$
בורסת ת"א

ראיון כלכליסט

"אחרי החקירה תהיתי למה קטעו לי את הקריירה"

שי ירון, לשעבר מנכ"ל פסגות ני"ע, מסכם 3.5 שנים של חקירה שנגמרו במכתב מהפרקליטות בשורה אחת: "החלטנו לסגור את התיק". בראיון בלעדי לאחר הזיכוי הוא אומר כי "המסר הכי חשוב שלי הוא לוודא שמה שקרה לי לא יקרה לאדם נוסף. למי שאין את היכולות הכלכליות שיש לי אין סיכוי לשרוד מצב כזה"

גולן חזני 06:4628.07.13

שי ירון יושב בבית קפה תל אביבי ומדבר בטון שקט, שלא מצליח להסתיר את הסערה שמתחוללת בפנים ומתבטאת בקצב השיחה ובין המילים. "המסר הכי חשוב שלי הוא לוודא שמה שקרה לי לא יקרה לאדם נוסף", הוא אומר.

 

לאורך 3.5 השנים האחרונות היה ירון הצלע השקטה בפרשייה שהסעירה את שוק ההון, חקירת רשות ני"ע בבית ההשקעות פסגות. הוא נחקר עם רועי ורמוס, לשעבר מנכ"ל בית ההשקעות, נחשד באותם סעיפים ובתקשורת הוזכר תמיד במילה. ירון לא תפס כותרות - לא קודם, לא בשלבי החקירה ולא כשהתיק שלו נסגר.

 

השקט הזה יכול היה להיות יתרון מבחינתו, אך הוא עדיין סומן כחשוד במשך כל התקופה, עד שקיבל את המכתב מהפרקליטות ובו שורה אחת: "החלטנו לסגור את תיק החקירה נגדך". אצל ורמוס, המכתב כלל שלושה עמודי מלל ובהם נקבעו התנאים לסגירת התיק, משני הצדדים. בסגירת התיק של ירון אין תנאים לשום צד. התיק נסגר וזהו.

 

"כבר חודש אני יודע שהעניין שלי נגמר", הוא חושף בראיון ראשון מאז ההודעה על סגירת התיק. "לפני חודש נמסרה ההחלטה לעורכי הדין שלי, אבל התבקשנו לשמור על זה בסוד. כיבדתי את הבקשה כי אני לא מכיר דרך אחרת, מתוך אמונה שבתוך יום־יומיים אקבל הודעה סופית שאפשר לספר, אבל החודש הזה הפך לסיוט. הרי עד שאין לך הודעה רשמית ביד, אין לך כלום למעשה. יש הרבה דברים שאף אחד שסובב אותך לא מבין ולא יודע איזה מסע אתה עובר. זה יותר גרוע מצל. גם כשאתה מכבה את האור, זה עדיין נשאר איתך".

 

בעקבות סגירת התיק נגד ורמוס ספגה הפרקליטות גל מתקפות, ובאחת התגובות שמסרה צוין כי: "לולא סברה הפרקליטות כי יש בידיה ראיות מספיקות להגשת אישום (נגד ורמוס - ג"ח) היא היתה סוגרת את תיק החקירה, וכך אף עשתה בעניינו של שי ירון, שאף עבודתו פסקה בהקשר לפרשת פסגות".

 

כלומר, לפרקליטות לא היו ראיות כלשהן נגד ירון, והתיק שלו נסגר תוך חפות מלאה מהחשדות שכללו קבלת דבר במרמה והשפעה בתרמית ‏על שערי ני"ע (כלומר הרצה‏) באמצעות חשבון הנוסטרו של פסגות. ואם לוורמוס נעשה עוול, הרי שלירון נעשה עוול משולש.

 

שלושה ימים אחרי פרסום הזיכוי שלו, החליט ירון לבצע מה שאחרים במצבו לא העזו - לדבר על התקופה הקשה, המתחים, הציפיות והאכזבות, הכעסים והצלקות.

