שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
המחאה החברתית

הרווח המפתיע של חינוך בחינם

במציאות שבה כל הוצאה ממשלתית נבחנת דרך החור בגרוש, גם ההשקעה בחינוך נדרשת להוכיח את כדאיותה הכלכלית. מחקרים בעולם מוכיחים: התשואה על השקעה בחינוך חינם יכולה להגיע גם ל־700%

הדס שפר 12:2514.08.11

אם לדבר בשפה שמבינים פקידי משרד האוצר, התוצרים העיקריים של השקעה בחינוך - ובעיקר בחינוך לגיל הרך - הם הרחבת שוק העבודה וחיסכון במשאבי חינוך עתידיים. כך עולה משורה של מחקרים שערכו גופים כגון הבנק העולמי, ה־OECD וכן חוקרים אמריקאים וישראלים. אפשר היה לשער שהחשיבות של השקעה בחינוך היא מובנת מאליה, אך במציאות שבה כל הוצאה ממשלתית נבחנת דרך החור של הגרוש, גם ההשקעה בחינוך נדרשת להוכיח את כדאיותה הכלכלית.

 

שורה של סקירות כלכליות מוכיחות כי ההשקעה בחינוך בגיל הרך מרחיבה את שיעור השתתפות הנשים בתעסוקה, באופן שמגדיל את התוצר הלאומי באחוז ניכר. כך למשל מצאה סקירה שנערכה בבריטניה ב־2006 כי תעסוקת נשים אחראית לכ־30% מהתוצר הלאומי, וסקירה אחרת מצאה כי היא אחראית ל־40% מהתוצר בדנמרק ובשבדיה. נוסף על כך, כבר ב־1996 מצא דו"ח של הבנק העולמי כי השקעה של דולר בודד בילד כבר בגיל הרך חוסכת השקעה של 7.16 דולר באותו ילד בעתיד.

 

 

ההשקעה בחינוך אינה מוגבלת כמובן לגיל הרך אלא עוסקת גם בהחלת יום לימודים ארוך בבתי הספר, ובהשקעה באיכות מערכת החינוך עצמה: גודל הכיתה, יחסי מורה־תלמיד ואיכות המורה. אולם בעוד שבישראל מדברים עדיין על חינוך במונחי שמרטפות גרידא, שנועד לסייע לנשים לצאת לעבוד, בעולם מתמקדים הוויכוח והמחקרים זה שנים בטיב החינוך - בפרט בגילים צעירים.

 

מחקרים רבים מדברים על כך שהאינטליגנציה בגילים הצעירים היא קריטית, אומרים מומחים התחום. לדבריהם, השקעה בגילי הלמידה הללו היא הרבה יותר אפקטיבית ומשמעותית, מה שיצביע על ניצול טוב יותר של משאבים עתידיים.

 

אבל להשקעה בחינוך יש גם תוצרים נוספים שאת חלקם קשה לכמת למספרים, הנוגעים יותר לטיב ההשקעה. מדובר על חינוך וערכים, שוויוניות וצמצום פערים בחברה, יצירת הון אנושי, נורמות חינוכיות, נוער בסיכון, צמצום פשיעה ועוד.

 

מעט מחקרים בישראל

 

בישראל כמעט שלא נערכו מחקרים שיכולים לאמוד או לכמת את השפעת ההשקעה בחינוך על התוצר או על החיסכון העתידי במשאבים. אחד המחקרים הבודקים את הנושא הוא מחקרה של ד"ר אנליה שלוסר מהחוג לכלכלה באוניברסיטת תל־אביב, שבדק את השפעת מתן חינוך טרום חובה חינם על מספר הנשים שיצאו לעבודה במגזר הערבי.

