אם המתים יכלו להפסיק לדבר

על שולחנו של עו"ד בעז קראוס, מומחה בדיני צוואות, מונחות שתי צוואות המקוטלגות תחת הכותרת "שלטון היד המתה". הקיטלוג הציורי לא הומצא על ידי קראוס כדי להכניס קצת הומור לעבודתו. הוא הוזכר לראשונה בשנת 1975 בפסק דין של בית המשפט העליון ועורר באותם ימים סערה תקשורתית.

אותו תיק מפורסם עסק בנוסח יוצא הדופן של צוואתו של יוסף גרייבר, שהוריש את כל רכושו לאשתו ולשלושת בניו, כשחלקו של הבן גד בירושה היה הגדול ביותר. אלא שהאב המנוח הציב תנאי אחד לבנו גד: אם יתגרש מאשתו ינושל מהירושה וחלקו בירושה יועבר לילדיו. עוד בטרם עברה שנה ממותו של האב התגרש גד מאשתו - ונושל.

עו"ד קראוס. "הנקמנים ישאירו אחריהם הוראות נקמה, כמו להוריש לאחד מבני המשפחה שקל אחד בלבד" צילום: א. גדלוב

בערעור שהגיש על הצוואה לבית המשפט העליון טען גד כי התנאי בצוואת אביו המנוח פוגע בחירותו להתגרש ולמעשה מכתיב לו את אורח חייו. ערעורו נדחה בטענה כי בכל צוואה קיים "שלטון הרפאים" של המת, ובמקרה האמור לא חרגה הצוואה מגדר המותר.

האב שדחף לחתונה

צוואות שבהן המת ממשיך, או לפחות מנסה, לשלוט מקברו באלה שנותרו אחריו הן המסובכות ביותר לביטול על פי חוק הירושה. המת משאיר אחריו הוראות שאינן נוגדות את החוק, אך מורות באורח שהוא לעתים מקומם על האופן שבו ינהלו היורשים את חייהם, ומאחוריהן עומד כוח מניע אחד ויחיד - כסף.

באחת הצוואות מתיק "שלטון היד המתה" של קראוס הורישה סבתא את כל רכושה לשני נכדיה בחלקים שווים. היא הורתה שעם פטירתה יעבור חצי מעיזבונה לאחד הנכדים והחצי השני יישאר בנאמנות אצל האם. התנאי להעברת הירושה לנכד השני הוא גירושים או אלמנות.

צוואה נוספת שבה מטפל קראוס עוסקת במקרה הפוך. אב הוריש את רכושו לבתו ולבנו. בצוואה הותיר שתי הוראות: הראשונה, הבת תקבל 60% מהרכוש והבן 40%; והשנייה - והירושה תעבור לשניים רק בשנת 2029. "עם זאת, האב השאיר בצוואה פיתוי לבנו", אומר קראוס. "אם יתחתן בשנית ויגור עם אשתו החדשה במשך שנה ישתחרר הכסף באופן מיידי ומאזן החלוקה ישתנה: הבן יקבל 60% והבת 40%". קראוס מוסיף כי "בצוואה הזו אני מייצג את הבן, אבל גם הבת אינה מעוניינת להמתין שנים למימוש הצוואה ותומכת בביטול התנאי".

בצוואות ברוח הדברים נתקל גם עו"ד אורי צפת, מומחה בדיני משפחה. צפת מספר על צוואה שבה קבע סב כיצד יתנהלו בעתיד חייהם של נכדיו. "המנוח ציווה את רכושו לכל אחד מנכדיו בתנאי אחד", מספר צפת, "שכל אחד מהם יעשה הסכם ממון עם בן זוגו בטרם יתחתן, ורק אז יקבל את חלקו בירושה. לסב היה חשוב כנראה שהממון שצבר יישאר בחזקת המשפחה". צפת מוסיף כי תנאי כזה עלול להכביד מאוד על הנכדים, או גרוע מכך יעודד אותם להתחתן בנישואים פיקטיביים, לקבל את הרכוש ולהתגרש אחרי שבוע. "הסב במקרה הזה לא טרח, למזלם של הנכדים, להתנות את תקופת הנישואים", אומר צפת.