 

"אני מאמין ברגולטור חזק"

 

ירון היה אחד ממנהלי התיקים הטובים בשוק. עבודתו נחשבה לשקטה וסולידית, ובארגון העריכו אותו כמנהל חרוץ ובעל יכולות, בעיקר יושר אישי. הוא לא התראיין בעבר, גם לפני החקירה. ירון (46) נשוי למיכל, גננת במקצועה, ואב למאיה (16), יהונתן (13) ותמר (10), ומתגורר בצפון הישן של תל אביב.

 

זוהר גושן, לשעבר יו"ר רשות ני"ע. דרש שוורמוס וירון יפוטרו זוהר גושן, לשעבר יו"ר רשות ני"ע. דרש שוורמוס וירון יפוטרו צילום: עמית שעל

 

"כשיורק קנתה את פסגות ב־2006 התמניתי למנכ"ל פסגות ני"ע", הוא מספר. "קיבלתי חברה עם 8.5 מיליארד שקל מנוהלים, וכשעזבתי היו בה 46 מיליארד שקל, כשכל הדלתא היא מצמיחה עצמית. החברה הפכה למנהלת התיקים הגדולה בשוק. הצמיחה שלה היתה לגמרי בזכותי, בפעילות שגויסה ממוסדיים".

 

ירון אומר כי "כל מנהל שבא קידם אותי בגלל העבודה. במשך 12 שנה התייצבתי בכל בוקר לעבודה ב־7 ועזבתי ב־8 בערב. זו היתה עבודה מאוד קשה, אבל עם תוצאות". במעבר חד, הוא מדבר על אותו בוקר שבו החלה חקירת רשות ני"ע: "הסיפור הזה תפס אותי בשיא הקריירה שלי. החברה היתה בהליך מכירה לאיפקס, הבעלים החדשים מאוד העריכו אותי, ופתאום אני נקרא לחקירה.

 

"אני מאוד מאמין במנגנוני פיקוח ובקרה וברגולטורים חזקים, אבל לא יכולתי לדמיין לאיזה סיפור אני נכנס. הרגולטור (הכוונה לזוהר גושן, יו"ר רשות ני"ע - ג"ח) כפה במסגרת ההסדר עם איפקס שרועי ואני נפסיק לעבוד בחברה. זה היה דבר חסר תקדים, כי תוך כדי חקירה, עוד לפני שקראו לי לשימוע, אומרים לי לעזוב".

 

"הפסקתי ללכת לאירועים"

 

רשות ני"ע התנתה את השלמת עסקת המכירה לאיפקס בין היתר בפיטוריהם של ורמוס וירון מהחברה. מהשיחה עם ירון עולה כי בעוד שוורמוס עזב את פסגות בתחילת דצמבר 2010, הרי שאיפקס פנתה לפרקליטות ולרשות וניצלה פעמיים אפשרות שקיבלה במסגרת הסדר להאריך את עבודתו של ירון לפני הפרישה, כך שבפועל הוא עזב בפברואר 2011, שנה לאחר שנודע על החקירה. האישור המחיש את הערכתה של הרשות כי הישארותו של ירון לא מהווה סיכון מבחינתה.

 

"בשלב זה, עם עזיבתי, הופעל לחץ מצד הפרקליטות לקיים שימוע כמה שיותר מהר, והוא נערך בסופו של דבר במאי 2011. היה מאוד נדרש והגיוני שאחרי שאפנה את הכיסא שלי ההחלטה תתקבל כמה שיותר מהר. זה באמת מקרה חריג שמישהו גם נזרק מהעבודה וגם נשאר תלוי באוויר. לצערי, נאלצתי לחכות שנתיים ורבע כדי לקבל את המכתב, והתקופה הארוכה הזו היתה סיוט שלא ניתן לתאר.

