$
בארץ

משרד האוצר מציג: ניהול תקציב בשיטת העז

חוק ההסדרים שהציג משרד האוצר השנה ציני במיוחד, וכולל רשימה ארוכה של רפורמות שאין להן סיכוי לעבור; המטרה: להתיש את משרדי הממשלה והפוליטיקאים בסחר מכר ארוך; ומי שישלם את המחיר זה הציבור

כתבי כלכליסט 07:2031.07.16

טיוטת חוק ההסדרים שהופצה בסוף השבוע למשרדי הממשלה היתה רזה בהרבה מהטיוטה שפרסם משרד האוצר, ובראשו השר משה כחלון, רק בתחילת השבוע שעבר. מתוך 148 העמודים נשלפו הצעות חוק כמו זו שהגבירה את הפיקוח על קופות גמילות החסדים, או הסעיף שהגביל את עבודתם של מנהלי מחלקות בבתי חולים ציבוריים במערכת הפרטית — והנה נותרו 122 עמודים בלבד.

 

לקריאה מודרכת של חוק ההסדרים לחצו כאן

 

זו פרקטיקה שהפכה למקובלת בשנים האחרונות: האוצר דוחף לחוק ההסדרים חוקים ורפורמות רבים — גם כאלה שאין להם היבט כלכלי או תקציבי — וכשמגיעים הלחצים, הוא שולף חלק מהם החוצה. אלה עזים שהאוצר דוחף במודע, כשהוא יודע שאין סיכוי שיעברו, וכל מטרתן להתיש את הפוליטיקאים בסחר מכר מהסוג הנמוך — הרחק מעיני הציבור.

 

גם כך חוק ההסדרים בעייתי מבחינה דמוקרטית, משום שאינו מאפשר להעמיק ברפורמות כשהוא מעביר מאות תיקוני חוק בבת אחת, תחת האיום שאם הם לא עוברים — הולכים לבחירות. אבל אפשר היה לפחות לטעון שהמטרה מקדשת את האמצעים, וככה מקדמים רפורמות ביעילות.

 

אלא שכיום גם האמירה הזו מוטלת בספק: קשה למצוא היגיון בבחירת הסעיפים שנכללים בחוק. השנה הגיעה הפרקטיקה הזו לשיא הציניות, כאשר פקידי האוצר הפיצו מסמך ארוך, כביכול שלא על דעת השר, עם אוסף חוקים כמעט אקראי: רפורמה כלכלית כמו הגברת התחרותיות בבנקים לא נכללת בו, ואילו שיקום אסירים כן.

 

במקום להיות כלי לניהול המשק, החוק הופך לכר לסחר סוסים של תן וקח ללא שקיפות ציבורית. שר האוצר משתמש בעזים בתור רזרבה לפשרה עם הפוליטיקאים: לאט לאט הוא יוציא אותן ובתמורה ישיג הסכמות לדברים שחשובים לו באמת. כשהמו"מ על העזים מתנהל במחשכים, הציבור משלם את המחיר במחוות פוליטיות וכספיות. זה לא ימנע מהשר להציג את החוק הארוך ולומר לציבור — ראו כמה רפורמות העברתי.

 

קרן ארנונה ממשלתית: כספי הארנונה שמשלמת הממשלה יחולקו בין כל הרשויות המקומיות

מי נגד: הרשויות שנהנות מהארנונה

איפה העז: עדיין בתוך הדיר

 

באוצר מאוד מעוניינים בקרן הארנונה הממשלתית, אבל ברור להם שמהלך בסדר גודל כזה אי אפשר להעביר בלי הכנה מוקדמת, וכשיריית הפתיחה נעשית בחוק ההסדרים — זו אינה הכנה מסודרת. הסעיף מציע שבמקום שגופים ממשלתיים ישלמו ארנונה לרשויות המקומיות שבהן הן שוכנים, בהיקף של 850 מיליון שקל, הכסף ייכנס לקופה ושרי הפנים והאוצר יחלקו אותו.

