החלון נסגר מהר מדי

ההפתעה הגדולה בפסק הדין של כבוב היא הסכום החריג, 250 אלף שקל, שפסק לתובע הייצוגי אף שדחה את בקשתו. השופט לא נימק וקשה למצוא הסבר, זולת הסימפטיה להגשת הבקשה לנוכח מחדלי הדיווח של בזן. אבל עילת תביעה אמורה לכלול גם קשר סיבתי לנזק וכזה לא הוכח, לשיטת כבוב. ובכל זאת התובעים לא יצאו בידיים ריקות.

הקשר הסיבתי נשלל כי החלון שבו נפלו הפגמים נפתח עם השקת התרגיל הפיננסי בנובמבר 2011 ונסגר במאי 2012, כשדיווחה בזן באמצעות חברת הדירוג מעלות על מהות האשראי. ואילו השופט קבע שרק מספטמבר 2012, מועד פרסום דו"חות הרבעון השני היתה יכולה להיווצר הטעיה של ציבור המשקיעים בעקבות פרסום נתונים על ירידה בחוב הפיננסי.

כמה שאלות עולות, והן ודאי יתחדדו בערעור. האחת, אם דו"ח של חברת דירוג הוא אכן תחליף לדיווח רשמי של חברה. השנייה, אם דו"ח מעלות אכן הבהיר את המחלוקת בין הצדדים. בזן טענה לעסקה תפעולית (שאינה מחייבת דיווח), ואילו התובע הייצוגי טען שזו עסקה מימונית מהותית. לשיטתו בבזן יש הסבורים כך גם אחרי דו"ח מעלות.

שאלה נוספת נוגעת לקבוצה הנפגעת. התובע לא התייחס לדו"ח מעלות כ"גיים צ'יינג'ר", ולכן הנזק עדיין לא ידוע מבחינתו.

לפי פסק הדין, נראה שאפשר לגבש קבוצה שנפגעה, לפחות בחלון המועדים שבו אין מחלוקת על קיומה של ההפרה. ולעניין זה אין מדובר רק במי שקנה מניות, אלא גם במי שלא מכר.

לכך יש להוסיף את ההלכה שאין צורך בהסתמכות בפועל של המשקיע על פרט מטעה, אלא די בקיומו ובאפשרותו לחולל קשר סיבתי.

מפעל בזן צילום: דורון גולן