$
דעות

פרשת אפי נוה: שוחד מיני או מיני שוחד

הדרמה בפרשת אפי נוה נבנתה על אש קטנה עד לשיא, אבל עדיין השאלה היא עד כמה באמת היא חמורה, כשמנכים ממנה את הצהוב והפולקלור; וגם: הערה על התפקיד שמילאה התקשורת בשירות מי שהחליט לחסל את נוה

משה גורלי 08:0620.01.19

1. כדורגל משובח ושערוריות מין הם שתי אבני יסוד בתרבות האנגלוסקסית שהבריטים לא הותירו כאן כשעזבו את הארץ. הכדורגל עדיין מחורבן, והשערוריות - מייגעות. היתרי בנייה בפרויקט הולילנד, רגולציה מיטיבה בבזק, ספסור בכספים פוליטיים - ופאינה קירשנבאום.

 

פרשות אפי נוה מרעננות קצת את הלוק של השחיתות. סקס עם מתמחות, עורכות דין, מועמדות לשיפוט. תמונות מטושטשות של נשים אקזוטיות, שברשת מופשטות מכל הצללה ואיסור פרסום. ועל ספסל העצירים דופק נוה, ראש לשכת עורכי הדין המתפטר, הופעה זוהרת בחליפה של 8,000 שקל (כפי שהעריך באוזניי חבר שמבין בדברים האלה), כל כך רחוק מההופעה המרופטת של שאול אלוביץ' בנסיבות דומות, שהזכירה חנווני שנלכד בחקירת מס.

 

החומרה נבנתה כאן בהדרגה. היא התבשלה שבועיים כסיר חמין משובח על הפלטה של צו איסור פרסום ורמזים לפרשה ש"תטלטל את המדינה". ובזמן הזה שמים האזנות סתר על נוה בתקווה שיחזק את התיק נגדו ועל הדרך גם יפיל את עצמו בעבירות שיבוש. הדרמה הגיעה לשיא כשהחקירה הפכה מסמויה לגלויה.

 

ועדיין השאלה היא עד כמה באמת חמורה הפרשה הזו, לאחר שמנכים את הצהוב והפולקלור. "שוחד מיני או מיני שוחד", כפי שתהה בכיר שהעיד בפרשה. נדמה לי שעיקר הסיפור כאן הוא ראש לשכה נטול בלמים שניצל את מעמדו כדי לקיים יחסים עם נשים שרצו לקדם אינטרס משלהן. סוג של דיל, אבל ממש לא הדיל המקובל והנפוץ במינוי שופטים. עניין חמור אך נקודתי, שאין בו לזהם את מערכת המשפט בכלל ומערכת מינוי השופטים בפרט. ולכן המשימה של פרקליט המדינה שי ניצן היא עדינה במיוחד: לחסל את נוה מבלי שרעידות המשנה יחסלו את מערכת המשפט. ההפרדה הזו אינה פשוטה.

 

 צילומים: מוטי קמחי, עמית שעל, יריב כץ, אלכס קולומויסקי

 

התכתובות מהנייד כבר בידי התקשורת. סגנון ההתבטאויות שם, כסגנון בעליו, די פרוע. ומעורבים בהן בכירים יותר מעורכת דין שוחרת מינוי ומתמחה שוחרת הצלחה במבחן. גורמי החקירה ימשיכו להדליף חומרים כדי להחזיק את הפרשה בראש הכותרות, ותמיד יהיו אינטרסנטים שיעוטו עליה כדי לזנב במערכת המשפט: הנה עוד הוכחה כמה הכל רקוב ומושחת. פרופורציות אף פעם לא היו הצד החזק בשיח אצלנו, במיוחד כאן לאחר בילד־אפ מטורף, עם תכנים צהובים שמגובים בתכתובות אותנטיות. יאללה בלאגן.

 

2. ולשאלה האמיתית: האם נוה באמת יכול למנות ולקדם שופטים. טענתו שלא היה חבר בוועדה אינה רצינית, בגלל השפעתו, מעמדו וקשריו. ובכל זאת, מועמד לשיפוט עובר הליכי מיון וסינון קפדניים בוועדות המשנה ובקורס הכנה. וכאן, שמונה מתוך תשעת חברי הוועדה לבחירת שופטים הצביעו בעד המועמדת. בעדויות חברי הוועדה ובפרוטוקולים שלה ניתן יהיה ללמוד על עומק מעורבותו של נוה. התכתובות בנייד מלמדות כנראה על המניע הפסול, אבל לא על קשר סיבתי בינו לבין המינוי. וזו הטרגדיה מבחינת השופטת. ייתכן שהיתה מתמנה גם בלי היחסים, שלא בהכרח השיקו את הקריירה שלה אבל כנראה יסיימו אותה. "הנחת פוזננסקי" - ­על שם השופטת שהושעתה והוחזרה רונית פוזננסקי־כץ - לא תושיע אותה הפעם.

