פקיד השומה איחר, המדינה הפסידה
ביהמ"ש העליון קבע בערעור שהגישו 3 נישומים כי רשות המסים לא תוכל להוציא שומות לאחר המועד הקבוע בחוק. פסק הדין צפוי להשפיע על תיקים רבים ועלול לעלות למדינה באובדן הכנסות של חצי מיליארד שקל
פסק דין שניתן שלשום בבית המשפט העליון עלול לעלות לקופת המדינה חצי מיליארד שקל. השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל וצבי זילברטל קבעו שפקיד שומה לא יוכל לפעול בעניינו של נישום מעבר ללוחות הזמנים הקבועים בפקודת מס ההכנסה. במילים אחרות, אסור למס ההכנסה להוציא שומה לאחר המועד הקבוע בחוק, גם אם החלטת פקיד השומה ניתנה במועד אך נשלחה לנישום לאחר המועד.
החלטת בית המשפט העליון מתייחסת לשלושה תיקים שאוחדו לתיק אחד. בכל שלושת המקרים העבירה רשות המסים את החלטתה לגבי תיקי הנישומים לאחר המועד שנקבע בחוק. פקודת מס ההכנסה קובעת כי מהרגע שנישום הגיש דו"ח למס הכנסה, יש לפקיד השומה שלוש שנים (מתום שנת המס) לבדוק את הדו"ח ולהחליט אם הוא מקבלו כלשונו. אם רשות המסים מחליטה שלא לקבל את הדו"ח, יכול הנישום להגיש "השגה", כלומר ערעור על החלטתו של פקיד השומה, ומאותו יום יש לרשות המסים עוד שנה להחליט אם לקבל את ההשגה של הנישום.
"איחור של ימים בודדים"
במקרים שהובאו בפני הרכב השופטים בראשות יורם דנציגר, רשות המסים איחרה את המועד בימים בודדים. הנישומים סירבו לקבל את ההחלטה של פקיד השומה וערערו לבית המשפט המחוזי. שם החליט השופט מגן אלטוביה שלא לקבל טענת הנישומים להתיישנות שומה, וקבע שלרשות המסים מותר לאחר בהוצאת שומה אם מדובר ב"זמן סביר". שלושת הנישומים בחרו לערער על החלטתו של השופט אלטוביה וכך הגיעה הסוגיה להכרעתו של בית המשפט העליון.
במקרה הראשון מדובר על שומת המס של עו"ד יגאל דור־און, המוכר כבן זוגה של עו"ד ורד פרי, שעלתה לכותרות כשזכתה בפסק דין תקדימי המכיר בהוצאות מטפלת (שבעקבותיו נאלצו רשות המסים ומשרד האוצר לתקן את החוק – ה"ק). הרשות איחרה בהגשת ההשגה על הדו"ח שהגיש דור־און ב־12 יום.
במקרה השני, איחרה בהגשת ההשגה ב־16 יום על דו"ח של עמירם סיוון. במקרה השלישי, נרשמו תשעה ימי איחור בהגשת ההשגה של הרשות על דו"ח של חברת י.מ.ש.
יש לציין שהסוגיה כבר הוכרעה לפני כשנה בבית המשפט העליון בעניינו של משה סמי (הלכת סמי) שקבע שמועד ההתיישנות כלפי פקיד השומה הוא קשיח, וכדי לקטוע את ההתיישנות צריך פקיד השומה גם להוציא את השומה ונימוקיה, וגם להעביר על כך הודעה לנישום. נקבע שהלכת סמי תחול ממאי 2004, ביום שבו התקבל פסק הדין, אך נותרו מקרים רבים (כמו התיקים הללו) שבהם הוצאו החלטות של הרשות לפני שידעו על ההלכה החדשה, ולכן הועלתה השאלה אם מותר היה לרשות לאחר במקרים הללו.
יגאל דור־און, שיוצג על ידי עוה"ד קובי גולדמן, אורי גולדמן ואינגה אייזנברג מגולדמן ושות', טען שהשומה הוצאה באיחור של 12 יום, לעומת 14 יום במקרה של משה סמי. השופט אלטוביה קבע שמאחר שמדובר באיחור של כמה ימים בלבד, יש להקל עם פקיד השומה ולקבוע זמן סביר לאיחורו בהוצאת השומה.
"פתח למקרים חריגים"
רשות המסים טענה שפסיקת העליון בעניין הלכת סמי הותירה פתח למקרים חריגים ושאין מקום לקבוע כלל גורף, "שכן החריג יהפוך לפתח רחב שמאיין את התכלית של השגת ודאות".
כעת הפך בית המשפט העליון את ההחלטה הזו, וקבע דווקא שלא צריך להקל עם הרשות. "השאלה היא האם צירוף נסיבות אלו מצדיק חריגה מן התחולה הרטרוספקטיבית שנקבעה בדנ"א סמי. דעתנו - בניגוד לבית המשפט המחוזי - שהתשובה לכך שלילית. לאמור, המשיב (רשות המסים – ה"ק) איחר את המועד". העליון ציין עוד כי "הבקשות מעלות סוגיה משפטית בעלת השלכות רוחב, שיש לה השפעה על קבוצה גדולה של אנשים", ואף ש"ההכרעה עשויה להשפיע על הקופה הציבורית".
עו"ד אורי גולדמן אמר ל"כלכליסט": "מדובר בתיק עקרוני שהשלכות הרוחב שלו הן 500 מיליון שקל לקופה הציבורית. מהבוקר מתקשרים אליי מייצגים מכל משרדי רואי החשבון ועורכי הדין הגדולים, ואני אומר לכולם שכעת אם
רשות המסים איחרה אפילו ביום אחד, הם פשוט זכו בתיק. זה תיק שסוגר את הסוגיה אחת ולתמיד בצורה פשוטה וודאית".
מרשות המסים נמסר בתגובה כי "הסכום של חצי מיליארד שקל מדבר על ההשלכות של הלכת סמי ונוגע לכל התיקים הפתוחים שבהם היו ערעורים. מדובר בהשלכות אחורה בזמן, כי לאחר הפסיקה (בתיק סמי – ה"ק) השתנתה ההתנהגות של פקידי השומה והם הקפידו על הזמנים. פסק הדין הנוכחי מדבר על תקופה מצומצמת יותר, ולכן אנחנו מעריכים כי סכום הכסף לא יגיע לסדר הגודל הזה. אנחנו בוחנים את ההשלכות של פסק הדין".