 

רועי ורמוס, לשעבר מנכ"ל פסגות. "מינה אותי למנכ"ל פסגות ני"ע" רועי ורמוס, לשעבר מנכ"ל פסגות. "מינה אותי למנכ"ל פסגות ני"ע" צילום: יובל חן

 

"שנתיים וחצי אתה חי בדריכות, מקבל אינדיקציות שממש עוד מעט זה הולך להסתיים, מחכה לרגע וזה לא קורה. בנוסף, כל מהלך החיים שלך משתבש. כלפי חוץ אמנם חייתי חיים נוחים ונעימים, זכיתי לחופש ויכולתי לטוס לחו"ל בלי לבקש אישור מהעבודה", הוא מחייך. "פתאום הייתי שותף לגידול הילדים, לאחר שעד אז לא הייתי בבית בכלל, והחוויה הזו תפסה מקום מרכזי בחיי. במקביל התחלתי גם לרוץ והשתתפתי במרתון ת"א.

 

"אבל כל זה רק כלפי חוץ. חיי היומיום היו מאוד לא פשוטים. תלויה מעליך כותרת כזו גדולה, ומאז שהפרשה פרצה אין מפגש שבו לא שואלים אותך מה קורה עם החקירה - משפחה, חברים, לקוחות ששמרו על קשר. בשלב מסוים, מוקדם מאוד, פשוט הפסקתי ללכת לאירועים. אני לא מסוגל לזייף חיוך ולהיות במצב של לא לתת תשובות - כי אין לי אותן.

 

"בתקופה של 3.5 שנים אמורים להיות גם אירועים משמחים, כמו בר המצווה לבן שלי, שאתה בוחר שלא לחגוג עם חברים ובחוג מכרים גדול. עשינו את זה בחוג משפחתי מצומצם מאוד, אבל גם זה לא היה שקט. באותו היום הייתי אמור לקבל תשובה מהפרקליטות שהסיפור נגמר. תוך כדי האירוע הגיעה תשובה שהחקירה לא נסגרת בינתיים. במקרה אחר, ביום שבו הוריי הפנסיונרים טסו לחופשה בחו"ל, התפרסמה כותרת שאוטוטו יש כתב אישום. זה היה ביום ההלוויה של אמו של ורמוס. 3.5 שנים אתה חי בתחושה וציפייה שאתה עומד לקבל בשורה טובה, וקורה ההפך.

 

"הכי קשה כשאתה בא לקחת את הילדים משער בית הספר. במקום להיות פנוי בראש לקבל אותם, אני צריך לענות להורים שמסתכלים עליי או מלחששים או שואלים שאלות, כי הרי אתמול הופיעה כותרת בעיתון. זה לא פשוט".

 

איך הילדים התמודדו עם המצב?

"כלפי חוץ מאוד גוננו על הילדים ועל ההורים. לא חושב שמישהו ראה עליי את הדברים שקורים. בבית שמרנו על אווירה שלפיה האירוע לא קיים. הילדים לא הרגישו. הם שמעו דברים מחברים, אבל כיוון שלא היה בבית שום ספק שאני בסדר, חווינו את הדברים מאוד בשקט. זה נשאר בינינו, ההורים והאחים. זו היתה תקופה לא פשוטה".

 

הסביבה האמינה לך?

"לא תמצא אדם שמכיר אותי שיגיד שעשיתי דבר אחד רע. כל מה שעשיתי בחיים היה מהלב ומתוך תחושה של שליחות מסוימת. אני לא מכיר דרך אחרת, גם מקצועית. ב־2008 היינו בתקופת המשבר עם הביצועים הטובים בשוק, ותרמנו לצמיחה האדירה של פסגות".

 

"אפילו לא ביקשתי עו"ד"

 

חקירת רשות ני"ע נפתחה בתחילת 2010, בחשד להרצת אג"ח ולעבירות תרמית בהיקף של מיליארדי שקלים בחשבון הנוסטרו של פסגות. תחילה נעצרו דוד אדרי ושי בן־דוד, ובהמשך נחקרו גם ורמוס וירון. בדיעבד התברר לחוקרים כי ירון לא היה מעורב.

 

ספר על היום שבו הסיפור התחיל מבחינתך.

