דניאל מולקנדוב: "אני הסדין האדום של רשות ני"ע"

זה לא היה השבוע של דניאל מולקנדוב. ביום רביעי שעבר נגזרו עליו 20 חודשי מאסר בפועל לאחר שהורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה ועבירות על חוק השקעות בנאמנות בניהול קרן הנאמנות רעם 90. ארבעה ימים לאחר מכן, ביום ראשון בבוקר, נחת עליו בעיתוי מעט תמוה כתב אישום נוסף, בגין מעשים מגונים והטרדה מינית של ארבע ממזכירותיו.

"זה שקר אחד גדול, זה מבחן שפיות ומבחן אישי קשה - ואני מאמין שזה גם לא הכל, ובשבועות הקרובים יצוצו עוד דברים ויגיעו עוד בשורות קשות עבורי", אומר דניאל מולקנדוב ל"כלכליסט" בראיון ראשון מאז הורשע במרמה באוגוסט האחרון.

נפגשנו איתו כמה פעמים בין ההרשעה לגזר הדין. במהלך השיחות הוא עובר תהפוכות נפש. מתרגש כמו אדם שמרגיש נרדף ורק רוצה שיאמינו לו, מגיע לצעקות, לפעמים כמעט לבכי. הכי חשוב לו שיבינו שמעולם, לגרסתו, לא נגע בכסף של לקוחות. "תמיד הייתי שונה מהסביבה שלי, הייתי רברבן", הוא אומר, "ואולי בגלל זה רשות ניירות ערך סימנה אותי כטראבל מייקר. חטאתי בחטא הגאווה, לא הייתי צריך נהג צמוד ולא הייתי צריך להתבלט ולנסוע ביגואר. אולי קיבלתי את כל זה בגלל שהתראיינתי, עשיתי רעש, נהגתי לדבר על התשואות יותר מדי".

למרות הכל, מולקנדוב רחוק מלהרים ידיים, ואין לו תוכניות לפרוש מניהול כספם של אחרים. הוא מנסה לשכנע שנפל קורבן לאכיפה סלקטיבית. חובבי תיאוריות הקונספירציה ימצאו כאן את מבוקשם. "עשרות אנשים עבדו כדי לנטרל אותי. אני נחשב לסדין האדום של רשות ני"ע. רמי פרל (אחראי על תחום החשבונאות ברשות - מ"ש) אמר לי פעם: 'מה שעושים לך זאת רדיפה. אם אתה אשם, גם אקסלנס אשמה. לא יכול להיות שדופקים רק אותך, זה לא הוגן'". (רשות ני"ע ורמי פרל אינם מעוניינים להגיב).

מולקנדוב בטוח: "הרשות רצתה לחסל אותי, לא רוצים שאחזור לשוק". אבל אין לו כוונות להיכנע. בימים אלו הוא ממתין לכניסתו לכלא (שנכון להיום, נדחתה לאמצע נובמבר), ובמקביל תולה תקוות בערעור. "ברגע שמצבי הבריאותי יאפשר זאת, אני אחזור לשוק ההון", הוא מבטיח. "אולי אפילו לפני סוף 2011".

ההרשעה לא אמורה למנוע ממך את המשך העבודה, מוסרית לפחות?

"לא. אני לא חייב לתת ייעוץ לקרנות נאמנות. אני יכול לדבר עם צד שלישי, והוא יעביר את הייעוץ".

קשה להניח שהתסריט הזה יתגשם. בינתיים מולקנדוב ממשיך להסתבך. כתב אישום שהוגש לפני חודש לבית משפט השלום בראשון לציון מייחס לו שורת מעשים מגונים במזכירותיו בשנים 2006–2008.

מולקנדוב. "הרשות רצתה לחסל אותי" צילום: יובל חן

הסגן של לבייב

מולקנדוב בן ה־38 מוכר משוק ההון, ולא רק ממנו, כבר קרוב ל־20 שנה. במשך תקופה ארוכה הוא היה סגנו של לב לבייב כנשיא קונגרס יהודי בוכרה בישראל, ושימש יו"ר ועדת התמיכות (תפקיד שבו, סיפר, "החלטתי מי מקבל תרומה להשתלות"). אחרי המעצר השני החליט להקפיא את פעילותו בארגון.

הוא לא בחל גם במעורבות פוליטית, הופיע לעתים בדיוני ועדת הכספים ולחש על אוזנם של חברי כנסת. לדבריו, אפילו בימים אלה הוא ממשיך לייעץ מאחורי הקלעים לחברי כנסת שונים בנוגע ליוזמות חקיקה הקשורות לשוק ההון ולסמכויות האכיפה של רשות ני"ע.