 

ומכאן מתפרש השיח על מינוי שופטים בכלל ולבית המשפט העליון בפרט. מאיר שמגר ואהרן ברק כנשיאי העליון שלטו בוועדה ומינו את הרוב המכריע של שופטי העליון. שר המשפטים דניאל פרידמן, בעזרת תיקון סער (מינוי לעליון רק ברוב של שבעה מתוך תשעת חברי הוועדה) העביר את מוקד הבחירה לפשרות ולהסכמות בין גורמי הוועדה והביא לכך ששום צד לא יכול היה להשיג את הרוב הדרוש ולכפות את מועמדיו. כך הביא פרידמן למינויי עורכי דין מהשוק הפרטי כחנן מלצר ויורם דנציגר, ושופט בעל נטייה לזיכויים כמו ניל הנדל.

 

אפי נוה אפי נוה צילום: עמית שעל

 

שרת המשפטים איילת שקד ונוה כיוונו את כוח המיקוח שלהם למינוי שופטים שמרנים־דתיים־ימניים. זה היה חזות הכל מבחינתה של שקד, ונוה סייע לה בהעמדת הרוב הנדרש למינויים בבית משפט השלום ובמחוזי - רוב רגיל של חמישה חברים. וזה המקום לשאול, האם זהו האינטרס של לשכת עורכי הדין, של מערכת המשפט - שינוי כה דרמטי של הד.נ.א השיפוטי? התשובה שלילית, אלא שנוה שעבד את הכוח שניתן לו כשליח עורכי הדין לברית פוליטית ולצרכיו האישיים. ואז מה הפלא שאין לו בעיה להבטיח לכאורה מינוי תמורת מין. וצרכיו לא היו רק מיניים, אלא גם מיניסטריאליים. הוא כבר ראה את עתידו כשר בפלטפורמה הפוליטית החדשה שהקימו שקד ונפתלי בנט.

 

גם יריביו המושבעים של נוה לא רואים בפרשה הנוכחית את גולת הכותרת של מעלליו. סיפורי נתב"ג ותשמישי המיטה הם יותר פרחחות מאשר שחיתות. את השחיתות האמיתית הם רואים בחלוקת בוררויות למקורביו, שהעשירו אותו כקורח. צחוק הגורל הוא שאלמלא התעשר, פרודתו לא הייתה נלחמת כלביאה על ממונו, ואלמלא נלחמה לא היינו מגיעים לנייד, ואלמלא הנייד לא ניתן היה להפילו ולבחון את מגוון מעלליו.

 

3. ולתפקידה של התקשורת. שוב הוכח, והדברים לא נאמרים לגנאי, שאנחנו משמשים לעתים צינורות בשירות אינטרסים של אחרים. מישהו רצה לחסל את נוה, ומכיוון שלא יכול היה להשתמש בנייד מבלי לעבור על חוק הגנת הפרטיות, ואולי חוקים נוספים, העביר אותו להדס שטייף. וכך צד אותו גורם שתי ציפורים במכה אחת: גם הלבין משפטית את התכתובות וגם נתן להן תהודה תקשורתית.

 

ועכשיו מאיים נוה בתביעה אזרחית נגד שטייף. אין מניעה לתבוע במסלול האזרחי את חשיפת התכתובות, גם לאחר שהוכשרו במסלול הפלילי. אבל תביעה כזו היא מלאכה לבטלה. ראשית, איזה נזק בדיוק נגרם לנוה שהרי העמדה לדין פלילי איננה נזק שניתן לתבוע עליו. שנית, כאשר הפרת הפרטיות נועדה לחשיפת תקלה ציבורית חמורה, אין סיבה שהשופט האזרחי יחמיר מהשופט הפלילי.

 

לאחר שהפרקליטות, בראשות שי ניצן, והמשטרה יחלצו מתוך הנייד את העבירות הפליליות, עדיין יימצאו בו לא מעט פרטים מביכים. והם נמצאים אצל שטייף, והם יועברו ויודלפו גם לאחרים. לפי פרסום ב"הארץ", דרשה הפרקליטות מגלי צה"ל להפסיק את השימוש בחומרים מהנייד. הדרישה תמוהה כי חומרים בעלי עניין ציבורי מתפרסמים גם אם הושגו תוך הפרת דין, ודינו של הנייד אינו שונה לעניין זה. ובכל מקרה, מי שהעביר את הנייד השיג את היעד הכפול והקטלני: גם חיסול משפטי וגם שיימינג תקשורתי.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x