 

המצב שבו תל אביב וירושלים נהנות מעשרות מיליוני שקלים בשנה הודות לקריה ולגופים הממלכתיים שלא דורשים שירותים הוא מעוות. אבל הן כבר נסמכות על הכסף הזה ולכן שינוי צריך לבוא בהסכמה. הרשויות שייפגעו יכולות להכניס את כל השלטון המקומי לסחרור בסוגיות נפיצות בתחום הארנונה שאף ממשלה לא רוצה להתעסק בהן, בטח לא תחת לחץ. או במילים אחרות: צדק חלוקתי דורש עבודה הרבה יותר מעמיקה.

עמרי מילמן

 

המלצות ועדת גורן: שינוי הקריטריונים להכרה בנכי צה"ל

מי נגד: ארגון נכי צה"ל

איפה העז: עדיין בתור הדיר

 

גם כאן מדובר בסוגיה נפיצה: ועדת גורן שממשלת נתניהו־ברק מינתה ב־2009, המליצה לשנות את אופן ההכרה בנכי צה"ל מקרב אנשי הקבע, כך שרק מי שנפגע בפעילות הייחודית לצבא יזכה לטיפול באגף השיקום של משרד הביטחון, והאחרים יטופלו כנפגעי עבודה רגילים בביטוח לאומי, בתנאים פחותים.

 

הממשלה אישרה את ההמלצות ב־2012 והן כלולות בפרק על תקציב הביטחון. משרדי הביטחון והאוצר כבר הסכימו על הכל, כולל תוספת של 3–4 מיליארד שקל.

אלא שעם החתימה על הסיכום בין המשרדים הודיע ארגון נכי צה"ל שייאבק בהחלטה שמפלה לטענתו בין הנכים. בנוסף, שרים אחרים מתנגדים לסיכומים בגלל קיצור השירות שלטענתם עלול לפגוע בצבא. בשל הלחץ המסיבי שיפעיל הארגון ודעת הקהל שמשתנה בקלות, לא בטוח שהשרים או חברי הכנסת יעזו לבצע מהלך כל כך גדול וההמלצות ימצאו את דרכן החוצה.

עמרי מילמן

 

תחרות באינטרנט: רפורמת השוק הסיטונאי הופכת לחוק - על הראש של בזק

מי נגד: ראש הממשלה, משרד התקשורת ובזק

איפה העז: בינתיים בתוך הדיר

 

מבחינה מספרית, הרפורמה שמאפשרת לחברות תקשורת להציע שירותים קוויים על התשתית של בזק נחשבת להצלחה, עם יותר מ־300 אלף לקוחות מחוברים. אם בזק מפריעה לחברות לפעול, זו הפרה של הרישיון. אלא שבפועל החברות מתלוננות שבזק תוקעת מקלות בגלגלים: לוקחת את הזמן בשליחת טכנאי וגובה סכומים מיותרים.

משרד התקשורת בראשות המנכ"ל שלמה פילבר, אינו פועל באופן נחרץ לאכוף את הרפורמה על בזק. יש לציין שהחברה נמצאת בבעלות שאול אלוביץ, המקורב לשר התקשורת נתניהו שאף מנוע מלטפל בענייניו בשל ידידותם.

 

שלמה פילבר שלמה פילבר צילום: עומר מסינגר

משרד האוצר שאינו מרוצה מביצוע הרפורמה החליט להפוך אותה לחוק, שכל הפרה שלו כבר חמורה בהרבה. אכיפה כזאת תהיה פגיעה כבדה בכיס של בזק וביוקרת משרד התקשורת. נתניהו לא צפוי לאפשר לאוצר לנגוס בסמכויותיו, מה שהופך את הסעיף למועמד בכיר לתעופה מחוץ לחוק.