שלטון המתים איור: רחלי שלו פלאוט

שתלטנות או נקמה

אם מנסים לשרטט פרופיל נפשי של כותב צוואה בנוסח "שלטון היד המתה", מתגלה פרט אחד שאינו מפתיע: השולטים במותם נהגו לשלוט גם בחייהם. "מניסיוני, אלה שהשליטה היתה דרך חייהם בעודם בחיים, מתקשים מאוד לוותר עליה, גם כאשר הם הולכים לבית עולמם", אומר קראוס. "אלה אנשים שבדרך כלל עשו שימוש בממון כדי לשלוט בקרוביהם והם ממשיכים לעשות את זה גם אחר כך. סוג נוסף של אנשים הם כאלה שצברו את הונם בעבודה קשה ולא יכולים לסבול את המחשבה שכעת ייעשה ברכושם ככל העולה על דעת היורשים".

אורי צפת צילום: גרמי פלדמן

"אנשים עם יצר שליטה באים תמיד עם צוואות מוכנות ולעולם לא מוכנים לשמוע הצעות, גם כאשר ההוראות שלהם סותרות, או ניתנות לביטול", אומר צפת, "עורך הדין עבורם הוא בסך הכל כתבן". לדברי צפת, הרוב המוחלט של מורישים מהסוג הזה הם גברים ולא נשים. "אנשים כאלה משאירים בצוואות הוראות על גבי הוראות: מנהלים את אופן מכירת ביתם גם אחרי מותם, קובעים באיזה עיתון תתפרסם מודעת האבל ולכמה קונים להראות את הבית".

לדברי קראוס, יש הבחנה בין מורישים שתלטנים לבין נקמנים: "הנקמנים ישאירו אחריהם הוראות נקמה, כמו להוריש לאחד מבני המשפחה שקל אחד בלבד, או להורות להעביר את כספם למישהו ששנוא על בני המשפחה".

לתחמן את המתים

רוב הצוואות המכילות תנאים שמשנים סדרי עולם מופקדות אצל רשם הירושות או אצל נאמן, מחשש שהיורש הממורמר ישמיד אותה. ביטול צוואות מתבצע רק בבתי משפט, והמדינה, אם אין גורם אחר, מקבלת עליה לייצג את המת בבית המשפט. "במקרים כאלה מנסים לאזן בין הרצון להגביל את 'שלטון היד המתה' לבין רצון המת", אומר פרופ' פנחס שיפמן, מומחה לדיני משפחה וירושה וראש המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן.

"המקרים שבהם לא יכבדו את רצון המת נמנים בחוק הירושה, שקובע כי הוראות בלתי מוסריות או בלתי חוקיות יבוטלו", אומר שיפמן. בצוואת הסבתא שדורשת מנכדהּ להתגרש, שבה מטפל קראוס, ינסו לערער על מוסריות התנאי שנקבע. "בבית המשפט יהיה צורך להיכנס ממש לראשה של הסבתא", אומר קראוס, "להביא את אשת הנכד או עדים נוספים שיעידו כי מדובר באשה תומכת, ורצונה העז של הסבתא לכפות על הנכד את פירוק נישואיו הוא בקשה לא מוסרית שנובעת אולי מרשעות".

במקרה השני, שבו התנה האב את חלוקת הירושה בנישואי הבן, הפתרון קצת יותר מסובך: "נישואים, שלא כגירושים,

נחשבים כעידוד לביצוע מעשה שיתרום לחייו של הבן, אלא שגם על טענה זו אפשר להתווכח", אומר קראוס. "אם נניח כי לבן יש נטיות הומוסקסואליות, או שהוא אדם שסולד ממוסד הנישואים באופן ערכי, האם עדיין יהיה זה מוסרי לדרוש ממנו להתחתן? גם אם טענה זו לא תתקבל, עדיין ניתן לעקוף את הצוואה באמצעות נישואים פיקטיביים", אומר קראוס.

אם כך, מדוע לא לוותר על החלק בירושה ולמנוע בכך את התערבות המת באורח חייו של היורש? "כאשר מדובר ברכוש ובכסף רב", מסביר קראוס, "הפיתוי הוא עצום. יש סכומים שאדם לא יכול להתגונן בפניהם והוא יעדיף לבצע את התנאי מאשר לוותר".

קבלו ישירות למייל שלכם את החדשות האחרונות בתחום המשפט. לחצו להרשמה