 

 

צעדת עגלות בגבעתיים צעדת עגלות בגבעתיים

 

המחקר נשען על חוק חינוך חינם לילדים בני 4–3 שהועבר בממשלה ב־1999, אולם הוחלט ליישמו בהדרגה, ותחילה באזורי מצוקה. ד"ר שלוסר השתמשה במדיניות זו כדי להעריך את ההשפעה של הפחתת העלויות בטיפול בילד על שיעור היציאה לעבודה והפוריות של הנשים במגזר הערבי, וגילתה כי היצע העבודה צמח בחדות במגזר.

בשנת 2006 בדקו חוקרי ה־OECD את הקשר בין חינוך לגיל הרך לבין תעסוקת נשים, ילודה, עוני בקרב ילדים וחינוך. המטרה, לפי המחקר, היתה "להגדיל את השתתפות הנשים במעגלי עבודה ולהתמודד עם האתגרים העומדים בפני מדינות ה־OECD".

 

מכיוון ששגשוג כלכלי תלוי ביחס מועסקים לעומת אוכלוסייה, הרצון להביא עוד נשים למעגל העבודה היה המפתח שהוביל את ממשלות ה־OECD להשקיע בשירותי חינוך לגיל הרך (עד גיל ארבע).

 

גורם נוסף שהביא את הממשלות לטפל בנושא הילדים הוא ההגירה פנימה, התורמת אמנם לכלכלה אך עשויה להעלות אתגרים בנושאי עבודה, חברה וחינוך. הורי המהגרים יתקשו למצוא עבודה בקלות, ועל כן עלול שיעור העוני של ילדים ומשפחות לעלות, וילדים מהגרים עשויים להיתקל בקשיים בחינוך: "שירותי חינוך מובנה ומתאים כבר בגיל הרך יכול לסייע באינטגרציה של משפחה עם ילדים צעירים", נכתב במחקר.

 

"העובדה כי ילדים רבים משתלבים במסגרות פרטיות ולא מפוקחות מחוסר ברירה, מפקירה אותם לחסדי השוק החופשי וליכולתו המפוקפקת לנטר את איכותן של מסגרות אלה", מסביר הדוקטורנט רוני הולר. "הפקרה זו אקוטית וחריפה עוד יותר כשמדובר בילדים מאוכלוסיות מוחלשות כגון מהגרים, שהוריהם נאלצים לבחור עבורם במסגרות זולות ולא מיטביות".

 

ההבנה כי תחום זה מאופיין בכשלים ובעיות רבים העלתה בשנים האחרונות דרישה של אמהות וארגונים שונים להכיר בהוצאות חינוך לגיל הרך כהוצאה מוכרת לצורכי מיסוי. אולם למרות הרצון והמטרה הראויים, הולר טוען כי פתרון זה הוא בעייתי מסיבות רבות: "הסיבה החמורה ביותר היא כי הפתרון מתעלם מהאוכלוסיות החלשות, ששכרן הנמוך כלל אינו ממוסה, או לחילופין מאוכלוסיות שחייבות בשיעורי מס נמוכים יחסית".

 

ההוצאות קטנות

 

הבנק העולמי מנה חמש סיבות מרכזיות להשקעה בגיל הרך, במסמך שפורסם ב־1996. הסיבה הראשונה היא פיתוח האינטליגנציה כמה שיותר מוקדם: "מחקרים הראו שפוטנציאל האינטליגנציה מתפתח לפני גיל ארבע, ושלהתערבות בגילים 4–0 יש השפעה נמשכת על יכולת אינטלקטואלית, על אישיות והתנהגות חברתית", נכתב במסמך.

 

הסיבה השנייה היא ייצור החזרים כלכליים מההשקעה בחינוך והורדת מחירים חברתיים. ההשקעה בתוכניות אלו מגבירה את ההחזר הכלכלי של השקעה בחינוך מאוחר יותר, כיוון שהיא מסייעת ללמידה המאוחרת להיות אפקטיבית יותר. נוסף על כך, היא מאפשרת לילדים שהשתתפו בתוכניות להגיע לרמות שכר גבוהות יותר בבגרותם, ולתרום בצורה משמעותית לכוח העבודה של המדינה. השקעה בילדים בשנות חייהם הראשונות יכולה גם להפחית את הצורך בהוצאות ציבוריות מאוחרות יותר על תמיכה ברווחתם, את ההוצאות הכרוכות בחזרה על שנת לימודים (השארת כיתה), בעבריינות נוער ובשימוש בסמים.

