הצד המכוער של הניאו–קולוניאליזם
הספקולנטים רוכשים גם קרקעות חקלאיות
"גונבי האדמות", כפי שהם מכונים בידי מקומיים בכל העולם,
מחקר משותף של הבנק העולמי ואוניברסיטת סאסקס מצא כי הרכישות הללו בעיקר משרתות עילית מושחתת של מקומיים, בעוד שחקלאים מוצאים את עצמם משוללי זכויות. האבטלה גואה בשל שימוש במיכון חקלאי, מערכות ההשקיה גוזלות מים מפיהם של המקומיים ונוצר נזק סביבתי רחב ממדים בעקבות עקירת שטחי יער וזיהום הנובע משימוש במדבירים.
המקרה של אתיופיה מבהיר היטב את האבסורד המתרחש בשוקי המזון. נתונים של האו"ם מראים כי מאז שנת 2007 אישרה הממשלה האתיופית יותר מ־815 פרויקטים חקלאיים במימון זר. השחקנים המרכזיים הם משקיעים סעודים, תאגידי חקלאות בינלאומיים וקרנות פנסיה בריטיות, שקנו או שכרו יותר מ־3.6 מיליון הקטרים. יותר מ־180 אלף ק"ג של תוצרת חקלאית מיוצאים מהשטחים הללו ונשלחים למערב, בעוד ש־6 מיליון אתיופים נזקקים לסיוע בינלאומי כדי לשרוד ולהתמודד עם הרעב.
וזאת בדיוק הבעיה: יש מספיק מזון, אבל המקומיים לא מסוגלים להרשות לעצמם לרכוש אותו ברמת המחירים הקיימת. המשקיעים מצדם לא מאמינים כי באחריותם לייצר מזון במחיר נגיש. המשימה שלהם היא להפוך הרבה כסף להרבה יותר כסף ולא יותר מכך.