$
מוסף כלכליסט

חקר ביצועים: השבוע של כחלון, בודו טרכטנברג והמאבק בהון השחור

וגם: החשמל והמזון מתייקרים, מחיר למשתכן - הנזק עוד לפנינו, המחאות באירופה - דמוקרטיה מול פוליטיקה ומי אנשי השנה של המגזין טיים?

כתבי כלכליסט 09:2213.12.18
החשמל והמזון מתייקרים

כחלון - אנחנו נשלם. וגם הוא

רשות החשמל פרסמה השבוע תיקון לחישוב של תעריף החשמל החדש, כשהתברר שהיא שכחה להכניס איזה רכיב תשתית. אחרי הכעס על התייקרות של 6%, התברר שמדובר בכלל ב־8%, הבדל של כ־400-300 שקל בשנה לחשבון חשמל ממוצע. במקביל, אסם הודיעה על התייקרות של כשליש מהמוצרים שלה, לא פחות; הפסטה, למשל, תתייקר ב־4%. אבל לא רק אנחנו נשלם את המחיר; שר האוצר משה כחלון איתנו באותו ברוך. כבר שלוש שנים הוא מג'נגל כדורים וקמפיינים בניסיון לשכנע אותנו שהוא נלחם ביוקר המחיה, ואז, בפתחה של שנת הבחירות, השוק הפרטי וטעות באקסל מזכירים לבוחרים שבסוף החור בכיס רק גדל.

ליאור גוטמן

 

משה כחלון משה כחלון צילום: אבי מועלם

 

עוד הבטחה התגלתה כריקה

כחלון בלופר

הסכם יעלון־כחלון היה אמור להוביל לקיצוץ בתקציב הפנסיות המנופחות של אנשי הקבע לטובת הגדלת תקציב הביטחון האמיתי. אבל שוב — כמו בשלל רפורמות קודמות ששר האוצר משה כחלון מיהר לחגוג — מתברר שמסיבת העיתונאים הקדימה את סגירת הפרטים, ואת הבחינה אם הרעיון בכלל ישים. לא פלא שלמעט המנכ"ל שי באב"ד, שמחויב פוליטית לשר, כל הנהלת האוצר התרחקה מההסכם כמו מאש. המכנה המשותף בין ההסכם הזה ובין תוכנית "נטו משפחה", ה"רפורמה בחברת החשמל", הנהגת "ביטוח סיעודי ממלכתי", ה"רפורמה במשק החלב" ועוד אבני דרך במדיניות כחלון־באב"ד הוא שכל הסכמי העתק האלה נרקחו בחופזה, כשקודם רצים למסיבת העיתונאים ורק אחר כך סוגרים את ה"פרטים הקטנים". את הנזקים העמוקים של המדיניות הפופוליסטית של כחלון נגלה, כנראה, רק אחרי שהוא כבר יהיה רחוק מאוד מהמשרד.

אדריאן פילוט

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

מתרחקים מהעולם

המלחמה בהון השחור - ישראל שוב מאחור

תקנות ה־CRS הן מאמץ בינלאומי למלחמה במעלימי מס שמנצלים את ההבדלים שבין מדינות. יותר מ־100 ממשלות כבר אימצו אותן, הן נכנסו לתוקף בעולם כבר בספטמבר, אבל בישראל העניין מתעכב כי משרד האוצר וועדת הכספים לא מצליחים להסכים על הנושא, בשל מלחמות אגו ואינטרס להסתיר את החלק הלא חוקי בכלכלה החרדית. זו לא הפעם הראשונה שבה ישראל נמצאת בצד הפחות מחמיא של המלחמה בהון השחור; עדיין מתעקשים פה, למשל, על הפטור הניתן לעולים חדשים מדיווח ותשלום מס, מה שהופך אותה למקלט מס ליהודי העולם. אנחנו מתקרבים, לאט ובטוח, לרגע שבו העולם המתוקן יאבד את סבלנותו לקרבות האגו העקרים ולחיבה הישראלית לבעלי הון מפוקפקים, ונמצא את עצמנו, כפי שהוזהרנו רק לפני שבועיים, ברשימה השחורה של מקלטי המס, שתקשה את עבודתם של לא מעט גופים פיננסיים מקומיים.

עמרי מילמן

 

 

נלחמים בהון השחור נלחמים בהון השחור צילום: עטא עוויסאת

 

העיקר שהשר מרוצה

מחיר למשתכן - הנזק עוד לפנינו

"אף אחד לא עזב את מחיר למשתכן — התור לא התקצר", אמר השבוע שר האוצר משה כחלון על תוכנית הדגל שלו. נקודתית, היא אכן הצליחה לבלום את עליית מחירי הנדל"ן, אבל את הנזק שלה נראה רק בעוד שנים. בחלק גדול מדי מהמקרים הצעירים ה"זוכים" נדחפים לקניית דירה שגדולה מצורכיהם, במינוף עצום. יתרה מזאת: רבים מהם לא מתכננים בכלל לגור בדירה הזאת, אלא להשכיר אותה. כשהדירות יהיו מוכנות, כולם ישכירו אותן בבת אחת, מחוץ לאזורי הביקוש, השוק יוצף והם יישארו עם נכס שעלול להיות שווה הרבה פחות מהמשכנתא שלקחו עליו. אז הם יגלו שהמבצע היה על חשבונם.

