזובסקי מצדיק את האקטיביזם השיפוטי של השופט אורנשטיין, אך מבקר את משפטנות היתר בישראל וטוען שהיא תוצאה של היעדר משילות ולקיחת אחריות

משה גורלי 07:4925.08.13

"נוחי דנקנר נלחם על הבית, תרתי משמע, זה כל מה שיש לו. הבית ושמו הטוב. הוא עושה זאת באומץ רב, בתנאים קשים, בכל דרך לגיטימית אפשרית. המלחמה קשה כי הכוחות מוגבלים. הוא צריך להביא כסף של אחרים בכמויות גדולות ולהישאר בשליטה בחברה. זה מאוד לא פשוט".

 

את הפרגון הזה משמיע עו"ד איל רוזובסקי, אחד האחראים המרכזיים על המציאות הזו שנוחי דנקנר נאבק בה. רוזובסקי, מהליטיגטורים הבולטים בישראל, נכלל ברשימת המועמדים לתפקיד שופט בבית המשפט העליון בסבב המינויים האחרון. את הקריירה שלו החל כמתמחה במשרדו של שר המשפטים המנוח עו"ד חיים צדוק. בשנת 2006 טלטל את המשרד, כשפרש עם חצי מעובדי צדוק למשרד צלרמאיר פילוסוף, שלימים הפך לצלרמאיר פילוסוף רוזובסקי צפריר טולידאנו ושות'.

רוזובסקי חתום עם עו"ד גיא גיסין על הבקשה מטעם פסגות, יורק והפניקס - מחזיקות האג"ח באי.די.בי פתוח - למנות מומחה לצורך הבראת החברה. הבקשה, שמשמעותה השתלטות על אי.די.בי פתוח, היא שהתניעה את המלחמה של דנקנר על הבית.

 

אדוארדו אלשטיין. דוגמא ל"תהפוכות הטעם של דנקנר" אדוארדו אלשטיין. דוגמא ל"תהפוכות הטעם של דנקנר" צילום: אוראל כהן

 

רוזובסקי מסרב לפרט את כוונתו במילים "הבית תרתי משמע". ברור שמדובר בבית העסקי, אבל האם גם הבית הפרטי של דנקנר בסכנה? האם, כמו בדוגמה של מוטי זיסר, הבנקים ישלחו יד גם אליו? האפשרות הזאת מתקרבת. דנקנר ערב אישית לחובות של מיליוני שקלים בקומות העליונות של הפירמידה - בגנדן ובטומהוק.

 

ברגע שדנקנר ינותק מצינור ההזנה של אי.די.בי, לבנקים לא תהיה ברירה אלא לנסות להיפרע ממנו אישית. זה עלול לקרות אם השופט איתן אורנשטיין יאשר היום את החלטת אסיפות הנושים להשתלט על אי.די.בי פתוח.

 

הבקשה למינוי מומחה לצורך הבראת אי.די.בי פתוח, שהגישו רוזובסקי וגיסין, היא תקדימית ומרחיקת לכת בכך שהיא נועדה למעשה להפקיע חברה כשרת פירעון - או לפחות כזו שעדיין לא הוכרזה כחדלת פירעון - מידי בעליה.

 

"יש אקטיביזם שיפוטי, ובצדק"

 

רוזובסקי מתייחס לאקטיביזם השיפוטי שהפגין השופט אורנשטיין בהחלטותיו: "העולם הכלכלי זכה בשנים האחרונות, ובצדק, להסדרה באמצעות אקטיביזם שיפוטי. גם תיקוני החקיקה שאומצו בשנה האחרונה הלכו בעקבות התפתחות הפסיקה, בעיקר במחוזי בתל אביב, שקידמה פתרונות שלא בהכרח מצויים בחוק".