אלירן מלכי

 

פיקוח על גמ"חים: רשות ממשלתית תמנע הלבנת הון בקרנות החרדיות

מי נגד: יהדות התורה

איפה העז: שתי רגליים מחוץ לדיר

 

מהלך נוסף שנמצא בסכנה הוא הפיקוח על גופי אשראי חדשים: מצד אחד הקלות על הקמת אגודות אשראי חדשות ומנגד החלת פיקוח על קופות הגמ"חים של הקהילה החרדית — שלהערכת האוצר ורשות המסים הם כר פורה להעלמות מס. הסעיף שעוסק בנושא רוכך, ועתה האוצר טוען שהוא רק "יאושר עקרונית", אולם בכל מקרה יו"ר ועדת הכספים משה גפני מיהדות התורה כבר הודיע שלא ייתן לחוק לעבור.

 

"יכול להיות שהחוק טוב, יכול להיות שהוא רע אבל מה זה קשור לחוק ההסדרים? הוא לא מביא חיסכון בתקציב", אמר גפני ל"כלכליסט", "זאת מהפכה שצריכה להיעשות בכובד ראש כי אם נפגע בגמ"חים, אנשים יפסיקו להשתמש בהם".

 

כחלון אמנם דוחף בכוח את הרשות הפיננסית החדשה שתפקח על הגמ"חים, אבל הוא לא ירצה לפתוח חזית נגד גפני, שבו הוא תלוי מאוד כדי להעביר את התקציב.

עמרי מילמן

 

 

קופות צדקה קופות צדקה צילום: חיים צח

 

רפואה פרטית: מנהלים מחלקות בבתי חולים לא יורשו לעבוד באופן פרטי

מי נגד: ההסתדרות הרפואית

איפה העז: יצאה לנוח

 

הסעיף שהיה הסיבה המרכזית להחלטת ההסתדרות הרפואית להכריז על סכסוך עבודה הוצא - זמנית - מטיוטת החוק. הסעיף הגביל את מנהלי המחלקות בבתי החולים כך שיוכלו לעבוד במערכת הציבורית בלבד. כעת נכתב כי הסעיף "מיקוד עבודת המנהלים במערכת הבריאות הציבורית בלבד — יופץ בנפרד".

 

הטיוטה המקורית לא הסתירה את מה שחושב האוצר על עובדי בתי החולים הציבוריים: עבודתם בפרקטיקה הפרטית שמניבה להם שכר גבוה, כך נכתב, באה לפעמים על חשבון עבודתם בבתי החולים. בתחילה משרד הבריאות הסכים לכך כחלק מחבילה של הגדלת סל הבריאות ב־550 מיליון שקלים, אולם ברגע שהופעל הלחץ הכבד והצפוי מצד הר"י הוחלט להסיר את הסעיף לטובת "חשיבה מחודשת".

 

הסעיף עשוי לחזור, אבל בשינוי משמעותי: בלי האיום שאם הרופאים יכשילו את המגעים בנושא, החוק ייחקק בכל זאת.

ספי קרופסקי 

 

 

מכללות טכנולוגיות: הקמת חמש מכללות במעמד שווה לאוניברסיטאות

מי נגד: המכללות הקיימות

איפה העז: נשחטה

 

מנכ"ל האוצר, שי באב"ד, הרבה לדבר מעל כל במה בשבחה של הרפורמה במכללות הטכנולוגיות, שנועדה לשפר את מעמדן המתדרדר. הרפורמה כללה תוכנית שאפתנית להקים ארבע־חמש מכללות טכנולוגיות אזוריות (עם אפשרות לשתי מכללות נוספות בעתיד), במעמד שווה לאוניברסיטאות. המכללות יזכו למימון נרחב יותר מהמדינה במסלולים ספציפיים, לפי צרכי המשק.

 

כיום פועלות 73 מכללות טכנולוגיות, שבכל אחת מהן בממוצע 450 סטודנטים. שיעור השתלבות הבוגרים בתעשייה במקצועות הנלמדים הוא 53% (לפי משרד הכלכלה). משרד האוצר, בעקבות עבודה של המועצה הלאומית לכלכלה, רצה ליצור פחות מכללות, אך כאלה שהן איתנות מבחינה פיננסית, פדגוגית וניהולית. אלא שהקמת המכללות החדשות היתה אמורה לבוא על חשבון הקיימות, שהיו אמורות להתאחד (ולהיסגר). לכן גררה לחצי־נגד רבים, ובינתיים הרפורמה כבר סולקה מחוק ההסדרים.

