שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
שיזף רפאלי
ד"ר שיזף רפאלי פרופ' רפאלי הוא ראש המרכז לחקר האינטרנט באוניברסיטת חיפה לכל הטורים של ד"ר שיזף רפאלי

התימצא נוסחה לחיזוי העתיד?

והאם Cliodynamics הוא מדע או שעשוע

שיזף רפאלי 09:3916.08.12
אסטרולוגים וחוקרי מימון דומים בהיבט אחד: אלה גם אלה מבססים את פרנסתם על התקווה שההיסטוריה חוזרת, שהעבר הוא מורה דרך טוב לעתיד. יש בתפיסה הזאת משהו מנחם. כשמוצאים חוקיות בעבר, ישנה התחושה שההווה והעתיד בשליטתנו, או לכל הפחות שיש בהם איזשהו היגיון.

 

יש מי שנשענו על התפיסה הזאת כדי להכריז שלמדו מההיסטוריה את הכללים שמנחים את האנושות, וכי ביכולתם לחזות מה יהיה, כאילו הדבר כתוב בספר דברי הימים. קרל מרקס, לדוגמה, טען שזיהה את המאבק המחזורי שתוצאותיו מכתיבות את מהלך ההיסטוריה מדור לדור ומעידן לעידן, וטען שהוא מכיר את התבנית כל כך טוב שביכולתו לזהות היכן זרעי הפורענות ינבטו שוב, ומה תהיה אחרית המאבק.

 

מנגד, יש הבזים לחיפוש אחר תבניות מנחמות במציאות, וסוברים, כפי שאמר פעם ההיסטוריון הבריטי הנודע ארנולד טוינבי, "שההיסטוריה היא סתם אירוע אחרי אירוע ארור" (Just one damn thing after another). פילוסוף המשברים נאסים טאלב, לדוגמה, משווה את "מפענחי ההיסטוריה" למיניהם לתרנגול הודו שבוחן את 364 ימי חייו ומסיק שאם בכולם קיבל אוכל, כך יהיה גם בעתיד. למחרת הוא מוגש בעצמו לשולחן חג ההודיה. טאלב סובר שכל התבניות שאנחנו "מוצאים" בהיסטוריה, ובחיים בכלל, הן סיפורים נוחים שאנחנו מספרים לעצמנו, ומוכיחים בעיני עצמנו בעזרת הידע הכה מועט שהצלחנו לקלוט ולעבד על העולם המורכב. אך את הסיבות והמסובבים האמיתיים בעולם אנחנו לרוב מפספסים.

 

אבל התפיסה שכמהה למשמעות ותבניות, התפיסה שההיסטוריה חוזרת על עצמה באסתטיות בת הבנה וחיזוי, שבה ומופיעה בספרות ועל במות האקדמיה, כמו הגאות והשפל. כמו ההיסטוריה עצמה, אולי.

 

בעשור האחרון הולך ומתגבש תחום מחקר חדש המתקרא Cliodynamics, "הדינמיקה של קליאו", על שם המוזה במיתולוגיה היוונית שממונה על ההיסטוריה. מובילה אותו חבורת מתמטיקאים, פיזיקאים תיאורטיים, כלכלנים וסוציולוגים, שמנסים לחשוף את הכללים שמניעים את מהלך ההיסטוריה. הם אינם מתבססים על תפיסה לגבי טבע האדם כמו מרקס, ולא מנסים לאמוד את חשיבותם של היבטים תרבותיים, כמו מחבר "התנגשות הציביליזציות" סמואל הנטינגטון. הם אפילו לא מנסים לארוג את הדיסציפלינות השונות לכדי הסבר גמיש המותאם לדקויות המציאות, כפי שעשה ג'ארד דיימונד בספר "רובים, חיידקים ופלדה". החוקרים האלה מנסים לפשט את ההיסטוריה לנתוניה הכמותיים, ולזהות במספרים הללו תבניות ומודלים. כפי שעושים במדעי הטבע.

 

התפיסה אינה חדשה. מה שחדש הוא היקף הנתונים שעומד לרשות חוקרי הקליאודינמיקה, ועוצמת הכלים לניתוח מתמטי שבידיהם. אלה מעניקים הזדמנות לגלות, אולי אחת ולתמיד, אם חוקיות כלשהי אכן מסתתרת בתולדות האנושות.

 

כל אחד יכול לנסות להשתעשע בחקירה כמותית קצרה של החיים כל אחד יכול לנסות להשתעשע בחקירה כמותית קצרה של החיים צילום: שאטרסטוק

 

הם אוספים נתונים על מחאות הענק ו"האי־שקט האזרחי" שבמאות האחרונות חוזר בעולם המערבי מדי 50 שנה, בדייקנות מעוררת תמיהה. בכתב עת חדש בהוצאת אוניברסיטת קליפורניה, שמוקדש כולו לקליאודינמיקה וקרוי "The Journal of Theoretical and Mathematical History", הם דנים בפיתוח מתודות המחקר, ואפילו מציגים כמה ממצאים וניתוחים. פיטר טורצ'ין, מתמטיקאי מאוניברסיטת קונטיקט שנחשב למוביל החבורה, מגבש כבר שנים את הכללים שמשותפים לאימפריות העבר ואלה של ההווה, ואת המודל שיוכל לנבא את עלייתן ונפילתן.

 

הפיתוי שבתחושת השליטה רב, וייתכן שחרף הביקורת על התחום, חוקריו ימשיכו לחלץ פניני מתאם בין סדרות אירועים. למעשה, בזכות כלי חדש של גוגל, Google Correlate (is.gd/4uqHqX), כל אחד יכול לנסות להשתעשע בחקירה כמותית קצרה של החיים. מארק טוויין כנראה צדק כשאמר שאולי ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אבל היא בהחלט חורזת.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x