 

לפתרונות האלה מכנה משותף אחד: להתאים ככל שניתן את המשפט למהירות הנדרשת לסחרור שאליו נקלעת חברה במצוקה. "שאלת חדלות הפירעון באי.די.בי", אומר רוזובסקי, "היא דוגמה. אנחנו הגשנו חוות דעת ש'פתוח' היא חדלת פירעון. החברה הגישה חוות דעת קיצונית לכיוון השני, שהחברה כשרת פירעון ברמות נדירות. בית המשפט מינה מומחה שקבע משהו באמצע: החברה כשרת פירעון מבחינת נכסיה, אבל חדלת פירעון מבחינה תזרימית, בכפוף לכך שכלל ביטוח תימכר עד אוגוסט 2014. השופט אורנשטיין ניהל את הדיונים על בסיס אותה חוות דעת ששני הצדדים לא מסכימים לה ולא ניתנה להם אפשרות לחקור את המומחה לגביה, בניגוד לכל כללי הדין שאנו מכירים, אבל בצדק. לוחות הזמנים, האינטנסיביות של האירועים וכמות המשתתפים בדיון חייבו את השופט לנהוג כך. אם היה הולך לפי כל הפרוצדורות, הפתרונות היו מגיעים באיחור ניכר. גם בית המשפט העליון הצטרף לגישה זו כשהשופט נעם סולברג דחה את בקשות רשות הערעור, ושלח את הצדדים לנסות ולמכור את כלל ביטוח במקום לבוא עם סוגיות משפטיות שיידרשו שנים לפתור אותן".

 

את הרוח והקצב הדינמיים האלה הנחילה השופטת ורדה אלשיך. רוזובסקי מסכים להגדרה שהצעתי לגביה: טוב שיש אחת כמוה, טוב שאין הרבה כמוה. "היא העדיפה פתרונות יצירתיים ופרקטיים המתאימים להתנהלות שוטפת במקום ניתוח לאחר המוות", אומר רוזובסקי, "במידה מרובה אורנשטיין הוא ממשיך דרכה, כמובן בסגנונו שלו".

 

השופט איתן אורנשטיין השופט איתן אורנשטיין צילום: ענר גרין

 

"תיקון 20 משקף הקשבה לקול הציבור"

 

אם ניקח את סיפור אי.די.בי ונחבר למסורת האקטיבית שהתפתחה בשנים האחרונות בבית המשפט הכלכלי, האם לא נוצרת כאן התערבות יתר בממשל התאגידי?

"ראשית, יש היגיון רב בצירוף מחלקת הפירוקים למחלקה הכלכלית. שנית, צריך לציין את ההתפתחות המרשימה והמהירה של דיני החברות על ידי השופטים הכלכליים. כשאתה מקים מחלקה ייעודית, תמיד יש חשש שהיא תקבל תביעות כדי להצדיק את הקמתה. כדי לדחות לא צריך מחלקה חדשה. זו לפחות הטענה של פרופ' עמרי ידלין. ואכן, קבלת תביעות כדי להצדיק את קיום המחלקה עלולה להביא להתערבות יתר בעניינים הפנימיים של החברה. כבר היום יש יותר תביעות נגזרות משהיו פעם, אולי בגלל התחושה שבית המשפט ייטה לקבלן. צריך לקוות שיימצא האיזון הנכון בעניין הזה".

 

אם נצרף את המגמה הזו לתיקוני החקיקה המסיביים של חוק החברות, האם ניתן לזהות במכלול הזה היענות למחאה החברתית, לרחשי הלב של הציבור, שהתחיל להימאס לו מפעלולי הטייקונים ובעלי השליטה?

"תיקון 20 שמגביל את שכר הבכירים משקף בהחלט הקשבה לקולות הציבור. תיקון 16 הגביל מאוד את כוחו של הרוב בחברה ונתן כוח רב בידי המיעוט. אבל קרה דבר מעניין. דווקא בית המשפט הכלכלי דאג לאזן כאשר קבע שגם למיעוט יכול להיות 'עניין אישי שלילי', ובכך הוא מונע ממיעוט סחטני להפריע לרוב לנהל את החברה".

