חקר ביצועים: השבוע של הנגיד האמריקאי, שלמה אליהו וספוטיפיי

כחלון: אמן ההסתרות

רגע לפני 2019, והממשלה עדיין לא הציגה את התחזית שלה להכנסות ממסים ולהוצאות המדינה בשנה הקרובה. אלה לא נתוני מקרו משעממים, אלא קווי המתאר שיגידו לאזרחים אם בהמשך הדרך צפויים, למשל, העלאת מסים או קיצוץ בשירותים. אנשי המקצוע במשרד האוצר הכינו את התחזית, זה רק השר והמנכ"ל שמסרבים לחשוף אותה. יש כאן יותר מזלזול בציבור ובשקיפות; יש כאן חוסר אחריות, כזה שאפיין לא מעט צעדים של כחלון בשנים האחרונות. כן, יש שנים חלשות יותר, כפי שיש שנים של הכנסות גבוהות, חלק מהן במפתיע. זה המשחק, והסתרת התחזיות לא תכבס את המציאות המורכבת הזאת. ההתעקשות להתייחס למציאות ככזאת שאפשר להשטיח או להסתיר מסוכנת לניהול הכלכלי של ישראל יותר מירידה בהכנסות ועלייה בהוצאות.

עמרי מילמן

משה כחלון צילום: עמית שעל

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

כבל: משחק את המשחק הלא נכון

ועדת הכלכלה של הכנסת בראשות איתן כבל מנהלת כבר שבועות משפט ראווה לבנקאים, על מהלכים שעשו קודמיהם בתפקיד, בתקופות שבהן לאף אחד לא הפריע שהבנקים נתנו אשראי ענקי לטייקונים, תחת כללי ממשל תאגידי שהשתנו מאז לא מעט. במקביל, השבוע התברר שכשאותה ועדה קיבלה הזדמנות נדירה להעניק לרשות להגבלים עסקיים שיניים שיאפשרו לה להגביר את התחרות, היא הצליחה לדפוק את הצ'אנס הזה והגבילה את העונש שהרשות יכולה להטיל על מונופולים. במקום 8% מהמחזור, עונש שהיה יכול להיות מרתיע ביותר, הוועדה (יחד עם שרגא ברוש, אלא מה) הגבילה את הקנס לעד 100 מיליון שקל, כסף קטן יחסית לחברות ענק. או במילים אחרות: כבל מעדיף לנבור בעבר באופן מיותר, לקול מצהלות הציבור, במקום לעבוד בשביל אותו ציבור בבניית כלים שיכולים באמת לשנות משהו בכיס של כולנו, ובסוף מעדיף, שוב, ללכת עם החזקים. יופי של רגולטור.

גולן פרידנפלד

איתן כבל צילום: עמית שאבי

פאוול: המנון לאדישות

מה גרם לשוקי המניות לצנוח? הרבה סיבות. אחת מהן היא ג'רום פאוול, הנגיד האמריקאי, שבשבוע שעבר הכריז על העלאת ריבית נוספת, ל־2.5%. פרשן אתר Axios פליקס סלמון טען השבוע שלפאוול לא ממש אכפת אם השווקים צוללים; הוא היה בנקאי בשוק ההון, ולהבדיל מכלכלנים שעדיין מאמינים בשווקים היעילים הוא יודע שהשוק מתנהג באקראיות ושתנודתיות היא חלק בלתי נפרד ממנו, שאולי אפילו צריך לקדם בברכה. לא בטוח שסלמון צודק, אבל די ברור שדונלד טראמפ לא אוהב תנודתיות, רוצה רק שוק שורי, ולפי הדיווחים מתחרט על הרגע שבו מינה את פאוול. השאלה היא מה הנשיא יעשה כעת, ועד מתי פאוול יוכל לעבור כמי שלא אכפת לו, מהשווקים או מהזעם של טראמפ. או כמו שאומר ציטוט אחד שמיוחס לטרוצקי, "אתה אולי לא מתעניין במלחמה, אבל המלחמה מתעניינת בך".

אורי פסובסקי

ג'רום פאוול צילום: איי אף פי

פאוול: שכחלון יגיד תודה

ארבע שנים במשרד האוצר העביר משה כחלון בניסיון לבלום את מחירי הדיור רק כדי לגלות, רגע לפני הבחירות, שמי שבאמת מחזיק במפתחות להוזלת הדירות יושב בכלל בוושינגטון, על כיסא הנגיד האמריקאי. ברגע שהפד התחיל להעלות את הריבית האפסית והמגמה הגיעה לישראל, הקבלנים כאן התחילו להילחץ. התשואות על איגרות החוב שלהם מזנקות, ומרחיקות אותם מהאפשרות למחזר את החוב. המחנק נהפך למורגש, ומקרב אותם לרגע שבו הם לא יוכלו עוד לשבת על הדירות בהמתנה לעליית מחירים. ואז הם יתחילו להוריד אותם. בסוף כחלון עוד ינסה לרשום את זה על שמו, כי ג'רום פאוול לא רץ כאן בשום מפלגה.

