ראיון
"הפילוג סביב החטופים הופך אותנו למדינה בהפרעה"
"התמשכות המלחמה עלולה להביא לפוסט־טראומה לאומית ולא רואים את המנהיגות שתרפא. בעמותה אנחנו עונים לכ־850 שיחות ביום ולא מצליחים לענות ל־350". מנכ"ל עמותת ער"ן נלחם למען התקווה: "המדינה צריכה לתמוך בנו ב־50% מהתקציב והיא לא"
מנכ"ל ער"ן דוד קורן. איזה שיח חטופים אתם שומעים במוקדים שלכם?
"מה שאנחנו שומעים זה לא מעט שיחות של אנשים שנקרעים מהפילוג סביב החטופים. זה פשוט קורע את העם וזה חור שנפער בנפש של אלפי אנשים והקושי הנורא הוא סביב המקום שהוויכוח הזה הביא אותנו אליו. הפילוג הופך אותנו למדינה בהפרעה. ממש מדינה בהפרעה. זו הפרעה שמחייבת טיפול אבל אנחנו מסתכלים כאומה למעלה ולא רואים מי שירפא אותנו, כי הפילוג כל כך משמעותי. אנחנו חווים את הפילוג על כל צעד. זה פשט נורא שהציפייה ש־58 חטופים יחזרו היא פוליטית. הלוואי שהיתה לנו מנהיגות שהיתה נותנת יותר תקווה. צריך לתת בימים האלה עוד תקווה".
מה מייחד את התקופה הזו?
"אם לפני שנתיים ושלוש העוצמות של הבדידות והחרדה היו 6-5 בסולם של 10, היום זה 9-8 ו־10. אנשים מדווחים שהם מרגישים את הבדידות, החרדה והמועקה בצורה פיזית, שהם מתקשים לצאת מהבית ומהמיטה. היו מצבים של דיכאון גם קודם אבל לא בעוצמה ומספרים כאלה. מתנדבת סיפרה לי שהיא קיבלה שיחה ממישהי שפשוט היה לה יום קשה וזו היתה תחושה של הקלה שאולי חוזרים קצת לחיים נורמליים".
אילו עוד תחושות אתם מקבלים שלא היו קודם?
"אתה שומע סוג של אובדן תקווה, ייאוש. אתה שומע יום אחרי יום שהנה אנחנו לפני פריצת דרך. זה עוד מעט כבר שנתיים. זו תקופה כל כך ארוכה. אז יש סוג של עננה מאוד כבדה שכאילו מרחפת מעלינו. אבל גם יש התגייסות אזרחית מאוד גדולה".
איך משפיעה התמשכות המלחמה?
"ההתמשכות היא נוראית. ככל שהריפוי מתחיל יותר קרוב לטראומה, הסכנה לפוסט־טראומה לאומית הרבה יותר קטנה. ככל שהתהליך ארוך – וכרגע הוא מאוד ארוך ואין קונצנזוס – הסכנה היא של פוסט־טראומה לאומית. אין ספק שככל שהליכוד שלנו נעלם, הסכנה לבריאותנו הנפשית הולכת וגדלה. אנחנו במקום לא טוב מבחינת הבריאות הנפשית הקולקטיבית. עם זאת, אני מאמין גדול בחוזק שלנו וביכולת השיקום הקולקטיבית".
יש לער"ן פניות מאוכלוסיות חדשות?
"יש פניות ממילואימניקים שנמצאים שבועות וחודשים בפעילות וניתוק מהבית, שזה מצב שהם לא מכירים אותו. לא היתה תקופה של מלחמה כל כך ארוכה כמו היום. חלק אומרים שהחיים שלהם נפסקו והם לא רואים איך הם חוזרים למה שהיה. אם אלה אנשים שמקום העבודה שלהם לא מובטח ואם אלה בעלי עסקים קטנים שחרדים לפרנסתם. זו מצוקה מאוד משמעותית. אנחנו שומעים ממילואימניקים שיוצאים לסבבים שהמשפחה מתפקדת באופן שונה והם מרגישים קצת מיותרים".
ומה הם מרגישים לגבי המלחמה?
"אנחנו שומעים מילואימניקים שמפחדים, גם חיילים סדירים שמפחדים. פשוט מפחדים. בגלל שאצלנו הם נשארים אנונימיים, הם יכולים לפרוק את הפחד. זה רגש כל כך מובן. אין הרבה שיחות עם חוויות צבאיות כי לוקח זמן לחייל לדבר על זה. יש כאלה שאומרים ששנתם נודדת ויש להם סיוטים. אנחנו לא נגיד להם שהם פוסט־טראומטיים כי זה לא התפקיד שלנו. אנחנו נעודד לבדוק אם מתאים להם לקבל טיפול. אנחנו גם לא נגיד למישהו שהוא סובל ממחלת נפש כי אנחנו לא מאבחנים. אנחנו עזרה ראשונה נפשית, כמו מד"א".