 

עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניינים כלכליים, מסביר בכל הזדמנות את הרציונל לתיקוני החקיקה: העלאת המחירים שעל בעל השליטה לשלם כדי להישאר בשליטה והגברת אחריות המוסדיים. רוזובסקי מדגיש בדיוק את שני אלה כלקחי־העל של פרשת דנקנר: "הסיפור שינה את כללי המשחק בשני מובנים: ראשית, זהו קו פרשת המים שממנו והלאה בעלי השליטה לא יוכלו להישאר בשליטה באמצעות תספורת רצינית, מבלי להביא כסף, מהבית או ממשקיעים; שנית, זו הפעם הראשונה שגופים מוסדיים - בעיקר פסגות והפניקס במקרה הזה - מגלים נחישות חסרת פשרות בהגנה על המשקיעים מול אילי ההון".

 

אתה רואה קשר בין האקטיביזם החקיקתי, הרגולטורי, השיפוטי לבין התייבשות הבורסה?

"להתייבשות הזו שלוש סיבות אפשריות: הראשונה, טענת האוזר לגבי אחריות ההנהלה, שאיני יודע עד כמה היא נכונה; השנייה, עודף רגולציה, ובהחלט יש ניסיון לעודף שליטה באמצעות כלים משפטיים; השלישית, המצב הכלכלי העולמי. בסופו של דבר אנחנו חלק מהעדר. מצטרפים כשיש שגשוג ונופלים עם הנפילה".

 

את המילים של רוזובסקי, "עודף שליטה באמצעות כלים משפטיים", אפשר לחבר לטענות שנשמעות על אובדן המשילות ועל כרסום מתמשך ביכולתה של הממשלה לפעול בגלל עודף הכבלים המשפטיים שהונחו ומונחים עליה. שני עניינים אקטואליים בולטים בהקשר זה הם הפארסה והמתמשכת של מינוי נגיד לבנק ישראל, עניין שעדיין תקוע בוועדת טירקל, והניסיון להוציא מידי הממשלה את הסדרת יצוא הגז - באמצעות בג"ץ כמובן - ולהעבירה לכנסת.

 

את "ייסורי" מינוי הנגיד קושר רוזובסקי לבעיה בסיסית יותר במסלול המינוי: "לוועדת טירקל אין כלים ויומרה לבחון את התאמת המועמד מבחינה מקצועית. תפקידה מצטמצם בלומר אם הוא ראוי. מה זה ראוי? מה פוסל אדם מלהיות ראוי? אין כללים ברורים, ואז מגיעים לאבחנות לא ראויות בעיניי. אם התפקיד הוא למצוא פגמים, תמיד יימצאו כאלה.

 

"בזמנו יעקב גנות נפסל מלהיות מפכ"ל כיוון שזוכה מחמת הספק. אני לא חושב שזו סיבה לפסול. אומרים שסגירת תיק מחוסר ראיות גם היא עילה לפסילה, וזה עוד פחות ראוי כי לאדם אפילו אין הזדמנות וזכות להשמיע את עמדתו. בסוף, כרגיל, נותנים את ההכרעה בשאלה מי 'ראוי' לידי משפטנים, אף שהשאלה אינה משפטית אלא תלויה במה שמקובל בחברה.

 

"מצד שני, הגענו למצב הזה לא רק בגלל משפטנות יתר, אלא כיוון שהפוליטיקאים לא שומרים על כללי המשחק ואז הרגולטורים והמחוקק קובעים כללים שנועדו לקשור להם את הידיים והתוצאות לא ממש טובות".

 

עו"ד איל רוזובסקי. "פרשת אי.די.בי שינתה את כללי המשחק" עו"ד איל רוזובסקי. "פרשת אי.די.בי שינתה את כללי המשחק" צילום: אוראל כהן

 

התוצאה היא שבסוף התקשורת מנהלת את העסק.