"ישבתי אצל לקוחות והטלפון שלי לא הפסיק לצלצל. הלקוח מבחינתי הוא הכל ואני לא נוהג לענות לטלפון בפגישות, אבל הרטט לא הפסיק. ואז שמתי לב שזה מישהו מתוך הארגון שלי שלא מצלצל אליי בדרך כלל, ועכשיו לא מפסיק. הבנתי שזה חריג ועניתי. הקול בצד השני אמר לי: מחכים לך במשרד מרשות ני"ע. עניתי: אוקיי, אבל נשארתי לסיים את הפגישה עם הלקוח. לא עלה בדעתי בכלל שיכול להיות משהו חמור כל כך.

 

"סיימתי לבסוף ונסעתי למשרד. נכנסתי וראיתי אנשים מהרשות, אולי 20 איש, צוות ענק, מסתובב במשרדים שלנו. הם ביקשו ממני לסייע להם לקבל חומרים, נכנסו למשרד שלי ורוקנו את הארונות, את השולחן, את המחשב, את כל מה שיש לי, וביקשו ממני להתייצב מיידית בחדרי החקירות.

 

על החקירה: "עוזבים אותך שעות בחדר לבד, מלחיצים אותך. אני רגיל להיות לבד עם עצמי, אבל אדם אחר יכול להישבר" על החקירה: "עוזבים אותך שעות בחדר לבד, מלחיצים אותך. אני רגיל להיות לבד עם עצמי, אבל אדם אחר יכול להישבר" צילום: ענר גרין

 

"הלכתי ברגל, זה קרוב. לא פגשתי אפילו עורך דין. לא ראיתי שום דבר בעולם שעליו אני צריך לתת הסבר אישי. כשהייתי בדרך, היועצת המשפטית של פסגות התקשרה ונתנה לי טלפון של עורכת דין שאני לא מכיר, כדי שאתקשר אליה. כך בעצם התמנתה לי עו"ד רותי ליטבק שליוותה אותי עד היום, למזלי. היא גייסה את עו"ד איציק מרציאנו ורמי קרן, והם היו צוות מעולה. באותו היום רק מסרתי עדות, אז לא דיברתי איתה. עברו כמה שבועות ושוב קראו לי לעדות, ובפעם השלישית שקראו לי כבר אמרו שזו חקירה תחת אזהרה".

 

איך הרגשת?

"אני חושב שהרשויות חייבות לבדוק דברים. איפה שיש כסף וחזירות קורים גם דברים לא טובים. חשוב שיש אכיפה, ולפעמים צריך לממש אותה גם באמצעים קשים. זה אינטרס של הציבור, כי המערכת מתמודדת עם אנשים מאוד מתוחכמים לעתים.

 

"אבל יש שלב שבו החקירה מסתיימת ואז נשאר סימן שאלה גדול - למה זה נמשך כל כך הרבה זמן? אם דברים לא סגורים, אז למה קוטעים לי את הקריירה ואני צריך לעזוב את הכיסא? אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לאנשים שאין להם יכולת כלכלית כמו שלי. הייתי בכיר, נכון שהיה לי פוטנציאל לצמוח עוד, אבל עדיין יכולתי לקיים את משפחתי בצורה מכובדת. למישהו שאין יכולות כלכליות כמו שלי אין סיכוי לשרוד במצב כזה. חייבים לנהל את התהליך בצורה הרבה יותר מהירה. חייב להיות לוח זמנים מקסימלי מפורט לסיום, על אחת כמה וכמה כשזורקים אותך מהעבודה בגלל זה, אחרת אתה מסתובב שנים כמו מצורע".

 

"החקירה נראית כמו סרט"

 

איך מתנהלת החקירה עצמה? באותו חדר קטן?

