פרשנות: הדובים נעלמו

קבלת החלטה פה אחד נדרשת במקרים מסוימים עפ"י חוק, אולם במקרים שבהם אין כך הדבר, החלטה כזו אינה מתקבלת בעין יפה, מאחר שהיא מעידה על אחידות המחשבה, שיכולה להיתפס גם כקיבעון מחשבתי.

משכך, הופתענו ב"כלכליסט" לגלות כי בין כל בתי ההשקעות שהסכימו להתנבא על רמת מדד

אחרי זינוק של 80% בשנה האחרונה, תשואה כזו יכולה לאכזב, אולם במונחי הטווח הארוך היא בהחלט מפצה על הסיכון שבהשקעה במניות, ועל אחת כמה וכמה כשהמדד רחוק רק 15% משיאו. למעשה, רבים מעריכים כי אותה רמת אופטימיות ששלטה כאן רק לפני שנתיים צפויה לחזור כבר בשנה הבאה.

את תחזיתם החזאים מבססים על צפי להמשך השיפור בכלכלת העולם, על תחזית לצמיחה של 3% בתוצר המקומי הגולמי של ישראל ב־2010, על אינפלציה מתונה בטווח היעד של ממשלת ישראל (עד 3%) ועל יציבות בשיעור האבטלה (8%), עם אפשרות לשיפור מתון. כל אלו אמורים למנוע העלאה מהירה של הריבית ולהותיר את המצב הנוכחי, שבו השקעה במניות ובאג"ח חברות היא האופציה היחידה לתשואה משמעותית.

אלא שתחזית היא רק תחזית. לשם האיזון כדאי לזכור כי מרבית התחזיות בנובמבר 2008, ערב שינוי הכיוון בשווקים, לא חזו את הראלי. כעת, אחרי מהלך חיובי כה מהותי באפיק המנייתי, זקוק השוק הגלובלי בכלל, והבורסה המקומית בפרט, לדלק חדש שיניע את המשך המגמה. דלק זה אמור להגיע בעיקר מהמשך השיפור בביצועי החברות הציבוריות, שהמשבר והחשש מתוצאותיו הביאו אותן להתייעל.

אלא שייעול לא יביא לשיפור בצמיחת ההכנסות. את הנתון הזה יידרש לספק הצרכן האמריקאי, שעדיין שקוע בחובות על בתים שרכש במחירים מופקעים, וכל זאת כאשר אחד מכל שישה צרכנים בממוצע עובד במשרה חלקית או לא עובד בכלל. אמנם הצרכנים בסין, בהודו ובברזיל ממשיכים להתעשר, אולם הם עדיין לא מפצים על סיום חגיגת הקניות בארה"ב.

פרופ' רוביני, שביקר לאחרונה בישראל כאורח "כלכליסט", מעריך כי התאוששות השווקים הגלובליים תהיה דומה לצורת האות U, כך שאחרי קפיצה כה חדה בתוך שנה אנו צפויים לשיפור אטי עם תנודתיות רבה. במצב כזה, הבורסה בת"א בהחלט יכולה לעלות בתוך שנה ב־10% ואולי אפילו ב־20%. אולם לא מן הנמנע כי את אותה התנועה היא עשויה לבצע גם בכיוון ההפוך.