עידן עופר: "הבנתי שכדאי לי להתפתח לבד"

עידן עופר נולד בחיפה ב־1955, ונשאב מגיל צעיר לעסקי המשפחה. "הייתי מובל לנמל בעל כורחי לבקר באוניות בשבתות", סיפר פעם בראיון. "המוטו של אבא שלי היה שאם לא נעבוד קשה ולא נהיה מספיק טובים - אז העסק ילך לאנשים אחרים".

נאמן למסורת הזו, עופר הצעיר שירת כסגן מפקד ספינת דבור בחיל הים, ואז למד כלכלה וספנות באוניברסיטת חיפה. בהמשך השלים תואר שני במינהל עסקים בלונדון ביזנס סקול. בגיל 27 הוא ביקש מאביו הזדמנות להקים עסק משלו, וזה שלח אותו להונג קונג, לנהל חברת הובלה ימית שנרכשה מסוחר סיני. "רציתי להתרחק", סיפר עידן בעבר. "הבנתי שמבחינת ההתפתחות האישית שלי, כדאי לי להיות לבד".

בהמשך עבר עידן לסינגפור, ובמשך 15 שנה ניהל עסקי אוניות ומכליות במזרח הרחוק; אחר כך הוא עבר להתגורר בניו יורק. ביקור קצר שלו בארץ, בסוף שנות התשעים, הוליד את עסקת הרכישה של החברה לישראל מידי משפחת אייזנברג: עידן נוהג לספר איך ראה בארץ ידיעה בעיתון על הכוונה למכור את החברה, התייעץ במהירות עם אודי אנג'ל (אז בעלה של בת דודתו ליאורה), וכיצד גויס עו"ד רם כספי לסגירה מהירה של העסקה. משפחת עופר גברה על חברה קנדית ורכשה את החברה לישראל תמורת 330 מיליון דולר. התנאי של סמי היה שעידן יחזור לארץ וינהל מכאן את העסקים המשפחתיים. "גם שגריר חוזר מתישהו לארץ", אמר לו. עידן, אז ללא כל רקע בחברות ציבוריות, חזר ומונה בגיל 44 לתפקיד יו"ר החברה לישראל.

חזרתו בישרה גם את חזרתו של "פלג סמי" לארץ, מה שגרם למתח עם "פלג יולי", שעד אז ניהל את העסקים בארץ, והביא ב־2002 להפרדת הנכסים המפורסמת. "שובי לארץ הפריע לאיזון, כיוון שזה גרם לכך שהמשפחה של סמי תחזור לנהל את עסקינו בישראל", סיפר עידן. "מספר בני הדודים גדל, וזה לא היה פרקטי לנהל כך עסקים. אבל זה לא הפריע, כי היחסיים האישיים היו טובים".

מתוקף תפקידו, הפך עידן לדמות הדומיננטית והמזוהה ביותר עם דור ההמשך של משפחת עופר. ככזה, הוא גם ספג הרבה אש שהופנתה כלפי המשפחה, שהפכה לשם מזוהה ליחסי הון־שלטון. עידן אמנם משתדל לצמצם את החשיפה לתקשורת, אולם לא פעם עמד בחזית כאשר המשפחה הותקפה: כך, למשל, היה זה הוא שניהל את המאבק המתוקשר בסרטו של מיקי רוזנטל "שיטת השקשוקה", ויצא נגד הטענות על העסקאות שעשתה המשפחה מול המדינה ונגד הטענות על הזיהום שיוצרים מפעליה.

לפני שנה עזב את תפקיד יו"ר החברה לישראל(ששווייה תחת הנהגתו האמיר במאות אחוזים), והעביר את השרביט לסגנו, אמיר אלשטיין - גם כדי להתמקד יותר במיזם בטר פלייס, שהוא מקדם עם שי אגסי, וגם, כנראה, כחלק מההיערכות לקראת היום שאחרי מותו של האב.