ספי קרופסקי ועמרי מילמן

 

יצוא ביטחוני: הוספת נציג של משרד האוצר לוועדה שמאשרת עסקאות

מי נגד: משרד הביטחון

איפה העז: נשחטה

 

משרד האוצר שמחפש כל דרך לשפר את ההכנסות גילה שדווקא באחד המקומות המשפיעים ביותר על הצמיחה המדשדשת אין להם דריסת רגל: הוועדה המייעצת לאגף הפיקוח על היצוא הביטחוני במשרד הביטחון, שמאשרת את העסקאות. לכן ביקש האוצר להכניס משקיף מטעמו לוועדה.

 

כשלפי ההערכות, עסקאות במיליארדי שקלים שיכולות לעודד את התעסוקה ואת התעשייה הישראלית ממתינות לאישור, באוצר סבורים שיש להסתכל על הזווית הרחבה. מה עוד שהצלחה של החברות הממשלתיות תעש, רפא"ל ותעשייה אווירית תספק דיבידנדים למדינה. מכרה זהב.

 

אולם משרד הביטחון הדף את היוזמה בטענה שאת האינטרסים הכלכליים מייצגות החברות עצמן וממילא בדיונים משתתפים נציגי משרד החוץ ומשרד ראש הממשלה. באוצר הסתפקו בטמינת הזרע לכניסת הנציג בעתיד.

עמרי מילמן

 

הלוואות עמיתים: הסדרת האפשרות לקחת הלוואה מפוקחת מאנשים פרטיים

מי נגד: אין מישהו רועש מדי, ולכן עבר לחקיקה רגילה

איפה העז: היתה ואיננה עוד

 

כבר בשלב מוקדם נמחק הסעיף שמגדיר את הפיקוח על פלטפורמות P2P - עמית לעמית - שמאפשרות ליחידים לקבל הלוואות באופן ישיר מיחידים אחרים שמעוניינים להשקיע את כספם בהלוואה נושאת ריבית. לפי החוק, הפיקוח יהיה באחריות הרגולטור הפיננסי החדש. הצעת החוק קבעה כללים לגבי נושאי המשרה, ניהול הסיכונים ושקיפות בגופים שמאפשרים את ההלוואות, והוצע שהרגולטור החדש יוכל להטיל על גופים אלו עיצומים במקרה של הפרות שונות.

 

המטרה היתה להגביר את האמון הציבורי בגופים כמו E-loan ו-Tarya, שהעדר הפיקוח כיום מקשה עליהם להרחיב את פעילותם. חוק ההסדרים המקורי אף קבע כי היעדר הפיקוח "מהווה איתות שלילי למשתתפים החוששים לפעול באמצעות הפלטפורמה". להצעה זו אין מתנגדים נחרצים, ובאוצר מעריכים שהיא תעבור בחקיקה רגילה — מה שמסביר למה ויתרו עליה בחוק ההסדרים.

עמרי מילמן 

 

חוק אובר: כל נהג יוכל לקחת כמה נוסעים בתשלום

מי נגד: נהגי המוניות

איפה העז: מחפשת את עצמה

 

האוצר רצה לעודד תחבורה שיתופית והכין תשתית חוקית שמאפשרת "להסיע כמה נוסעים במסלול דינמי, במחיר שונה לכל נוסע, בהתאם לציר המבוקש על ידו", מבלי לציין אם הנהג צריך להיות נהג מונית רשום — חוק אובר בלי להגיד אובר.