את שמות חברי הכנסת הוא מסרב לחשוף, אך הוא טוען שעמד מאחורי הצעת חוק שהוגשה לכנסת בנובמבר 2009 על ידי ח"כ אמנון כהן. "אני סגננתי את ההצעה", טוען מולקנדוב, "וגושן (זוהר גושן, יו"ר רשות ני"ע - מ"ש) אישר אותה". החוק, שאושר השנה בקריאה שלישית בכנסת, קובע כי מנהל קרנות נאמנות לא יוכל להתקשר בהסכם ברוקראז' עם חבר בורסה מאותה קבוצה לצורך מניעת ניגוד עניינים בניהול הקרן.

לב לבייב צילום: עמית שעל

בשוק ההון שאף מולקנדוב ליצור לעצמו תדמית של מעין "נער פלא", וכיוון גבוה. כבר בגיל 22 פרסם ספר: "בשביל הזהב - הדרך היחידה להרוויח כסף בבורסה". מאוחר יותר הצליח לפלס לעצמו דרך לתפקידי סמנכ"ל בחברת ציון ביטוח ומנכ"ל חברה לניהול תיקי השקעות.

בהמשך הקים מולקנדוב את החברות טי.אי.אם ולב התמר, שעסקו בניהול תיקים, ואת חברת גרינלייט, שהקימה את קרן הנאמנות רעם 90. בהמשך הצטרף אליו שותף, אריה ארנטרוי (49%).

בתחילת 2004 החל מולקנדוב את עבודתו המשותפת (והקצרה) עם חברת סולומון שוקי הון, שעל בסיסה הוקם לימים בית ההשקעות פריזמה. מולקנדוב חיפש חבר בורסה שדרכו יוכל להפעיל (הוסטינג) את קרן הנאמנות רעם 90 שבשליטתו. סולומון שימשה כמנהלת הקרן, וניהול ההשקעות בוצע על ידי טי.אי.אם של מולקנדוב תמורת דמי ניהול.

אחרי שלושה חודשי עבודה הודיעה לו סולומון במפתיע על הפסקת העבודה המשותפת. "הם טענו שהסיבה היא תנודתיות הקרן, אבל במהלך עדותו של עזרא עטר (שהיה מנכ"ל סולומון – מ"ש) התברר שהסיבה האמיתית היא שיחת טלפון שהגיעה משרה פורוש, מנהלת מחלקת הקרנות ברשות ני"ע. פורוש אמרה להם להתנתק ממני, כי נפתחה נגדי חקירה".

בעקבות עדותו זו של עטר הגיש מולקנדוב ביוני 2008 תביעה של 2.5 מיליון שקל נגד רשות ני"ע, היו"ר לשעבר משה טרי ופורוש עצמה (תביעה שטרם נפתח בה שלב הראיות).

"אקסלנס נתנה יד למעשי המרמה"

הפרידה הכפויה מסולומון אילצה את מולקנדוב לחפש בית אחר עבור קרן רעם, וכך הוא הגיע אל אקסלנס - שם החלה ההסתבכות האמיתית, שבגינה הוגש נגדו כתב האישום.

עמנואל מודחי, מתווך שעבד עם אקסלנס, תיווך בינו ובין בית ההשקעות. אקסלנס נטלה על עצמה לשמש סוכן ני"ע של קרן רעם, במסגרת הסכם עליו חתמה עם מודחי. על פי ההסכם, יקבל המתווך 2.5 שקלים מתוך כל 4 שקלים שתגבה אקסלנס כעמלה עבור רכישת אופציות.

במקביל, חתם מולקנדוב על הסכם עם מודחי, ולפיו יקבל מולקנדוב מדי חודש 20 אלף דולר עבור ייעוץ. בפועל, רוב הכספים שקיבל מודחי מאקסלנס כעמלה הגיעו בסופו של דבר לידיו של מולקנדוב. מודחי קיבל מאקסלנס, לפי הכרעת הדין, 557.5 אלף שקל בסך הכל, מתוכם העביר לידי מולקנדוב 462 אלף שקל.

מודחי עצמו הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע, סיוע לקבלת טובת הנאה וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ונגזרו עליו שישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס של 50 אלף שקל.

מולקנדוב טען שההסכם שחתם עם מודחי ואפשר לו לקבל חלק ניכר מעמלות הקרן היה חוקי. מבחינתו, הוא אינו מבין מדוע מערכת המשפט צריכה להתערב במה שעשה המתווך מודחי עם הכסף שקיבל מאקסלנס. הלקוחות כלל לא נפגעו, הוסיף. טיעוניו מזכירים במידת מה את אלו שהשמיע עו"ד ישראל פרי, שהורשע בפרשת הביטוח הלאומי הגרמני.