 

סיבה שלישית היא השגת שוויוניות חברתית טובה יותר. תוכנית אינטגרטיבית לילדים בגיל הרך ולמשפחותיהם יכולה למתן את ההשפעות שיש לחוסר שוויון חברתי־כלכלי ומגדרי, שהוא גורם לעוני בחברות רבות.

 

עוד סיבה היא הצורך לתגבר את האפקטיביות של השקעות אחרות. כשמשלבים את ההשקעה בחינוך עם תוכניות התערבות בבריאות ותזונה, מעלים לא רק את סיכויי ההישרדות של הילד אלא גם מכינים אותו להצלחה בלימודים בבית הספר. הסיבה החמישית היא סיוע לאמהות לצאת לעבודה.

 

מחקר בשם "הכלכלה של טיפול וחינוך בגיל הרך" של כמה חוקרים מארה"ב מיישם מודל כלכלי של עלות מול תועלת במונחים כספיים, על ההשקעה שביצעה אירלנד בחינוך לגיל הרך. המחקר התבסס על שיעור ההשתתפות של כ־70% מהילדים בני 4, וכימת גם את נושא הפערים החברתיים.

 

הילדים חולקו לשלוש קטגוריות לפי רמת ההכנסה של הוריהם מבחינת קבוצות סיכון להידרדרות בלימודים ולפשיעה: רמת סיכון גבוהה (25%), רמת סיכון בינונית (20%) ורמת סיכון נמוכה (55%). מאחר שתועלת החינוך בגיל הרך לקבוצת הילדים בסיכון גבוה תהיה גדולה יותר לעומת התועלת שתצמח לאלה באמת סיכון נמוכה, התאימו החוקרים את רמת התועלת לכל קבוצה.

 

מהמחקר עולה כי העלות לתוכנית לילד עומדת על 2,832 יורו (בהתבסס על נתוני השקעה של המדינה לתלמידי בית הספר, תחת התאמות לגיל הרך) ואילו התועלת שתצא לאירלנד מכך - כולל תועלת למדינה ולהורים עצמם - עומדת על 20,054 יורו.

 

בדומה לדו"ח של הבנק העולמי מ־1996, המחקר מציג יחס תועלת־עלות של 7.08, כלומר, על כל יורו שמשקיעה המדינה, מתקבלים בחזרה יותר מ־7 יורו - וזאת בלי להחשיב גורמים שאינם ניתנים לכימות כלכלי, כמו חיסכון בפשיעה עתידית או המחירים הכלכליים שגובים קורבנות בפשיעת נוער.

 

יותר השקעה ב־OECD

 

ארגון ה־OECD ערך סקירה מחקרית ב־2004, ובחן בין השאר את השפעת הסבסוד של מעונות יום על יציאה לשוק העבודה של נשים. בסקירה מובאים מחקרים שונים שנערכו במדינות שונות בעולם, אולם השורה התחתונה בהם זהה: "ממצאים מספריים מראים שסובסידיות למעונות יום מגדילים את יציאת הנשים לעבודה".

 

גודל ההשתתפות הממשלתית והאופן שבו המדינה משתתפת משתנים ממדינה למדינה. מדינות ה־OECD, למשל, השקיעו 0.7% מהתוצר הגולמי במעונות יום פורמליים וחינוך לגיל הרך - ובמדינות סקנדינביה נרשמה השקעה של 1.5%–2.7% מהתוצר. ההטבות שנתנו המדינות בטיפול בילדים, כולל הטבות מס, הביאו להגדלת ההכנסה של משפחה עם שני ילדים בכ־7.5% בממוצע. בכמה מדינות מדובר על הגדלת הכנסה של 10%–20%.