"הסיטואציה דומה פעמים רבות למה שרואים בסרטים. עוזבים אותך כמה שעות בחדר לבד, מלחיצים אותך, לא נותנים לך סדר יום. זה חדר פשוט עם שולחן, שני כיסאות וחלונות מוגפים. יש מחשב שדרכו החוקר מתקשר עם החוץ ומתעד את מה שאתה אומר. מטבעי אני רץ למרחקים ארוכים ואני רגיל להיות לבד עם עצמי, כך שידעתי להתמודד, אבל אנשים שקשה להם להיות לבד עם עצמם, המצב יכול להוביל אותם למשבר נוראי. החקירה לבדה יכולה לשבור אותם. החקירה מוכנה מראש, החוקר הוא מקצוען בתחום ואתה חסר ניסיון לחלוטין בחוויה כזו. זו סיטואציה לא נעימה בכלל. אתה בנחיתות מוחלטת. מראים לך חומרים שחדשים לך, לא מוכרים בכלל. אתה לא יודע אם הם נכונים או לא נכונים, והם מלפני הרבה שנים.

 

"בתקופת החקירות הייתי מגיע לפני החקירה לעבודה, ואחריה חוזר למשרד. הסברתי ללקוחות שראו בינתיים באינטרנט מה קורה שהכסף שלהם מנוהל טוב. הם קראו ולי היה חשוב שישמעו את הקול שלי. זה היה קטע די הזוי, אנשים לא הבינו איך אני עושה את זה. אבל בשנה של החקירה החברה עדיין התנהלה בצורה מצוינת והשיגה הישגים מאוד יפים. הרבה לקוחות דרשו הסברים, והופעתי בכל מקום שבו נדרשתי להסביר ולתת תשובות. הדאגה שלהם היתה שיש קשר בין החקירה לכסף שלהם, אבל משרד האוצר הבהיר מיד בתחילת החקירה שלא נגרם נזק לכספי לקוחות".

 

מתי נחשפת לתמונה המלאה?

"הפרשה הזו מאוד מורכבת. נחקרו בה הרבה אנשים, חלקם עבדו בצמוד אליי, וכשאתה מקבל את החומר נחשף עולם שהוא מורכב. עד שהפרשה לא נגמרת אתה לא יכול שלא לנסות להבין מה קרה ולמה הדברים נראים ככה... ההימשכות מאוד קשה. העולם סביבך ממשיך להתקדם ואתה נשאר בלופ מסובך".

 

מה היה הקשר שלך לעבירות שנעשו לכאורה?

"הפעילות בוצעה בחבר הבורסה שאני ניהלתי, אבל היה קשר ניהולי ישיר בין רועי לאחרים".

 

"אני מרגיש שסיימתי מרתון"

 

מה עשית במשך 3.5 שנים?

"בחודשים הראשונים לאחר השימוע פשוט חיכיתי. חשבתי שזו הזדמנות לחופש, והיה לי ברור שההחלטה לגביי תתקבל מהר מאוד. לא חשבתי על אפשרות אחרת. בהמשך הבנתי שאני צריך לעשות משהו, כי מתחיל להסתמן מצב שלפיו אין שום פרק זמן שבו זה יכול לקרות, אף שלכל אורך הדרך היו לי אינדיקציות שאזוכה.

 

"בתור מנהל בכיר לא היתה לי כל אפשרות לחזור לתפקיד שבו צריך לעבוד מול לקוחות, מול רגולטור, עם אנשים, לנהל מערכות פיקוח. אף שלא לקחו לי את הרישיון, עשו לי את הביזוי של לא להמשיך לעבוד שם, כאילו הדברים מוחלטים, ואין לי שום הסבר לסתירה הזו. הרגשתי כמו בן ערובה, כאילו מכל הכיוונים כולם מאיימים עליי. הייתי בן ערובה שכל יורה יכול לחסל. התחלתי לחפש דברים בשביל הנשמה. אומרים שעשיר זה מי ששמח בחלקו. אני אדם עשיר, יצאתי משם (מפסגות - ג"ח) טוב".

 

במה עסקת?

"התנדבתי בפעילויות שונות. יש עמותה של שייטת 13 שנקראת 'העטלף' ומנהלת פרויקט של מנטורים. מישהו שאני מכיר המליץ עליי ועברתי הכשרה. בשנה האחרונה אני משמש שם כמנטור. אתה מלווה יוצא שייטת או כמה כאלה, מלח הארץ, בכל הצמתים שמלווים אותו מרגע השחרור מצה"ל והיציאה לחיים האזרחיים. אני עוזר לו להסתכל על העולם ולקבל החלטות. זה מאוד ממלא. בנוסף אני פעיל ב'הרוח הישראלית', עמותה שמסייעת לנוער שזקוק לעזרה".

