הח"כים לקחו, הכלכלנים שתקו
כבר שנתיים שהטבות המס נמצאות על השולחן, אבל בנק ישראל נזכר לבדוק אותן רק לאחרונה. היועץ הכלכלי לממשלה תרם את דעתו אחרי שהכנסת כבר חילקה את השלל
הם דיברו אל לבו של יו"ר ועדת הכספים ח"כ משה גפני, שלקח על עצמו משימה כפוית טובה ששר האוצר משה כחלון וראש הממשלה בנימין נתניהו התחמקו ממנה: לקבוע רשימה חדשה של יישובים שיהיו זכאים להטבת המס, לאחר שבג"ץ קבע שהרשימה הקודמת נקבעה ללא קריטריונים. גפני גם החליט מה יהיה גובה ההטבה ליישוב, ומהי תקרת השכר המקסימלית שתזכה בה. ראשי הרשויות הפעילו כל מנוף אפשרי, מלחצים מפלגתיים ועד שביתות, כדי לקבל עוד, או לפחות לא לקבל פחות ממה שקיבלו בעבר.
ראשי הרשויות חזרו ודיברו על דבר אחד: הצורך להיטיב עם התושבים גם בשביל "לשמור את החזקים", אבל גם כדי "לייצר הגירה חיובית". בלי ההטבה, הם טענו, לא תישאר פריפריה.
רשות המסים הושתקה
מי בכלל זכר את הדיון הראשון על מפת ההטבות, שבו נתנו בפעם הראשונה והאחרונה לרשות המסים לדבר. ראש הרשות משה אשר מלמל שבעצם להטבות המס אין משמעות אמיתית, ושהן לא משיגות את ההגירה החיובית המיוחלת. אולי בשל כך איש מרשות המסים לא שב עוד לדיוני הוועדה. גם אנשי אגף תקציבים עוד ניסו לומר שעדיף להשקיע את סכום העתק בכיתות לימוד או במתנ"סים. אבל ראשי הרשויות לא רצו לשמוע.
הם העדיפו להביא לתושבי היישובים שלהם קופון של "כסף ביד", שאותו מקבלים בתלוש המשכורת (בהנחה שהתושב עובר בכלל את סף המס), מאשר לספר לתושבים שהם הצליחו לגרד תקציב לעוד כיתת לימוד. הדיון הפסיק להיות מקצועי והפך לפוליטי לגמרי.
אתמול חזר בנק ישראל על מה שאמרו רשות המסים ואגף תקציבים: הטבות המס הן בזבוז כספים. אבל השאלה הגדולה היא מה קרה למערכות הרמזורים שהיו אמורות להדליק אור אדום ולהגיד לוועדת הכספים לעצור? בעוד ראשי הרשויות מתכתשים על נתח הסטייק שיגיע לתושבים החזקים, במשרד האוצר ידעו שבבנק ישראל עובדים על הדו"ח. אפילו רמזו בלחישה ש"הוא מעניין. כדאי לשים עליו את היד". אבל משרד האוצר נגרר כמו פחיות שנתלו על הפגוש האחורי של רכב חתן וכלה. בתוך המכונית חגגו ראשי הרשויות והמשרד השתרך מבלי לומר את עמדתו.
נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. עכשיו באים? בדיקה מאוחרת
בניגוד לאוצר, בנק ישראל לא נגרר. הוא פשוט לא היה חלק מהסיפור בזמן אמת. סוגיית הטבות המס נמצאת במחלוקת זה כמה שנים, וביתר שאת בשנתיים האחרונות, אך חטיבת המחקר של הבנק החליטה לבדוק את הנושא רק בחודשים האחרונים. בנק ישראל, היועץ הכלכלי של הממשלה, נזכר לחוות דעה ראשונה בעניין רק כשבכנסת כבר מחלקים שלל. בשום דיון לא השתתף נציג בנק ישראל, שאולי היה יכול לרמוז לחברי הכנסת שהמהלך הוא שגוי.
אבל הזמן דחק בגלל האיום של בג"ץ שיקבע את ההטבות בעצמו, "השטח" לחץ, והפוליטיקאים מיהרו. במקום לחכות לדו"ח, הוכנס לפקודת רשות המסים סעיף ולפיו: "בתוך שלוש שנים מיום 1 בינואר 2016 יערוך בנק ישראל מחקר לבחינת ההשפעה של הטבות המס ליישובים מוטבים".
כל שנותר להגיד לבנק ישראל זה: "עכשיו באים?". איך ייתכן שרגע אחרי אישור ההטבות, מגיע מחקר ששומט את הקרקע למהלך כולו? 1.2 מיליארד שקל בשנה יחולקו במסגרת הטבות המס לפריפריה. רשות המסים, אנשי אגף התקציבים ובנק ישראל יודעים שאין בכך שום היגיון כלכלי. אבל כולם שתקו ונתנו לפוליטיקה הקטנה לנצח.