אתם שומעים דימויים של שואה?
"בשבוע הראשון של המלחמה התחלנו לשמוע דימויים מהשואה והם נמשכו בשבועיים־שלושה הראשונים. לא משווים לרצח המונים אלא לתחושה שאנחנו בסכנה קיומית. כמובן שזה לא נכון ולא מתיישב עם מה שישראל עשתה בעזה ואיראן ולבנון ותימן. אבל משהו בעולמות הרגש התחבר לשם ושמענו את זה לא מעט. אלה לא דימויים שעולים עכשיו".
כל מי שמתקשר מקבל מענה?
"אנחנו עומדים על 800–900 שיחות ביום, כמו לפני המלחמה. אנחנו בכל יום לא מצליחים לענות לפחות ל־400-300 שיחות. יש שעות וימים שבהם יותר קשה להשיג אותנו. יש שעות שהרבה יותר קל. שעות הערב והלילה הן לרוב שעות יותר עמוסות. סופי שבוע וחגים מצריכים יותר מתנדבים אבל יותר קשה לגייס אותם. וכמובן יש אירועים טראומטיים שלא חסרים פה. בתקופת הקורונה היתה קפיצה מטורפת של פניות וגם המלחמה הקפיצה את מספר הפניות. אנחנו בפירוש צריכים להרחיב את השורות, וההרחבה של השורות יכולה לבוא רק עם תוספת תקציב משמעותית. אנחנו לא יכולים להרחיב את הצוות המקצועי, אם בעוד חצי שנה או שנה לא נוכל להחזיק אותם".
חסרים מתנדבים?
"חסרים כ־400 מתנדבים. הבעיה היא שזה לא עניין של להרים שלטר. תהליך הגיוס לוקח שמונה חודשים, ובכל פעם שניסינו לקצר אותו גילינו שזו היתה טעות והמתנדבים החזיקו זמן קצר מאוד. בקורס יכולים להשתתף עד 18 איש אבל צוואר הבקבוק זה תהליך החניכה שהוא אחד על אחד. בקורונה היה הרבה יותר קל לגייס מתנדבים למשמרות כי הרבה אנשים ישבו בבית ויכלו לתת משמרות".
היית מנכ"ל ער"ן תקופה ארוכה ועזבת לתפקידים אחרים. למה חזרת?
"ער"ן הלכה ממשבר למשבר, גם משבר ניהולי, גם כלכלי, גם משבר אמון. עשו בעמותה בחירות ממש לא טובות. היה סיפור מאוד קשה. יום אחד בא אליי היו"ר ואמר ‘או שאתה חוזר או שסוגרים את העמותה’. חזרתי לארגון שהיה בטראומה והיה צריך לשקם אותו מכל הבחינות. זה היה תהליך ארוך, אבל ייצבתי את הארגון וגדלנו".
למה יש לכם סניפים בארצות הברית ואוסטרליה?
"המתנדבים שם כולם דוברי עברית והם משרתים רק את ישראל. אנחנו מנצלים את הפרשי השעות והם עונים על שיחות כששם יום ופה לילה. הם עונים ל־40% מהשיחות בלילה שאחרת לא היינו מצליחים לענות עליהן כי העומס על המתנדבים שלנו מאוד גדול. יש כאלה שנמצאים שם שנתיים ויש שנמצאים 30 שנה ואנחנו מאפשרים להם התנדבות מאוד משמעותית שתורמת לישראל. זה אתגר ניהולי לא פשוט כי ההדרכות, ההתכנסויות החברתיות והאיכות המקצועית צריכות להיות בדיוק כמו כאן".
התלוננת קודם על התמיכה התקציבית בכם. למה?
"רק בסביבות ספטמבר־אוקטובר בכל שנה אנחנו מקבלים את המידע כמה תמיכה נקבל ממשרד הבריאות, זה 2–3 מיליון שקל, מתוך התקציב שלנו של 12-11 מיליון שקל, וזה בלתי נתפס. קשה מאוד לתכנן כך. הדרישה שלנו היא למחויבות של 6 מיליון שקל בשנה, שזה בפירוש לא סכום מטורף".
למה זה עובד כך והתקציב לא קבוע?
"כי אנחנו מקבלים תקציב בשיטה של תמיכות ובכל שנה אנחנו מתחלקים עם עוד ארגונים בעוגה שעומדת על 3.7 מיליון שקל ולא גדלה. זה אף שהשירות שאנחנו נותנים הוא שירות ממלכתי לכל דבר ועניין, השירות היחיד שהוא 24 שעות ביממה בהיקפים אדירים והוא לא נישה. זה חדר מיון לנפש שפתוח 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה. אצלנו אפשר להרגיש את הדופק של המדינה".
אתם קיימים 54 שנה ולא הצלחתם להסביר את זה ולשכנע שמגיע לכם תקציב מסודר?