 

אתה רואה בשנים האלה תקופה מבוזבזת? מה השתנה בך?

"זה עניין מורכב מאוד. אני לא יכול להתעלם מכך שהחוויה הזו נותנת לך כלים להסתכל על דברים בעוצמות ובזוויות שאנשים שלא עברו את זה לא מכירים. זה מאוד חזק ומאוד משנה אותך. היום כלי המדידה שלי לדברים ולסדרי עדיפויות הרבה יותר צלולים משהיו אי פעם. הצורה שבה אני מאזין למוזיקה או קורא ספר היא שונה. החוויות הרבה יותר עמוקות ועצומות מאי פעם. הפכתי לתולעת ספרים: אני מתחיל ספר ומסיים אותו. פעם לא היה זמן לזה. זה סיפוק שמסקרן וממלא אותי.

 

"ויש גם ריצה, מרתון. זה אחד הדברים שהחזיקו אותי מנטלית בכל התקופה. היה לי המון זמן לרוץ. הריצות גם משחררות וגם נותנות לך את השקט בכל פעם לעשות 'מכבסה' למוח ולצבור אנרגיות מחודשות. תוך כדי המרתון יש לך תחושה של 'היי' מסוים שהנה אתה מסיים את הריצה. אחרי המרתון בא שבוע של כאבים. אני מרגיש שסיימתי מרתון ואני עכשיו בשבוע הזה, אבל יודע שאחרי השבוע הזה מרגישים חזקים מאוד. זה נותן לי הרבה אופטימיות להמשך.

 

"חלק מההצפה של העניין זה טלפונים ומסרונים שאני מקבל. הסוללה שלי בטלפון נגמרה מרוב הודעות. התרגשות של אנשים עוטפת אותי מכל עבר, לקוחות שמחכים שתחזור, חלקם מעבר לים. היה עכשיו כנס של הראל וזו היתה הפעם הראשונה שבה הראיתי את עצמי בארבע שנים. זכיתי לחיבוק גדול מרוב הנוכחים, ומנכ"ל הראל שמעון אלקבץ בירך אותי בדברי הפתיחה בכנס".

 

מה היית ממליץ למי שנקלע לסיטואציה דומה?

"ראשית, הכי נכון כל הזמן לשמור כוחות, להבין שזה עלול שלא להיגמר מהר, ולכן כל הזמן צריך לחפש הזדמנויות שנותנות כוח, דברים שעושים לך טוב, אנשים שטוב לך להיות איתם. אסור לך לנתק את עצמך מהדברים שעושים לך טוב. שנית, צריך לספור הרבה פעמים עד עשר. קורים סביבך דברים שעדיף לא להגיב אליהם מיד - אם זה כותרות של עיתונים או דיבורים של אנשים. עולה רצון לענות ולהוכיח לכולם, אבל באותו רגע אתה חייב לזכור שאתה מתמודד מול מערכת הרבה יותר גדולה, חזקה ומתוחכמת ממך, מערכת שיודעת ומנסה להעביר מסרים דרך כותרות או פרסום חשדות נגד אנשים, בלי שאנשים אלה קיבלו בכלל את חומר החקירה או שיש להם יכולת להגיב עליו. אין יכולת כזו. אתה מקבל את החומר רק בשימוע. זה מצב קשה ולא נכון לנהל מלחמה כשאתה לא מכיר את כל הנתונים.

 

"במקרה שלי היה לי מזל גדול מאוד, כי היה לי צוות עורכי דין שלמד להכיר אותי טוב והתאים לאופי שלי ולדרך שבה אני מתנהל. מאוד חשוב להיות עם צוות עורכי דין שאתה מרגיש איתו בנוח. הביטחון שלך באנשים שמסייעים לך הוא נושא קריטי. את האנשים האלה אתה צריך לבחור מההתחלה, כי כשעושים כברת דרך קשה מאוד לעשות שינויים. ודבר אחרון: לא לעשות טעויות. להתמקד במה שהאירוע עוסק בו, בך עצמך, ולא באחרים. יש אנשים שעושים את הטעות ומרעים בכך את מצבם".