סופי שולמן

 

הפיקוח על האשראי החיצוני

בודו טרכטנברג - הרגולטור נגד הרגולטור

הנגידה הזמנית פרופ' נדין בודו טרכטנברג הטריחה את עצמה לדיון בוועדת הכספים על הצעת חוק שתאפשר לנותני האשראי החוץ־בנקאי לגוון את מקורות המימון שלהם ולצמצם את התלות בבנקים באמצעות הנפקות אג"ח. היא הזהירה מהיעדר פיקוח והגבלות, כמו אלה החלים על הבנקים. אלא שמי שמפקח על החברות האלה אינו בנק ישראל אלא בכלל רשות שוק ההון, ובודו טרכטנברג ציינה שנדרשת רגולציה שונה מזו שהרשות מורגלת בה, ושהיא עוד לא פיתחה כזאת. ברשות מיהרו לציין שאין מה לדאוג ליכולות הפיקוח שלהם בנושא. יש כאן שני מוסדות מכובדים שאמורים לשמור על הצרכן, אבל הנה מתברר שלבנק ישראל חשוב יותר לשמור על יציבות מלדאוג לתחרות, ושבעצם הוא לא ממש סופר את הרגולטור הקולגה. זה לא ממש עוזר לצרכנים לישון בשקט.

רחלי בינדמן

 

 

נדין בודו טרכטנברג נדין בודו טרכטנברג צילום: עומר מסינגר

 

צרפת ובריטניה סוערות

המחאות באירופה - דמוקרטיה מול פוליטיקה

מצד אחד, רבבות מפגינים צרפתים בכל סוף שבוע וגם בימי חול אופפים את עיר הבירה בעשן וחונקים את אחד מיעדי התיירות המובילים בעולם, עד שהם מצליחים לחלץ מהנשיא שלהם הבטחות לצעדים משמעותיים להקלה של יוקר המחיה. מצד אחר, כמה אלפי בריטים צועדים בנימוס ברחובות, מהם כמה עשרות שמנופפים בבובות בדמות ראשת הממשלה שלהם כדי למחות נגד הסכם הברקזיט. ההצבעה עליו נדחתה, אבל לא בגללם אלא בשל הסבך הפוליטי. שתי דוגמאות עדכניות לדמוקרטיה: זו שבה הציבור עדיין זוכר שהוא האדון, והוא דואג להזכיר את זה לממשלה, וזו שבה הציבור ויתר על הכוח לטובת מערכת פוליטית שמסרסת את עצמה.

תמר טוניק

 

האמירה של "טיים"

אנשי השנה - כשהעיתונות נאבקת

המגזין "טיים" בחר לאנשי השנה שלו ארבעה עיתונאים ש"שילמו מחיר כבד כדי לעמוד באתגרים של התקופה": ג'מאל חשוקג'י הסעודי, שנרצח באיסטנבול; מריה רסה הפיליפינית, שעומדת למשפט אחרי שהאתר שלה חשף את היקף ההוצאות להורג ללא משפט באמתלה של מלחמה בסמים; וצמד העיתונאים הבורמזים ווה לונג וקיאו סואה, הכלואים לאחר שחשפו את הטבח בבני רוהינגה. כולם תושבי מדינות מתפתחות, ולא מופרך להניח שבמדינות האלה ודומות להן היו עוד עשרות עיתונאים ששילמו מחיר כבד ולא זכו להיות אנשי השנה. הפעם הקולות הרחוקים האלה מהדהדים אחרת גם במערב, שכעת גם בו — תחת בריונים דוגמת טראמפ האמריקאי, בולסונרו הברזילאי ופוטין הרוסי — העיתונות החופשית נלחמת על חייה.

רן אברמסון

 

העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י צילום: אי פי איי

 

 

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
 
להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

 

 

קשר רוסי למחאה בצרפת?

מעורבות זרה - רעה מבחישה פנימית?

בעולם תוהים עכשיו אם גורמים רוסיים עודדו את מחאת האפודים הצהובים בצרפת, ושוב עולה אותו כעס שהתעורר כשהתברר שהיה להם תפקיד בבחירות במדינות המערב, או שאיראן ניסתה לבחוש ברשתות החברתיות בישראל. למה אנחנו כועסים כל כך כשמתגלה שמאחורי ליבוי הלהבות עומד שחקן זר, אך עוברים לסדר היום כשמדובר בפרובוקטורים פנימיים, למשל מושתלי שב"כ בהפגנות ימין או שמאל? אולי זה קורה כי למרות הכל, גם בעולם גלובלי, מחובר ומקוון אנחנו עדיין מרשים לבני הקהילה המדומיינת שלנו ליהנות מהספק שלפיו מאחורי עידוד האלימות ניצבת לה איזו מטרה טובה. אבל הריקבון הוא אותו ריקבון, והזעם על בחישה פנימית צריך להיות דומה, אם לא רב יותר.

ליאור באקאלו

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x