"נראה שנכשלנו במאבק על התקציב. אני מודה. זה כישלון שלנו וגם של המדינה. היו 'כמעטים'. משרד הבריאות מאוד מעריך ומחבק אותנו. אנחנו בתהליך של הידברות אבל אני לא גאה בתוצאה עד כה. בסוף כמו בכדורגל, צריך להבקיע וזה לא קרה".
מה המצב בעולם?
"רף התמיכה בנו הוא מהנמוכים. בעולם מקובל לממן קווי עזרה ראשונה נפשית לפחות ב־50%, שלא לדבר על מדינות שמממנות ב־100%. וזאת אף שבישראל הצורך בשירות הוא כל כך הרבה יותר אקוטי ורמת המקצועיות שנדרשת הרבה יותר גבוהה. מתחילת המלחמה עברנו את החצי מיליון פניות. זה מספר מטורף".
ומה מצב התרומות?
"אנחנו מגייסים בסביבות 8 מיליון שקל בשנה ויש ירידה של 50%. הקושי בגיוס כספים מאוד משמעותי. זה רק אמצע השנה אבל יש מקום לדאגה. כשמלחמות הן מהירות אנשים נענים בקלות ומבינים את הצורך. אנחנו במלחמה ארוכה ויש עייפות של התורמים, אף על פי שהצרכים רק גדלים. גם לא מעט עסקים נפגעו. רוב התרומות שלנו הן מהארץ. אף אחד לא אומר שהוא לא רוצה לתת אבל אנשים אומרים שהפעם הם לא יכולים".
כמה מיליוני שקלים זה חור ענק בתקציב. אם לא תצליחו לסגור אותו מה תעשו?
"אני לא רוצה לחשוב על זה. נדבר כשנגיע לשם. ברור שאנחנו צריכים מקורות נוספים וברור שאי אפשר לפטור את המדינה מאחריות והיא צריכה להגיע לסדר גודל של 50% מהתקציב שלנו. היה פעם מצב שהקופה היתה ריקה, במשבר הכלכלי בשנת 2000. אז למזלנו שר האוצר דאז בייגה שוחט ארגן לנו תרומה גדולה ואחר כך הנשיא עזר ויצמן ארגן אירוע התרמה והצלחנו לסגור את הבור. אני שומע על קשיים משמעותיים גם מעמותות אחרות. יש ירידה ביכולת לגייס כספים השנה".
כמה זמן תימשך הטראומה הלאומית?
"זה לא משהו שהולך להיגמר בשנה־שנתיים מבחינת ההיקף והצרכים. האדוות של האירוע הזה יימשכו 10 ו־15 שנים. ההתארגנות חייבת להיעשות כבר עכשיו ואני לא בטוח שזה קורה. המענה הטיפולי בישראל הוא ברמה מקצועית מאוד טובה אבל הזמינות לא מספקת. יש מחסור בפסיכיאטרים ועובדים סוציאליים בשירות הציבורי ואפילו פרטיים, ואני לא רואה מספיק התארגנות והבנה לצורך והבאה של משאבים".
אם אתן.ם או מישהו קרוב חווים מצוקה - עמותת ער"ן מעניקה שירות עזרה ראשונה נפשית מצילת חיים 24/7 לכל אדם, בכל גיל ובכל סוג של מצוקה. הסיוע מוענק באנונימיות ובאופן מיידי.
לקבלת סיוע נפשי חייגו 1201 ובאתר ער"ן eran.org.il
בצ'אט, ובווטסאפ שמספרו 052-8451201.
ער"ן
עזרה ראשונה נפשית היא עמותה התנדבותית המעניקה שירותי תמיכה נפשית בטלפון ובאינטרנט לאנשים הזקוקים לאוזן קשבת. שירותי העמותה ניתנים באופן אנונימי ומיידי לכלל הציבור הישראלי. תקציבה בין 11 ל־12 מיליון שקל לשנה והיא קיבלה כחצי מיליון שיחות מאז תחילת המלחמה, ומקבלת כ־850 שיחות ביום. היא מפעילה 15 סניפים בישראל, 8 בצפון אמריקה ואחד באוסטרליה. בארגון כ־1,800 מתנדבים והוא ממומן בעיקר מתרומות
דוד קורן (73)
גר בקיבוץ העוגן, נשוי 5+
• בעל תואר ראשון בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה
• תפקידים קודמים: מנכ"ל ער"ן בין 1998 ל־2003 (חזר לתפקיד ב־2011); מנהל המרכז החינוכי גבעת חביבה של השומר הצעיר; מנהל מוקדי מיצוי זכויות גמלאים שהוקמו ביוזמת המשרד לאזרחים ותיקים
• מנהל נבחרת הנכים של ישראל בכדורסל ובעבר שחקן וחבר משלחת ישראל למשחקים הפאראלימפיים