"זה הכסף של המתווך, והוא יכול לעשות איתו מה שהוא רוצה - לשרוף אותו, לתרום אותו לאקי"ם או לתת אותו לי", טען מולקנדוב. השופטת זיווה הדסי־הרמן דחתה את הדברים וכינתה אותם "היתממות". מולקנדוב ניסה עוד לטעון שאת כל הכספים שקיבל ממודחי העביר ללקוחות שהפסידו את כספיהם אצלו בקרן. בית המשפט סבר אחרת. "קיימת זיקה ישירה בין מספר העמלות שנגזרו מכל פעולה, גובה העמלות, התשלום למתווך והתשלומים שהועברו למולקנדוב", נקבע בפסק הדין. "כל חוליה משמשת למולקנדוב תמריץ למעול בתפקידו כמנהל הקרן, לבצע מקסימום פעולות במינימום זמן ולדאוג להגדלת הכנסותיו".

פסק הדין כולל גם אמירה חריפה נגד אקסלנס, שהוצנעה משום מה ונכתבה כמעט בדרך אגב. "לא מן הנמנע כי נציגי אקסלנס אשר ישבו לשולחן המשא ומתן עם מולקנדוב ומודחי ידעו או יכולים היו לדעת את המתרחש מתחת לאפם", כתבה הדסי־הרמן. "במקום לעצור את מהלכי המרמה הם נתנו לה יד, ויש להניח כי לא משיקולים טהורים". עם זאת, בגזר הדין שניתן בשבוע שעבר ציינה השופטת: "לא נקבע כי אקסלנס היתה 'שותפה לעבירה'", והעניין נותר קצת מבולבל.

"השופטת הגיעה למסקנות הזויות"

מולקנדוב משוכנע שאקסלנס שותפה ל"קשר" שנרקח נגדו. הוא ממקד את הזרקור על פגישה שהתקיימה במשרדי אקסלנס במרץ 2005, שנה וחצי לאחר תחילת העבודה איתם - ויומיים לפני שנעצר לראשונה. "הם פגשו אותי בעורמה, טמנו לי מלכודת. תומר קליין, שהיה מנהל חדר העסקאות של אקסלנס נשואה, וציון בקר, בכיר נוסף, שלפו מסמך ואמרו לי 'תחתום'. נכתב שם: 'אני מורה לכם להעביר למתווך 1.5 שקלים מתוך ה־4 שאתם גובים'. אמרתי להם: 'חבר'ה, אני לא מורה לכם להעביר שום דבר. זה כסף שלכם, תחלקו אותו כאוות נפשכם. למה אני צריך לתת לכם הוראה?'. באותו זמן לא הבנתי מה קורה. לא ידעתי שיש חקירה סמויה של הרשות. כשיצאתי החוצה, בקר רדף אחרי למעלית ואמר לי באוזן: 'דניאל, אם אתה לא חותם, מודחי לא יקבל את הכסף יותר'. אמרתי לו: 'אין לי בעיה, אל תיתן לו שקל. זה ביניכם'.

"לא עברו יומיים, ואנשי הרשות פלשו אל ביתי בשש בבוקר. עצרו אותי לארבעה ימי חקירה ואמרו לי: 'דניאל, אתה נתת הוראה להעביר שקל וחצי למתווך, וזאת גניבה מהקרן כי הכסף חוזר אליך באופן סיבובי'.

"נראה לי יותר מתמוה שאחרי שנה וחצי של עבודה עם אקסלנס, ויום לפני המעצר, אקסלנס מנסה להחתים אותי על המסמך הזה. ואותו ציון בקר, שניסה להחתים מטעם אקסלנס, היה לפני כן ראש צוות החוקרים ברשות ני"ע. בנוסף, התברר לי שיום לפני הפגישה איתי הוזמנה היועצת המשפטית של אקסלנס גלית אחיעזרא לרשות, והתבקשה להחתים אותי על אותו מסמך, לפיו אני מודע לקבלת הכסף על ידי המתווך. אמרו לה: 'אנחנו חייבים את המסמר האחרון בארון הקבורה של מולקנדוב', והיא הלכה עם זה לגיל דויטש ורוני בירם" (המנכ"לים המשותפים של אקסלנס דאז - מ"ש).

"ומה עשו לדויטש ובירם? לא העמידו אותם לדין, לא שללו מהם רישיונות על מעורבותם במהלך הסיבובי של הכסף. איך אפשר לטאטא את זה?".

בכל זאת, שופטת מנוסה שמעה את התיק, ואמרה שאתה שקרן.

