החלושס של המוסדיים

העיתונות הכלכלית עקבה באחרונה אחר בקשתו הלא שגרתית של זיל פלדמן, בעל השליטה בחברת הנדל"ן פולאר השקעות, לדחות תשלום של כ־18 מיליון שקל שהתחייב להעביר לה ביוני, במסגרת העסקה לרכישת השליטה בה. ההנחה הסבירה היתה שהבקשה תיתקל באופוזיציה מסוימת, והיא קיבלה חיזוקים לאחר שפלדמן

אסיפת בעלי המניות שהתקיימה אתמול בבוקר במשרדי פולאר, היתה בדיוק המקום שבו אפשר היה לפזר חלק מהעשן. ואולם חדר הישיבות של פולאר נראה נטוש למראה. בכנסת כבר הבינו את זה מזמן, ואת ההחלטות התמוהות ביותר מעבירים בלי כל התנגדות באולמות ריקים.

כבר בכניסה אל החדר הקטן נרמז על הצפוי להיות - ורק כיסאות ספורים וקנקן מים אחד קידמו את פני הבאים. בשלב זה כבר הבינו המשתתפים המעטים שפלדמן כנראה לא יישא דברים בישיבה, אך קיוו שדרך שני מסכי הפלזמה שניצבו בחדר הוא יוכל להסביר מדוע הוא מבקש מבעלי המניות לאשר לו את הדחייה.

אך מסכי הפלזמה לא הבהבו, ופלדמן נותר במיטתו שבניו יורק. אפילו המנכ"ל דובי וייס לא נכח בישיבה ולאחר מכן הסתבר שהוא בחופשה באירופה. הנציגה היחידה מהנהלת פולאר היתה היועצת המשפטית פנינה ביטרמן־כהן, אשר הצליחה לנעול את הישיבה בקצב שראוי להירשם בספרו של גינס. ככה זה כשאין הסברים ואין אנשים - גם אין עיכובים. באופן מפתיע, מסתבר שביטרמן־כהן קיבלה ייפוי כוח לייצג כמעט את כל המוסדיים; באופן מפתיע עוד יותר, אותם מוסדיים - שהגדולים שבהם הם אקסלנס, הפניקס וגאון - נתנו ליועצת המשפטית של פולאר את קולם.

וכך, בתוך שניות ספורות ננעלה הישיבה (שאליה הגיעו שלושה נציגים בלבד) כשידו של פלדמן על העליונה: 98% מבעלי המניות שאין להם עניין אישי בעסקה (המוסדיים) אישרו לפלדמן פריסת חוב עד דצמבר 2009 בתמורה לתשלום ריבית של 7%.

בשיחה טלפונית עם חלק מהמשקיעים המוסדיים שתמכו בהצעה נאמר ל"כלכליסט" כי "אמנם זה לא התפקיד של פולאר לתת הלוואה לפלדמן, אולם לאחר שקיבלנו דו"ח של פועלים סהר, אשר בחן את העסקה, הומלץ לנו לאשר אותה. פועלים סהר מצא שלמהלך לא תהיה השפעה מהותית על עסקי פולאר". לשאלה האם בעלי המניות לא היו יוצאים נשכרים יותר מרכישת איגרות החוב של פולאר, אשר נסחרות בתשואה לפדיון של 22%, הגבוהה משמעותית מהריבית שנותן פלדמן, אמר גורם באחד מבתי ההשקעות: "כלכלית זה נכון, אבל החיים הם לא קובץ אקסל. הוצאת כסף בזמן הזה כדי לרכוש אג"ח אינה מהלך נכון".

ואולם גם באסיפות שכוחות אל שננעלות מהר מדי, נמצא צדיק אחד. הלמן־אלדובי, המוסדי היחיד שהתנגד לעסקת בעלי העניין, מסר ל"כלכליסט" כי "עיקרון מוביל אצלנו הוא שותפות שווה בין בעל הבית לשאר מחזיקי המניות. כאשר בעל הבית לא מראה נכונות להשתתף מנכסיו בצורכי החברה, אנו לא יכולים לתמוך בהצעתו".

פועלים סהר בחרו שלא להגיב.