משפט

מי נהג בחוסר תום לב: הצד שהפסיק לשלם או הצד שהמשיך לספק שירות?

חברת טכנולוגיה המשיכה לספק שירותי תוכנה לקרן המפעילה מרכזי אבחון תעסוקתי לבעלי מוגבלויות, אף שהחוזה ביניהן הסתיים. לאחר שהקרן לא שילמה עבור השירות, הגיע הסכסוך לשתי ערכאות שכל אחת פסקה אחרת

עו"ד שגיא דותן 09:0425.12.16

בשנות ה-90' פיתחה חברת "פסיפס יישומים פסיכולוגיים" מערכת ניהולית ממוחשבת עבור "קרן רשת מרכזי אבחון ושיקום מקצועי ותעסוקתי", המפעילה מרכזים עבור בעלי מוגבלויות ברחבי הארץ. הקרן היא "הקדש ציבורי", שהוקם על ידי משרד העבודה והרווחה.

 

במהלך שנות ה-90 הצדדים התקשרו בשני חוזי שירות, האחרון שבהם הסתיים ב-1997. החוזים כללו התחייבות לתחזוקה ואחזקה שוטפת, התקנת התוכנה וטיפול בבעיותיה בכל אתרי הקרן ברחבי הארץ. מלבד הסכמים אלו, לא נחתמו בין הצדדים הסכמים נוספים. למרות זאת, הם המשיכו להתנהל על פי חוזה השירות השני במשך שנים לאחר מכן.

 

בשנת 2005 נקלעה הקרן לקשיים תקציביים, והחברה החלה לפנות אליה על רקע עיכובים בתשלום. ב-2012 נערכה פגישה בין הצדדים, שבעקבותיה הודיעה הקרן לחברה כי לא תיעתר לתשלום חשבוניות שהונפקו לה החל מפברואר 2011, מאחר שהסכמי השירות כבר אינם בתוקף, ולא התקבל על ידי החברה כל שירות או תמיכה מאז.

 

בית משפט השלום בפתח תקווה דחה תביעה שהגישה בעקבות זאת החברה נגד הקרן, וקבע, בין היתר, כי מי שנותן שירות ואינו מקבל תשלום לא אמור להמשיך לספק אותו, וכי התנהגות החברה מהווה חוסר תום לב ואינה מתיישבת עם החובה לפעול למימוש זכות חוזית בדרך מקובלת.

 

החברה ערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בלוד. בערעור נטען בין היתר, כי ביהמ"ש שגה כשקבע כי המשך מתן שירותי התוכנה למשיבה ללא תמורה מעידה על "התנהלות אשר נגועה בחוסר תום לב". 

 צילום: שאטרסטוק

 

לטענתה, מדובר בתביעה כספית על פי התקשרות ארוכת שנים בין צדדים ששררו ביניהם יחסי אמון, מה גם שמנהל הכספים הקודם של הקרן על ידע קיום החוב וביקש מהמערערת לתת שירות, וההחלטה להפסיק לשלם לה התקבלה רק כאשר הוא הועבר מתפקידו.

 

הקרן – היא "המשיבה" – טענה בין השאר כי היה ברור שהיא לא צריכה או לא מעוניינת בשירות של המערערת ולכן לא שילמה עבורו. לשיטתה, ההסכם בין הצדדים "בוטל בהתנהגות" בפברואר 2011, והשירות הפסיק להינתן מאותה עת.

 

בדיוק להפך

 

סגן הנשיא השופט יעקב שינמן היה בדעה הפוכה מזו של בימ"ש השלום. "לא ניתן להשתחרר מהתחושה, כי המערערת 'נענשת' על כך שהיא לא הפסיקה מיד את מתן השירות לקרן, ולא הותירה אותה עם מערכת מחשוב בלתי מתפקדת. לוּ כך הייתה נוהגת המערערת, דווקא התנהלות שכזו, הייתה בעיניי, התנהלות חסרת תום לב מצדה בכלל, ובפרט כשמדובר בקרן העוסקת בטיפול באנשים בעלי מוגבלויות שמטבע הדברים זקוקה למערכת המחשוב לצורך המשך תפקודה", כתב השופט.

 

השופט הוסיף כי המשיבה לא נתנה כל הודעת ביטול, המשיכה לבקש שירותים כאלה ואחרים, ולכן התנהגותה מעידה דווקא על כוונה להמשיך בהתקשרות. לטעמו, היא זו שנהגה בחוסר תום לב כשביטלה את ההסכם מידית וללא התראה של שלושה חודשים, כמתחייב ממנו.

 

בתוך כך השופט ציין כי המשיבה לא הביאה אף עדות לתמוך בטענותיה, לא לגבי המשך מתן השירות, ולא לגבי הבנתה לעניין תקפות ההסכם.

 

בסיכומו של דבר, השופט סבר כי המערערת זכאית המערערת לסך של 8,400 שקל לחודש, עבור 17 חודשים, ולכן הורה למשיבה לשלם לה 142,800 שקל, בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 5,400 שקל.

 

לפסק הדין

 

• ב"כ המערערת: עו"ד אילת גייר

• ב"כ המשיבה: עו"ד אגמון

 

* עורך דין שגיא דותן עוסק בדיני חוזים ומסחר

** הכותב לא ייצג בתיק.

 

*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

 

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"  

בטל שלח
    לכל התגובות
    x