 

"לפערים הללו שבין ישראל לבין מדינות ה־OECD, כמו גם לפערים שבין אוכלוסיות ויישובים שונים בישראל, ישנן השלכות שליליות מרחיקות לכת", מסביר הולר, "העובדה שמשפחות ואוכלוסיות רבות אינן מסוגלות לממן את המעון הרצוי מקשה על אמהות צעירות רבות להשתלב בשוק העבודה ומגבילה את יכולתן לקדם קריירה כלשהי. פגיעה תעסוקתית זו חריפה ורלבנטית במיוחד עבור אמהות בעלות שכר פוטנציאלי נמוך, אשר חישובים רציונליים של עלות־תועלת מאלצים אותן לצאת משוק העבודה".

 

"אחת הטענות המושמעות כנגד מחאת העגלות היא כי מדובר במחאה בורגנית 'תל אביבית'. לדעתי, ההפך הוא הנכון", אומר הולר, "זה ניכר גם בנטל הכספי שנופל על כלל ההורים, כולל הורים בעלי רמות הכנסה נמוכות, וגם בהיצע של המסגרות המסובסדות. אמנם מחסור במקומות מסובסדים קיים גם במרכז הארץ, אך חריפותו גדלה בפריפריה ובקרב אוכלוסיות ויישובים מוחלשים, בעיקר אלו הערביים.

 

"השימוש בקריטריונים בעייתיים של הקצאה, כמו למשל היכולת הכלכלית של הרשות המקומית לעשות התאמה למימון הממשלתי, הוביל להקצאת חסר גם בקרב ישובים יהודיים, אך חלשים מבחינה כלכלית".

 

מה קורה במודל הישראלי? "עלות המסגרות הישראל היא מהגבוהות"

 

במחקר שערכו פרופ' ג'וני גל והדוקטורנט רוני הולר מבית הספר לעבודה סוציאלית ולרווחה חברתית האוניברסיטה העברית, נבחן המודל הסבסודי הישראלי לעומת מודלים של חמש מדינות להשוואה: פינלנד, גרמניה, אוסטרליה, ספרד ובריטניה.

 

נוסף על סקירה וסיווג של המודלים ושל המנגנונים השונים שהם כוללים - כגון מודלים של "צד ביקוש", שבהם המימון ניתן ישירות להורים, ומודלים של "צד היצע", שבהם המימון ניתן למפעילי המסגרות - השניים ניסו לבחון את המודלים לפי כמה מדדים, כגון השפעת הסבסוד של עלויות המסגרות לטיפול בילדים. עלות המסגרות עבור משפחה עם שני ילדים בני פחות משלוש הנמצאים במעון יום מלא, ושבה שני ההורים מרוויחים שכר ממוצע (200% למשק בית), עמדה ב־2004 על כ־17% מהשכר הממוצע בקרב מדינות ה־OECD.

 

"ישראל נמצאת בקבוצת המדינות שבהן עלות המסגרות לטיפול בילדים שמשלמים ההורים היא גבוהה ביותר", מסביר הולר. "עלות מעונות יום עבור שני ילדים עמדה בשנת 2008 על כ־31% מהשכר הממוצע. כלומר, גם כאשר שני ההורים מצליחים למצוא מקום במסגרת מסובסדת, הרי שעדיין הנטל הכספי שנופל על ההורים בישראל גבוה מזה שנופל על הורים במדינות OECD אחרות".

 

בישראל, בדומה לרוב המדינות, המודל הוא פרוגרסיבי, כך שהורים בעלי רמות הכנסה נמוכה ישלמו פחות עבור מסגרת מסובסדת. עם זאת, למרות הפרוגרסיביות, הורים בעלי רמות הכנסה נמוכות עדיין ישלמו יותר מהורים אירופיים בעלי רמות הכנסה דומות.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x