הריבית מנפצת את חלום הפנסיה

בפנטזיות שלי לגבי הפנסיה אני תמיד איפשהו בין יו הפנר לאחד הזוגות המבוגרים שהיו עולים בשנות השמונים לספינת האהבה ומריצים דאחקות עם ג'ולי וקפטן סטובינג, תוך שהם מקישים כוסות שמפניה בדרך לאקפולקו.

הפנטזיה התחילה להיסדק דווקא בתקופה שגרתי בארה"ב. לאט לאט, שמתי לב שמי שאורז לי את המוצרים לשקיות בקופה בסופר הם לרוב אנשים שעברו את גיל הפרישה. סמול טוק עם אחדים מהם גילה תמונה מבהילה, חלקם עבדו במשך עשרות שנים במשרות רגילות, צברו כסף ל־401K שלהם (המקבילה האמריקאית לתוכניות הפנסיה) וכלל לא דמיינו שהם ייאלצו להמשיך לעבוד עמוק לתוך שנות הזהב.

מהלומה בחיסכון הפנסיוני

אמריקה אינה ישראל בכל הקשור לפנסיות. חופש ההשקעה בתוכנית ה־401K, והיכולת למשוך ממנה כספים בטרם עת, עלולים ליצור מצב עגום. בנוסף, מי שפרש לאחר פיצוץ בועת ההייטק או לאחר קריסת ליהמן ברדרס, כנראה חטף מהלומה גם בקרן הפנסיה. הנורות האדומות נדלקו: אמנם יש לי 30 שנה עד לפרישה, אבל ממש לא מתחשק לי להחליף את הסרט של אקפולקו בשקיעה בניסיון להפריד ניילונים בקופה במגה בעיר.

החשש להגיע לגיל מבוגר עם פנסיה מדוללת התגבר אצלי בשנים האחרונות כשהבנתי שסביבת הריביות הנמוכה יוצרת קושי להשיג תשואה סבירה באפיקים הסולידיים. כך, לדוגמה, התשואה על האג"ח של ממשלת ארה"ב ל־10 שנים - מוצר פופולרי בתוך קרנות הפנסיה - צללה לשפל היסטורי של כ־1.6% כיום לעומת תשואה "נורמלית" יותר, של כ־5%, ב־2007. המצב הזה בהכרח מייצר תשואה דלילה שכנראה לא תדביק אפילו את קצב האינפלציה. האלטרנטיבה של יצירת תשואה על ידי נטילת סיכונים נראית לי מבהילה אפילו יותר כשמדובר בכספי פנסיה.

לשים את הכסף ברצפה

אז מה עושים? שמים את הכסף ברצפה. עד כמה שזה נשמע נדוש, אני מדבר על נדל"ן. התוכנית המקורית של אשתי ושלי היתה לחסוך כסף, וכשיתאפשר, לעבור מדירת ה־4 חדרים ל־5. הרעיון היה לא להשתגע עם משכנתא גדולה, ולא לזעזע את התקציב המשפחתי כדי להמשיך לחיות כפי שאנו חיים היום, ולחסוך כל הדרך לספינת האהבה. אבל מה הכיף בלחסוך כשהריבית כל כך נמוכה? במצב כזה, עדיף לי לנעול ריבית קבועה ולקחת משכנתא גדולה בהרבה ממה שתוכנן. כך מצאתי את עצמי חותם על חוזה לרכישת דופלקס שגדול על מידותיי וצרכיי. ההיגיון בשיגעון היה בנוי על ארבע סיבות:

• משכנתא זולה: סביבת הריביות הנמוכה מאפשרת לי לנעול היום הלוואה בריבית קבועה שלדעתי היא הזדמנות.
  

• חוסר מוטיבציה לחסוך: אותה סביבת ריביות נמוכה מורידה את העניין בחיסכון שהריבית עליו זעומה.
  

• כושר השתכרות: אני צריך להביא בחשבון שהשכר של אשתי ושלי עלול לדעוך באיזשהו שלב, לכן 15 השנים הבאות הן הזמן לעגן את עצמי לאיזו משכנתא עסיסית, שכן חלון ההזדמנויות הזה עלול להסגר.
  

• רשת הביטחון שלי לפנסיה - אם אכן תרחיש הפנסיה המדוללת יתרחש, נכס בעל שווי שוק גדול - שמימונו יגרום לי סבל בהווה - עשוי להוות רשת ביטחון שבאמצעותה ניתן יהיה לקחת "משכנתא שנייה" בעתיד. זה אמנם לא אידיאלי, וכנראה עלול לדלל את הירושה, אך מנגד ייתכן שזו האופציה היחידה שתאפשר לי לשמור על רמת החיים שלי בשנות הזהב.
  

הכותב הוא סוחר מט"ח בחדר העסקאות של לאומי שוקי הון