סופי שולמן

צילום: זהר שחר

היו"ר עוזב

מגדל: לא באמת חברה פרטית

אפשר להבין את ההתמרמרות של שלמה אליהו. הוא בנה את הונו במו ידיו, והשקיע אותו בקניית חברת הביטוח מגדל. זה מפעל חייו, והחברה הפרטית שלו. כשהרגולטור אסר עליו לכהן כיו"ר, הוא זז הצדה ומינה יו"ר ומנכ"ל שאמורים לנהל את הנכס שלו לפי ראות עיניו. וכשיש מחלוקת בין הצדדים, לגמרי לגיטימי שייפרדו, כפי שקרה השבוע עם עזיבת היו"ר עודד שריג. אבל נראה שאליהו לא לגמרי מבין שמגדל היא לא חברה פרטית רגילה. המדינה נתנה לחברות הביטוח מנדט לנהל את כספי החיסכון של הציבור, ולכן הפיקוח עליהן הוא אחר, חלות עליהן דרישות אחרות, ומידת ההתערבות של הרגולטור בהן היא שונה. ואם הוא לא מבין זאת, ולעתים קרובות מדי חורג מתפקידו המוגבל כדירקטור ומתערב בניהול השוטף, העזיבה של היו"ר מותירה אותו חשוף יותר — עד הרגע שבו לרגולטור לא תהיה ברירה אלא להפריד אותו מחברת הדגל שלו.

רחלי בינדמן

שלמה אליהו צילום: עמית שעל

גפני: תקלה בקו. המחשבה

ליו"ר ועדת הכספים משה גפני היו השבוע בשורות טובות למשרד התחבורה. כל התקלות ברכבת לירושלים, הוא אמר, נובעות מהעבודות בשבת. את עבודות החפירה ביצעה בכלל פיצרוטי האיטלקית, את עבודות החשמול SEMI הספרדית, אבל לגפני לא אכפת מהעובדות; ביטולי הנסיעות, הקטרים התקולים והעצבים של הנוסעים הם העונש על חילול שבת. גפני רק שכח לחדד אם ההארה הזאת שלו עשויה לבטל את השימוע של המנכ"ל המפוטר שחר איילון; אחרי הכל, זה לא הוא, זה כוח עליון.

ליאור גוטמן

משה גפני צילום: אוראל כהן

מודי: היזהרו ממימון זר ואכזר

הרשויות בהודו הקפיאו השבוע את חשבונות הבנק של אמנסטי וגרינפיס, בתואנה שהארגונים הבינלאומיים הפרו את החוק המגביל מימון זר לעמותות. המהלך הוא חלק מקמפיין נרחב של ממשלת נרנדרה מודי, שמתגאה בכך שמתחילת כהונתו, ב־2014, המימון הזר לעמותות בהודו נחתך לכ־60%. העימות עם אמנסטי וגרינפיס, מהבולטים בתחומם בעולם, מגיע חצי שנה לפני הבחירות בהודו, ובתום שנה קשה למודי, שבה הפופולריות שלו צנחה כשהציבור הבין שהוא מתקשה לעמוד בהבטחותיו. ככה זה בכל העולם, מתברר: כשמנהיגי ימין נדרשים להאכיל את הבייס, תמיד אפשר לעורר בהלה מעמותות אזרחיות עם "מימון זר".

רן אברמסון

נרנדרה מודי צילום: רויטרס

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

פרטיות ברשת: אספו מידע, בכיף שלי

לקראת אמצע דצמבר מנויי שירות המוזיקה ספוטיפיי קיבלו מייל ובו רשימת סיכום השנה האישית שלהם: לאילו אמנים האזינו הכי הרבה, מה הסגנון המוזיקלי האהוב עליהם, כמה שעות מוזיקה הם שמעו ושאר סטטיסטיקות, כולל המצעד השנתי האישי שלהם. הרשימה הזאת גורמת לכל אחד להרגיש קצת סלב שעשו לכבודו ספיישל ברדיו, ויתרה מזאת: היא דוגמה יפה לכך שחברה גדולה יכולה לאסוף עלינו מידע אישי בלי שנרגיש שמנצלים אותנו או חודרים לפרטיות שלנו. לפחות עד שספוטיפיי תמצא דרך למכור את המידע הזה.

הגר רבט

צילום: הלומברג