"נראה כאילו מתמחה כתבה חלק מהדברים. היא מגיעה למסקנות הזויות, סותרת את עצמה, ומי שקורא את הכרעת הדין אומר שזו הכרעת דין עלובה של שופט סוג ז'. היא קרה, לא מסתכלת, לא מנידה עפעף. פעם דיממתי באמצע דיון, והיא אפילו לא התייחסה".

"נכנסתי מחויט למעצר"

חמישה חודשים אחרי המעצר הראשון, נעצר מולקנדוב שוב - הפעם בחשד להזמנת רצח של כתב "גלובס" יצחק דנון. החשד עלה במסגרת חקירה נגד משפחת הפשע חרירי מג'לג'וליה. סוכן סמוי של המשטרה טען ששמע מאנשי חרירי כי הם התבקשו על ידי מולקנדוב לפגוע בדנון, עקב כתבות לא מחמיאות שפרסם כנגדו. לבסוף התברר כי אין ממש בחשדות, והתיק נסגר בנובמבר 2005 מחוסר אשמה. אבל מולקנדוב לא שוכח, וביולי 2007 הוא הגיש תביעה על סך 65 מיליון שקל נגד המשטרה. התביעה מתבררת בימים אלה בבית המשפט המחוזי בירושלים.

מולקנדוב מספר את גרסתו להשתלשלות האירועים. "ישבתי במעצר (הראשון - מ"ש) ארבעה ימים באבו כביר, נחקרתי מהבוקר עד הלילה", הוא מספר. "הגעתי לשם מחוייט עם עניבה, וישבתי בתא עם סרסורים, סוחרי נשים. ביום הרביעי הכניסו לתא מדובב, חבר בארגון של חרירי. המדובב שאל אותי: 'אתה רוצה שאני אדפוק במי שעשה לך את זה?'. אמרתי לו: 'חס וחלילה. אני מעדיף שתהרוג אותי'.

יורה לכל הכיוונים "עורך הדין שייצג משקיעים נגדי - סנדלר" דניאל מולקנדוב מגיב על התביעות האזרחיות נגדו, אשר הוגשו על ידי משקיעים שאיבדו את כספם מארק שון לכתבה המלאה 

"חודשיים אחרי השחרור נסעתי בכביש, ומישהו דופק לי על חלון היגואר. זה אותו אדם - הוא התחיל לפטפט וביקש טרמפ, והסעתי אותו. חודש אחר כך אני נוסע בכביש ת"א־ירושלים, ומישהו מצפצף לי. אני מסתובב אחורה ורואה מישהו שמנסה לעקוף אותי בפראות. עצרתי בצד והוא מתחיל לנשק אותי. 'מה שלומך? מה העניינים? תהיה בקשר'. לא היה לי מושג מי זה.

"לא עובר חודש, והשוטרים נוחתים עליי. מובילים אותי לתחנת משטרת השפלה, ואומרים לי שאני חשוד בהזמנת חיסולו של עיתונאי כי כתיבתו אינה טובה בעיניי. הם אמרו לשופטת המעצרים שנפגשתי עם סוכן־מדיח שלוש פעמים כדי לתכנן את החיסול.

"המעצר השני היה לי קשה - ארבעת הימים הקשים בחיי. העלו אותי לזינזאנה עם אנשי משפחת חרירי, אזקו אותי ברגליים לאחד מהם. הכניסו לי משוגע לתא שדפק על הדלת כל הלילה וקילל. אמרתי לעצמי - אני נמצא עם מטורף שכל רגע יכול לשחוט אותי. כל אותם ימים לא חקרו אותי, רק ביום האחרון. התעקשתי לראות את קלטת הווידיאו שבה אני לכאורה מזמין את החיסול. צפיתי יחד עם החוקרים בקלטת, והם השפילו מבט, לא יכלו להסתכל לי בעיניים".

מאקסלנס נמסר בתגובה לדברים: "מולקנדוב טורח לשוב ולחזור מפעם לפעם על מסכת הסיפורים השקרית שלו, המתייחסת לפרשה העגומה שבה הורשע. גם הפעם מדובר בשלל טענות מופרכות שאין להן כל קשר עם המציאות ושאינן ראויות לתגובה".

ברשות ני"ע ובהנהלת בית המשפט סירבו להגיב לדברים.

ח"כ אמנון כהן מסר: "מולקנדוב תרם להצעת החוק שהעליתי בכך שהאיר את הבעיה. הוא העלה בפניי את הסוגיה של אי־שוויוניות בנוגע לברוקראז' בחברות קשורות, ובדקתי את הנושא עם הרשות. ישבתי עם זוהר גושן על הצעת החוק - הכל בתיאום עם הרשות".