האומנם ביטחון תעסוקתי?

הביקוש הגובר ללימודי סיעוד מעורר חשש שמתישהו גם השוק הזה יוצף. האם זה יכול לקרות? נראה שלא. משרד הבריאות מעודד הכשרה בסיעוד, בתיאום משרד האוצר ובמימון הות"ת, בהתאם לצורכי המערכת. כרגע המערכת צריכה, ממש משוועת, לעוד אחיות. אבל תמיד יש אבל: חסרות אחיות, אבל חסרים גם תקנים.

שיעור האחיות בישראל עומד על 5.8 ל־1,000 נפש; כמעט הכי נמוך במדינות ה־OECD, שבהן הממוצע הוא 8.8. "מבחינת המדד הזה יש מחסור, השיעור נמוך", אומרת ד"ר שושי ריב"א, ראש מינהל הסיעוד במשרד הבריאות. "בבתי החולים כל התקנים מלאים, אבל כדי לתת מענה לכל הצרכים נדרשים תקנים נוספים. במחלקה פנימית, למשל, יש 28-27 משרות לאחיות לפי חישוב של 38 חולים. בפועל יש במחלקות פנימיות 60 חולים. ולפער הזה אין תקנים, המחסור בתקנים רק הולך וגדל".

התוצאה, מתברר, היא בכל זאת שוק שהעבודה בו אינה מובטחת. "בבתי החולים בצפון יש רשימות המתנה של מאות אנשים לתקנים של אחיות, אי אפשר לשים שם סיכה, אין תקנים", אומרת ריב"א.

גורן. "הרפואה הפרטית חולבת אחיות מבתי החולים הציבוריים" צילום: ליאור צור

כלומר יש אחים ואחיות שלא עובדים כרגע?

"על פי מחקר שערכנו, 95% מהאחיות עד גיל 65 עובדות. גם המאות ברשימות ההמתנה לבתי החולים, בעיקר בצפון, כנראה עובדות בינתיים, בבתי אבות, מוסדות פרטיים וכו'".

כך שבשעה שהסטודנטים לסיעוד מדברים על ביטחון תעסוקתי, בעצם אתם לא יכולים להבטיח עבודה לכולם.

"במבנה הקיים היום לא, אין מספיק מקומות עבודה לכולם במערכת הציבורית. אבל במרכז יותר קל להשתלב במערכת הציבורית, ויש גם מסגרות תעסוקה פרטיות — בתי חולים, קרנות מחקר, כאחיות פרילנס וכו'. בכל מקרה, כדי להגדיל את שיעור האחיות ל־1,000 נפש צריך להגדיל את מספר התקנים. יש כל מיני תוכניות להגדיל את מספר המיטות, מה שיוביל להגדלת התקינה, אבל לא בטוח שזה יסגור את הפערים. רק לשם הדוגמה, כדי לתקנן נכון את הפגיות בארץ צריך להוסיף 700 תקנים של אחיות. 700. והאינטרס שלנו הוא לא קודם כל למצוא עבודה לאחיות, אלא קודם כל לתת טיפול טוב יותר לחולים. כשזה יסודר ויגדלו התקנים, יהיה צורך ביותר אחיות".

עניין הביקוש תלוי תחום (מחלקות קשות כמו מיון ופנימית מבוקשות פחות, ולכן יש מענקים לעידוד עבודה בהן) וכאמור גם תלוי אזור. דבורה גורן, מנהלת הסיעוד במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), מסבירה כי רשימות ההמתנה הארוכות בצפון נובעות מהעובדה שבתחום עוסקים ערבים רבים תושבי האזור. בדרום, לעומת זאת, יש מחסור בעובדים, לא רק בתקנים, וגם במרכז יש ביקוש לאחיות. לדברי גורן, חלק מהתקנים לאחיות באיכילוב מאוישים כרגע בעובדי כוח עזר, "אנשים לא מיומנים", "ובכל נקודת זמן אני יכולה לקלוט עוד 50 אחיות, אבל אין".

אחד הגורמים שמובילים למחסור באחיות באזור המרכז הוא הרפואה הפרטית המתרחבת, "שחולבת את האחיות מבתי החולים הציבוריים", כדברי גורן. "משלמים שם יותר, תנאי העבודה קלים יותר. אני יוצאת בעוד שנה לפנסיה ואני חרדה ממה שיהיה כשלא אהיה פה, כשייפתח בית החולים של אסותא באשדוד (מאי 2017) וימשוך עשרות רבות מהאחיות שלנו. יהיה קשה מאוד למלא את החלל הזה".

כהן. האקדמאים יכולים למלא את החלל במערכת צילום: נועם מושקוביץ'

את החלל הזה, אומרת יו"ר הסתדרות האחיות אילנה כהן, האקדמאים יכולים ואמורים למלא: "עכשיו, כשנזרקים לשוק העבודה אנשים בני 40, הם מחליטים לעשות את ההסבה וזה יכול לתת לנו מרווח נשימה עד שיוכשרו יותר אחיות". לדבריה, כ־30 אלף אחיות מועסקות כיום במערכת הציבורית (ועוד כ־5,000 בפרטית), והמחסור בתקנים במערכת הציבורית משמעותי. אבל עבודה, היא אומרת, יש. "בקהילה (במרפאות ובטיפת חלב) יש תמיד תקנים לא מנוצלים. ובכל שנה יש פרישה טבעית של מאות אחיות, האוכלוסייה גדלה, תוחלת החיים עולה, הצורך גובר משנה לשנה. יעברו הרבה שנים עד שנגיד לאחות 'סליחה, אין לנו מקום'".