 

איך איפקס התנהלו מולך?

"הם היו בסדר גמור, העריכו מאוד את העבודה שלי ואני ביחסים טובים איתם".

 

האם תחזור לעבודה הזו?

"האושר לא מושלם כרגע. ייקח לי זמן לסדר את המחשבות. אני מקבל בימים האחרונים כל מיני הצעות עבודה כאלה ואחרות. זה מעט מוקדם מדי בשבילי".

 

למה?

"מאוד טבעי שהמקום הראשון שאסתכל עליו הוא שוק ההון. יש לי ניסיון ארוך במגוון רחב של תפקידים".

 

לא התכוננת ליום הזה, היום שאחרי שבו תצטרך לחזור לעבוד?

"לא. אף אחד לא מכין אותך לסרט הזה ולמה שבאמת יקרה בסוף. אני מאמין שאחזור לשוק. אני חייב ללכת עם מה שאני מאמין ואוהב, אבל מנגד אני לוקח את הזמן כדי לסדר את המחשבות. דווקא בימים האחרונים, כשהסיפור נגמר, אני לא מרגיש שהוא נגמר. אין לי שמחה גדולה שהיית מצפה שתהיה. ברור לי שהחזרה לשגרה תהיה לחיים קלים יותר, אבל התקופה הזו מאוד משנה אותך. כל ההסתכלות שלך על החיים, על איך שהאנשים מתנהלים ומה שמשפיע עליהם, משתנה. הימים האחרונים הפכו פתאום ליותר אינטנסיביים, אבל אלה כמה ימים בודדים והכל יהיה בסדר".

 

על מי הכעס שלך? מי הרע בסיפור?

"הכעס הוא על התוצאה, לא על אנשים. אני מתקשה להאשים אנשים בגלל הטבע שלהם. הכאב שלי זה נגד המערכת שלא נתנה פתרונות מהירים. אל תענו אנשים. מי שאמור להעניש אותם זה לא אתם, אלא בית המשפט. לעזוב מקום עבודה ולהיות בחוסר ודאות תקופה ממושכת זה שילוב קטלני. אלה שנים של עינוי, ובסוף אתה יוצא בלי כלום. פשוט שולחים מכתב לעורך הדין שלך וכותבים שסגרו את התיק. שורה אחת. זהו".

 

אתה חושב שמגיעה לך התנצלות?

"לא אתייחס לזה".

 

איך הקשר שלך עם רועי ורמוס?

"באנו משתי חברות שונות: הוא מפסגות ואני מאופק, ושתי החברות התמזגו. כשרועי קיבל את ההובלה של פסגות־אופק הוא מינה אותי למנכ"ל פסגות ני"ע. הוא מאוד העריך אותי ואין לי ספק שגם היום. הייתי אחראי על ניהול סכום מאוד משמעותי ועל טיפול בלקוחות הכי רגישים של בית ההשקעות. הוא מכוון גבוה, ממוקד במטרות שלו ואני מאמין שגם היום הוא מכוון הכי גבוה שאפשר".

 

מה התחושות שלך כלפי אלו שעדיין נחקרים בפרשה?

"מפני שאני מודע למורכבות של המצב והתחושות, אני מאחל להם להגיע לוודאות כמה שיותר טובה וכמה שיותר מהר. כי הזמן במקרה הזה הוא העונש הכי גדול שיש.

 

מה דעתך על זוהר גושן?

"קבל משהו מעניין: בשני אירועים שחגגתי במסעדה עם המשפחה שלי, אשתי והילדים, בשנים האלה, הוא פתאום הופיע והתיישב שולחן ליד".

 

ו...?

"כמובן שלא הגענו לקינוחים".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x