1.2 מיליארד שקל להטבות מס שלא יעזרו לפריפריה

עכשיו באים? הח"כים לקחו, הכלכלנים שתקו כבר שנתיים שהטבות המס נמצאות על השולחן, אבל בנק ישראל נזכר לבדוק אותן רק לאחרונה. היועץ הכלכלי לממשלה תרם את דעתו אחרי שהכנסת כבר חילקה את השלל רוני זינגר, 3 תגובות לכתבה המלאה 

המדינה הולכת "לשפוך" השנה 1.2 מיליארד שקל על הטבות מס ליישובי הפריפריה — לחינם, כך קובע למעשה דו"ח חדש של בנק ישראל שפורסם היום (ג'). במחקר כותבים אנשי הבנק כי הטבות מס ההכנסה שניתנות לתושבי הפריפריה כלל אינן משרתות את המטרה שלמה הן יועדו: משיכת אוכלוסייה חזקה מהמרכז לגליל העליון, לנגב ולבקעת הירדן.

הבנק בדק את השפעת הטבות המס על היישובים בשנת 2008, אז גובהן הגיע ל־921 מיליון שקל. המחקר גילה שרק כ־10% מההטבות הפוטנציאליות, 96 מיליון שקל, ניתנו לשכירים שהיגרו לאותם יישובים מאז 2003, השנה שבה נקבעו אותן ההטבות. עוד גילה המחקר שרק מיעוט מאותם שכירים היגרו ליישובים בגלל הטבות המס. למעשה, ההטבות כלל לא עצרו את ההגירה השלילית מהיישובים הזכאים לה, אלא מיתנו אותה מעט בהשוואה ליישובים שלא היו זכאים להטבה.

76% מההטבות, 702 מיליון שקל, ניתנו לתושבים ותיקים שלפי המחקר לא היו מהגרים מהיישובים המוטבים גם בלי ההטבות. עוד כ־12% מההטבות ניתנו לשכירים שספק אם גרו ביישובים המוטבים: לפי תעודת הזהות הם גרים ביישובים, אבל במפקד 2008 אותרו ביישוב אחר.

הטבת המס השנתית הממוצעת ב־2008 היתה 10,800 שקל בשנה. תושב ותיק קיבל בממוצע 10,700 שקל, ואילו תושב חדש קיבל 11,800 שקל, כאשר מי שהיגר מתל אביב והמרכז קיבל בממוצע 12,100 שקל — כנראה משום שהמשכורת השנתית שלו היתה גבוהה יותר.

המחקר של בנק ישראל התפרסם לאחר שבנובמבר הכנסת אישרה את הגדלת מספר היישובים שמקבלים את ההטבה מ־182 ל־403, והיקף ההטבה, החל מהשנה, עלה לכ־1.2 מיליארד שקל בשנה. ראשי הרשויות טענו בוועדת הכספים שההטבה הכרחית כדי למשוך ליישוביהם אוכלוסייה חזקה, אולם המחקר קובע שהיא לא מגשימה את המטרה הזאת: רק 4.3% ממקבלי ההטבה ב־2008 עברו ליישובים הזכאים לה ממרכז הארץ או מחיפה.

הבנק בדק את השפעת ההטבה כשהשווה בין יישובים בפריפריה שבהם ההטבה הוגדלה ב־2003, יישובים שבהם ההטבה בוטלה באותה שנה, ויישובים שלא היו זכאים כלל. התברר, כי בכל סוגי היישובים — ההגירה היתה שלילית. גם ביישובים שבהם ההטבה הוגדלה, עזבו 16% מתושבים (לעומת מספרם ב־2002), לעומת 15.4% שהצטרפו ליישוב. ביישובים שבהם ההטבה בוטלה הפער אכן היה גדול יותר — 14.8% שעזבו לעומת 10.7% שהצטרפו. הבנק מגיע למסקנה שמי שרוצה לעזוב את היישוב, יעזוב אותו בלי קשר להטבה. אם כי סביר שההגירה לאותם יישובים תגדל מעט ותכלול שיעור מעט גבוה יותר של אנשים בעלי כושר השתכרות גבוה.

קריית שמונה (ארכיון) צילום: עמית שעל

המסקנה מהניתוח היא כי הטבות המס הן השקעה גדולה שהשפעתה אינה משמעותית, וספק אם השינוי הקטן בנתוני ההגירה מצדיק השקעה כה גדולה. בבנק ישראל רומזים כי עדיף היה שהממשלה היתה משקיעה את הסכום בשדרוג השירותים האזרחיים ביישובי הפריפריה.

הטבה לחזקים

ההטבות הן זיכוי שניתן לתושבי היישובים בפריפריה מתשלום מס ההכנסה. לכל יישוב נקבע גובה ההטבה באחוזים — מ־8.5% עד 19.2%, ותקרת השכר המקסימלית שבה הזכאות ניתנת, עד 235 אלף שקל בשנה ביישובים הפריפריאליים ביותר. תושב קריית שמונה, למשל, שזכאי לזיכוי של 18% עד רף של 235 אלף שקל בשנה, יקבל זיכוי מס על כ־45 אלף שקל שאותם יקבל לכיסו במקום לשלם למס ההכנסה.

