האישה אינה בחזקת טבחית, מנקה או שליחה של בעלה אלא שותפה לדרך של בעלה ועזר כנגדו
האישה אינה בחזקת טבחית, מנקה או שליחה של בעלה אלא שותפה לדרך של בעלה ועזר כנגדו
בפסק דין אמיץ ותקדימי הפך בית המשפט לערעורים את פסק דינו של כב' השופט ארז שני, אשר הגדיר אישה שהיתה נשואה למנוח כ-58 שנה כ"שליחה", בעוד בית המשפט לערעורים ראה בה שותפה לכל דבר ועניין
בפסק דין תקדימי קבע בית המשפט המחוזי לעירעורים בהרכב של 3 שופטים, עינת רביד, נפתלי שילה, וכבוד השופטת נועה גרוסמן כי האישה תהא זכאית לקבל את חלקה בכל הרכוש הכספים והזכויות שבעלה צבר והשביח בתקופת החיים המשותפים, גם אם מקורם הרחוק נעוץ בשירשור נכס שקיבל בעבר מאביו.
פסק דין תקדימי זה הנו למעשה מהפך בראיית המשפט את ההפרדה בין נכסים משותפים שניצברו במהלך החיים המשותפים לבין נכסים חיצוניים כגון, ירושות ומתנות ובכך למעשה הפך את פסק דינו של כב׳ השופט ארז שני שפסק בערכאה ראשונה כי, התובעת אינה זכאית לזכויות אלו כלל ולמעשה בתום 65 שנות נישואין הותיר את האישה אשר הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי על כלל הנכסים הזכויות והכספים הנעמדים בעשרות מיליונים, ופסק לטובתה אך ורק מחצית מדירת המגורים ו-180,000 שח בכספים בלבד ואילו בנותיה יירשו ויזכו להנות מכלל הרכוש, שניצבר על ידה וע״י בעלה במשך 65 שנים!!
פסק דינו של כב׳ השופט ארז שני למעשה גרם לכך כי האישה תאלץ לבקש בגילה (75) סיוע מבנותיה לצורך קיומה הבסיסי עד סוף ימי חייה, תוצאה בלתי סבירה והגיונית אשר הובילה להגשת העירעור ע״י עורכת דין גייזלר לורי, אשר ציינה כי הותרת פסק הדין על כנו מבלי להיאבק על ביטולו מייצר עיוולת, עלבון וחוסר שוויון והוגנות באשר למעמד האישה ותרומתה בחיי הנישואין.
כב׳ השופט ארז שני הגדיר את כל פעולותיה ותרומתה של האישה אשר לקחה חלק פעיל בהשבחת הנכסים שעמדו לרשותה ולרשות בעלה ממקורות שונים כ- ״שליחה״ הגדרה אשר קוממה הן את המערערת והן את ההרכב בעירעור, ההרכב נתן לכך ביטוי בפסק הדין ועל כך ניכתב בפסק הדין ״האישה אינה בחזקת טבחית, מנקה או שליחה של בעלה. היא שותפה לדרך חייו ועזר כנגדו. ככזו היא זכאית לחלקה בנכסים שנוצרו בתקופת הקשר הזוגי. גם אם מקורם היה מלכתחילה חיצוני, במיוחד כאשר מעורבותה בקימום הדירות הייתה מהותית, כזו שלא ניתן לבטלה, לקטנה ולגמדה לכדי פעולה של ״שליח״ גרידא.
עוד הוסיפה כבוד השופטת נועה גרוסמן, ברוח זמננו את דעתה באשר לנושא מהם חיי שיתוף לאור הדברים היפים והנכונים שנאמרו ע״י כב׳ השופטת גרוסמן, מן הראוי לצטט מפי אומרם לטעמי, בשלה השעה להרחיב את משמעות הביטוי ״חיי שיתוף״ ואף ״איזון משאבים״ ולהחילם גם על נכסים שמקורם הראשוני היה אולי חיצוני אך עברו תהליך של עיבוד, שינוי והתפתחות. תוך כדי קשר הנישואין, שכן קשר זה הוא שאיפשר את התשתית לעשיית השימוש המיטבי ולפיתוח הנכסים הראשוניים. אם המנוח שתל באדמה גלעין שקיבל מאביו וזה הצמיח עץ עבות, גם האישה זכאית להנות מצילו ומפירותיו, והנימשל ברור פסק דין זה בערכאת העירעור למעשה הקים את התשתית המשפטית עבור בני זוג אותם רוצים להדיר ולמדר מכספים רכוש וזכויות שלטענתם לא ניצברו במאמץ משותף.
פסק דין חשוב זה למעשה מתאים עצמו לרוח התקופה וכפי שנכתב ״הגיעה העת לרענן את הגישה הנוהגת ביחס לנכסים שנוצרו ע״י בני הזוג או מי מהם בתקופת חיי השיתוף, גם אם מקורם בנכסים חיצוניים, שאם לא כן, נכבול משפחות מודרניות לחלוקה כלכלית מיושנת, שאינה תואמת חיי שיתוף מלאים.