"הפוליטיקאים והרגולטורים הם בסופו של דבר בני אדם שרוצים להגיע הביתה בשלום. כשיש אווירה ציבורית, שאם תחליט ככה תקבל מחיאות כפיים ואם תחליט אחרת ישרקו לך בוז, אז די ברור מה הם יחליטו, אף שלא ברור אם זו תהיה ההחלטה הנכונה".

 

העתירות בעניין הגז חוסות בין היתר בצל חוסר הנחת שהשמיעו היועצים המשפטיים של הממשלה והכנסת. שניהם סבורים שחוק הנפט מסמיך את הממשלה להחליט על מכסות יצוא הגז, אך ראוי שהכנסת תסדיר זאת בחוק.

 

"שוב אנחנו בשדה של 'ראוי'", אומר רוזובסקי, "ושוב אנחנו בעניין משילות. אי אפשר להפריד כאן בין אחריות למשילות. מי שאחראי בסופו של דבר זו הממשלה ובידיה הכלים לאזן בין השיקולים. אילו כלים יש לבית המשפט העליון להתערב בשאלות של סדרי עדיפויות כלכליים? גם לכנסת אין שום יתרון בהסדרת העניין. השאלה כאן היא איך מנצלים בצורה המיטבית משאב לאומי, והגוף המתאים ביותר להחליט הוא הממשלה. זו שאלה מקצועית, לא פוליטית או אידיאולוגית. לאף אחד מאיתנו אין יכולת לחזות את העתיד. לכן אנו זקוקים למנהיגים. והמנהיגות היא בממשלה".

 

"לא בטוח שיהיה כסף לשלם לאג"חים ב־2014"

 

ואם פתחנו במחמאות של רוזובסקי לרוח הקרב שמגלה דנקנר, הרי שלגבי הפתרונות האפשריים לפרשה הוא ספקן: "הבחירה ללכת עם גרנובסקי, בכספים של אמבלייז, מותנית באישור האסיפה הכללית של אמבלייז - עניין שיכול לקחת שבועות וחודשים ואולי היא בכלל לא תאשר בסוף. ומעבר לכל החורים בהצעה, היא יוצרת עוד קומה בפירמידה, כך שפירמידת דנקנר תוחלף בפירמידת גרנובסקי. גם מכירת כלל ביטוח היא בעיה. אם היא לא תימכר עד סוף אוגוסט, לא ניתן יהיה לקבל בזמן את כל האישורים הרגולטוריים הנדרשים למכירה. לוקח זמן עד שהמפקח על הביטוח מאשר את הקונה, וכך לא בטוח שיהיה כסף לשלם אג"חים ברבעון השני של 2014".

 

מאז שערכנו את הראיון, בשבוע שעבר, האירועים מתגלגלים בקצב מסחרר. "כל חמש דקות קורה כאן משהו", מתאר רוזובסקי את תהפוכות הימים האחרונים ומציין גם את תהפוכות הטעם של דנקנר: "אתמול אדוארדו אלשטיין היה האביר על הסוס הלבן, היום הוא אויב. כשקרן יורק, המשקיע הזר, נגדו, היא 'טורפנית', בעוד היום כל משקיע זר שיבוא לעזרתו הוא מלאך מושיע".

 

היום, באולמו של השופט אורנשטיין, עשויה התמונה להתבהר מבחינתו של דנקנר - כמו בסלנג הרווח בחיל האוויר, נדע אם ידם של "הטורפים" או "העמיתים" תהיה על העליונה.

 

עו"ד איל רוזובסקי

גיל: 53 (נשוי + 2)

תפקיד: ראש מחלקת ליטיגציה מסחרית במשרד צלרמאיר פילוסוף רוזובסקי צפריר טולידאנו ושות'

עוד משהו: פעיל חברתי ומשפטי לקידום זכויות בני העדה האתיופית. ממייסדי עמותת טבקה, הפועלת לקידום בני העדה בישראל. שכרו כמרצה במרכז הבינתחומי נתרם למלגות לתלמידים ממוצא אתיופי

בטל שלח
    לכל התגובות
    x