 

אלא שהחוק הרג את אובר כשהתערב בתמחור וקבע מחיר תקרה שנמוך ב־20% מהמחיר שעולה במונית. כשצריך לשלם גם לאובר, כמה יישאר כבר לנהג? בסביבת האוצר לא מכחישים שהיו לחצים מצד בעלי המוניות, והניסיון הנאיבי להשחיל את החוק נראה כמו ניסיון להתאים את החוק לקדמה, גם אם הפוליטיקה מנצחת

ליאור גוטמן 

 

חוק קצא"א: משרד האוצר יעסוק גם בהנפקת רישיונות בתחום הדלק והגז

מי נגד: משרד האנרגיה

איפה העז: נשחטה

 

בכל מצב נורמלי חברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א) היתה צריכה לשבת במשרד האנרגיה: מדובר בחברה שעיקר פעילותה אחסנה והובלה של דלקים, פחם וגז, כמו גם אחזקות בתחנת כוח פרטית. אלא שמכוח חוק הזיכיון קצא"א פעלה מתחת לרדאר במשך 50 שנה באחריות משרד האוצר ושימשה כבית הלורדים של המינויים החשאיים. תוקף החוק תם וכחלון העביר חוק שקוף יותר כשהוא משאיר את הצעצוע אצלו, כולל הנפקת רישיונות לדלק וגז. הוא שכח משר האנרגיה יובל שטייניץ שמחה בתוקף על גניבת הסמכות, והעז, בת נאמנה לשיטת מצליח — יצאה החוצה.

ליאור גוטמן 

 

 

עובד של קצא"א בשמורת עברונה, שזוהמה בנפט עובד של קצא"א בשמורת עברונה, שזוהמה בנפט צילום: אי פי איי

 

מנסחי החוק לא היססו לשנות גם הסדרים פליליים

 

בטיוטה המקורית של חוק ההסדרים נכלל סעיף מפתיע: במקביל לביטול הצורך בקבלת היתר לעבודות חפירה, חרישה או נטיעה משר התקשורת, כדי להקל על עבודות אלו, נקבע שם כי מי שיגרום להפרעה בעת שיבצע את הצעדים האלה בעצמו או דרך שליחים, "דינו מאסר שישה חודשים". כלכלנים אולי לא ישימו לב לסעיף הזה, אבל למעשה טמון בו שינוי משמעותי במדיניות הענישה. ייתכן שהוא הוכנס להצעת החוק בעקבות האירוע שהתרחש בסוף חודש יוני, כאשר טכנאי של בזק חתך בכוונה סיב אופטי של סלקום ליד בסיס הקריה וגרם לניתוק הטלפונים בבסיס. בינתיים השורה העוסקת במאסר כבר הספיקה להיעלם מהטיוטה המעודכנת של החוק, ייתכן שבגלל היעדר תיאום מול משרד המשפטים, וייתכן שבגלל התנגדות משרד התקשורת.

 

אלא שסעיף אחר עם השלכות פליליות דווקא נשאר בינתיים בנוסח החוק: כחלק מאימוץ המלצות ועדת דורנר בנוגע לשיקום אסירים, נקבע כי יהיה ניתן להמיר עונשי מאסר לתקופה של עד תשעה חודשים בעבודות שירות וקיצור של שליש על ידי נציב שירות בתי הסוהר. המהלך הזה נעשה בתמיכת משרד המשפטים, אולם הקשר שלו לחוק ההסדרים מאולץ במיוחד. הנימוק התקציבי שמפרט האוצר בחוק הוא כי השיקום בקהילה יביא לחיסכון תקציבי.

 

רק בשבוע שעבר הביא היועץ המשפטי לממשלה לקיצוץ כ־30 עמודים מהחוק, בטענה שכלל סעיפים רבים מדי. כאשר משרד המשפטים בוחן את הסעיפים בחוק ההסדרים, הוא בוחן את בשלותם ואת הקשר התקציבי שלהם. המלצות דורנר הן אמנם די בשלות מבחינה ציבורית ונמצאות על סדר היום מאז 2015, אולם ההקשר התקציבי שלהן רעוע. גם כך, ראוי היה לקיים על תיקון חוק מהותי, המשנה מדיניות מאסר, דיון רציני בכנסת. בדיוק הדיון שחוק ההסדרים אינו מאפשר.

עמרי מילמן

בטל שלח
    לכל התגובות
    x