יש לשים לב ששכירים ועצמאים שמשתכרים מתחת לרף המס — כלל לא נהנים מההטבה. הרף אמנם נקבע לפי מבנה המשפחה אך מדובר בעיקר באנשים המשתכרים עד 5,000 שקל בחודש שמשלמים עד 9.5 שקלים בחודש — כך שההטבה כמעט חסרת משמעות. כך שההטבה משרתת בעיקר אוכלוסייה שמשתכרת שכר גבוה, ואצלה גם זיכוי של 8%־10% במס הכנסה הוא משמעותי.

התוצאה היא שההטבה משרתת בעיקר את האוכלוסייה החזקה בכל רשות, שאותה מייצג לא פעם ראש הרשות. כך שבפועל, ההטבה הפכה מאמצעי למשיכת אוכלוסייה למענק לאוכלוסייה הקיימת, והוויכוח הפוליטי הגדול היה סביב הכניסה לרשימת היישובים הזכאים להטבה.

במשך שנים הממשלה גררה רגליים בשל חשש פוליטי של השרים לצמצם או לבטל את ההטבה שכלל לא משיגה את יעדה. בתחילת שנות האלפיים עתרו כמה ישובים ערביים לבג"ץ לאחר שלרשימת היישובים נוספו ערד, חצור הגלילית, בית שאן, המועצה האזורית ערבה תיכונה והמועצה האזורית אילות. בג"ץ פסק כמה פעמים כי הרשימה גובשה ללא קריטריונים, ולכן יש להוציא את אותן חמש רשויות. למעשה קבע בג"ץ, שרשימת היישובים הזכאים להטבה נקבעה רק על ידי לחץ פוליטי ובלי מחקר כלכלי.

בעקבות העתירה לבג"ץ, הוקמה ועדה בראשות סמנכ"ל רשות המסים בועז סופר, שב־2010 המליצה להגדיל את מספר היישובים הזכאים להטבה ליותר מ־400, אך להשאיר את היקף ההטבות על כנו, כך שההטבה לכל זכאי תפחת. הפוליטיקאים לא אהבו את ההמלצות ולכן הן לא קודמו, כשבמשך כמה שנים הממשלה מקבלת ארכה מבג"ץ בנימוק שהיא מסדירה את הקריטריונים, אך התהליך נמשך. ביולי האחרון בג"ץ נתן את הארכה האחרונה, עד דצמבר השנה.

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. דו"ח מאוחר

גמגומים במקום מעשים

שר האוצר הקודם יאיר לפיד היה הקרוב ביותר להסדרת ההטבות כשהעלה את הנושא בתקציב 2015 וגם זאת באופן חלקי. ההצעה אמנם כללה את הקריטריונים, אך לא את שיעור ההטבה. האתגר הפוליטי של שינוי ההטבות לא עמד למבחן, משום שהממשלה הקודמת קרסה והתקציב לא הוגש.

שר האוצר החדש משה כחלון, פוליטיקאי משופשף יותר מלפיד, העדיף שלא להכניס עצמו לבוץ. למרות שבית המשפט העליון הבהיר כי אם הקריטריונים לא יאושרו עד דצמבר הוא לא ייתן ארכה נוספת, כחלון הוציא את הסדרת ההטבות מתקציב 2016-2015, וזאת כדי להימנע ממחול שדים פוליטי מצד ראשי הרשויות שהיה עשוי לטרפד את התקציב כולו.

באוגוסט פנה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, לכחלון ולראש הממשלה בנימין נתניהו והודיע בצורה חריגה כי "ניאלץ להודיע לבית המשפט שאין באפשרותנו להגן על המצב הקיים ויש לקבל את העתירות שהוגשו". משמעות הדבר היתה יותר רחבה מהוצאת חמש הרשויות, משום שווינשטיין הבהיר שאי אפשר יהיה להתגונן מפני עתירות נגד הכללת רשויות אחרות, כך שכל הרשימה תבוטל.

בשלב זה התערב יו"ר ועדת הכספים, משה גפני, שזכה לגיבוי מצד הממשלה ששמחה להתרחק מהנושא הטעון. הדיונים בוועדת הכספים היו רחוקים מלהיות מקצועיים. היה ברור שהמטרה המקצועית של משיכת אוכלוסייה חזקה אינה העיקרית, והדיון הפך לפוליטי במטרה לגזור לשרת את קהל הבוחרים.

בדיונים כל פוליטיקאי ייצג רשות אחרת. ראש עיריית ערד לשעבר, ח"כ טלי פלוסקוב, נלחמה עבור עירה, בדומה לראש עיריית בית שאן לשעבר, ח"כ ז'קי לוי. שרים פעלו לטובת עכו ונהריה, והמאבק כמעט קרע את הליכוד בין הרשויות שזכו לראשונה להטבה, לרשויות שההטבה שלהן צומצמה. ח"כ בצלאל סמוטריץ' דרש להכניס את ישובי יהודה ושומרון — אך לבסוף נדחה משום שהם אינם נחשבים לפריפריה. במקום זאת, קיבלו ישובי יהודה ושומרון הבטחה לפיצוי של מאות מיליוני שקלים בערוץ אחר.