שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

מתי עידן הבוסים יסתיים?

ומי כבר הבינו שהניהול נהפך למקצוע לא חיוני

שיזף רפאלי 07:4622.10.15
מי צריך מנהלים? מי צריך מפקדים? ניהול הוא סדרת הפעולות שבאמצעותן מגבשים חזון ומוציאים אותו לפועל. תורת הניהול מפרטת את התהליך, ומטילה את הסמכות והאחריות על ראש הקבוצה. אך מה קורה כשלקבוצה אין ראש? מה קורה ממש כעת בקבוצות שכבר פועלות בלי מנהלים ומנהיגים? האם אחד המבנים הארגוניים העתיקים בעולם מתחיל להשתנות לנגד עינינו?

 

בעבר ארגונים היו קטנים. החלטות התקבלו פנים אל פנים. מידע היה נדיר ויקר. מקבלי ההחלטות נסמכו על הידע והניסיון שלהם ושל קומץ סובביהם.

 

טכנולוגיות המידע שינו זאת, ויצרו ארגוני ענק שבנויים כפירמידות: החוד הצר מקבל החלטות, והמבנה העצום שתחתיו מיישם אותן, ומעביר למעלה שלל דיווחים ששרטטו תמונה רחבה עבור העומד בראש. המבנה הזה דרש משטר של דיווחים וכימותים, ומשרות הניהול הנפוצות כיום נולדו מהצרכים האלה.

 

בוס צועק על עובדים (אילוסטרציה). מי צריך מנהלים? בוס צועק על עובדים (אילוסטרציה). מי צריך מנהלים? צילום: shutterstock

 

אבל הטכנולוגיה, הדלק הסילוני שמניע את גלגלי ההיסטוריה, לא עוצרת. כעת חידושיה מבשרים על דור שלישי של שיטות ניהול. בזכות נגישות המידע והקלות שבעבודה איתו כולם היום יכולים לדעת הכל. גם לקרוא את השורה התחתונה וגם לראות את התמונה הגדולה. את יתרונותיו הכלכליים של הגודל אפשר לשמר, אבל כבר אין צורך בהיררכיית הניהול המסורתית. אפשר להיפרד ממנה ומהשרירותיות, הסחבת והניכור שנמנו עם חסרונותיה. מבצרם של המנהלים, הגישה לידע, הולך ומתערער.

 

על הזיקה בין טכנולוגיות מידע לשיטות ניהול כתב כבר לפני עשור חוקר הארגונים מאוניברסיטת MIT פרופ' טום מאלון בספרו "The Future of Work". כעת נראה שהנבואה מתחילה להתגשם: מנהלים נעשים נחוצים פחות, אפילו מיותרים.

 

ישנו אפילו זימלול (באז־וורד) לתיאור התופעה: הוֹלָקְרטיה (holacracy). ההולקרטיה מבוססת על הוֹלָרְכיה (holarchy), שבה המבנה המאונך של ההיררכיה מוחלף במבנה של מעגלי שיח ותקשורת בקבוצות עצמאיות שמנווטות את עצמן במקום לקבל הוראות מלמעלה, ומתקשרות עם קבוצות אחרות בארגון.

 

ההולרכיה הזאת, ביטול הבוסים הגדולים, צצה כיום לא רק בסטארטאפים חדשניים, אלא גם בארגונים שמרניים, כגון רשתות קמעונאות. יש מי שמציעים אותה גם לצבאות.

 

ענקית ההנעלה והביגוד האמריקאית זאפוס ערכה השנה רה־ארגון לפי עקרונות ההולרכיה. כל ההבחנות בין עובדים בוטלו. שדרת הניהול והדיווח הוחלפה בשקיפות מלאה, תהליכי קבלת החלטות בהסכמה ופיצול 1,500 עובדי הארגון למאות "מעגלים" קטנים, שתלויים זה בזה ומעדכנים זה את זה בפיסות מהפאזל הארגוני. זו דרכנו להתמודד עם מורכבות השווקים החדשים, אמר מנכ"ל זאפוס בראיונות.

 

במקביל התפרסם בארצות הברית ספרו של גנרל סטנלי מקריסטל, לשעבר מפקד הכוחות הבינלאומיים של נאט"ו ומפקד הכוחות האמריקאיים באפגניסטן. בספר, "Team of Teams", מקריסטל מספר איך הלחימה באל־קאעדה תבעה שינוי מבני בצבא, מאוגדות מרחביות לקבוצות מבוזרות, גם מבחינת קבלת ההחלטות. פתאום האמרה הנושנה על שרביט הגנרל שמסתתר בתרמיל החייל הפשוט קיבלה משמעות חדשה.

 

לא את כולם ההלוקרטיה מלהיבה. רבים מעובדי זאפוס מתנגדים לחידוש, ובקרב קציני צבא הרעיונות של מקריסטל מתקבלים בחשדנות. אך לכולם ברור שהטכנולוגיה משנה את המציאות, ושינוי במציאות מחייב, במוקדם או במאוחר, הסתגלות.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x