מה לעומס בבתי המשפט ולהחלטות השופטים?

לאחרונה פורסמו נתונים חדשים על עומס התיקים בבתי המשפט בישראל. הנתונים מלמדים שבבתי המשפט של המחוזות הצפוניים, מונחים על שולחנו של כל שופט כ-400 תיקים פתוחים, במחוזות המרכז ובאר שבע כ-300 תיקים, ובבתי המשפט המחוזיים בתל-אביב ובירושלים מתמודד כל שופט עם כ-200 תיקים פתוחים.

רבות נאמר ונכתב על עינוי הדין הנגרם מעומס זה. מי שמבקש צדק בבית המשפט צפוי להמתין זמן רב עד שבית המשפט יתפנה לברר את טענותיו, הליך הבירור יהיה ארוך, וכשיגיע לסיומו, ימתינו הצדדים זמן רב עד שיינתן פסק דין בעניינם. אולם העומס משפיע לא רק על המבקשים צדק, אלא גם על מי שמתפקידו לעשות את הצדק. שופט מחוזי בישראל מתמודד בכל רגע נתון עם מאות (!) תיקים הדורשים ממנו לקבל הכרעות שיפוטיות המבוססות על הכרת טענות עובדתיות ומשפטיות המוצגות בכתבי טענות ארוכים.

צילום: pixabay

החוקרים סנדהיל מולנתיין ואלדד שפיר מאוניברסיטאות הארווארד ופרינסטון, חוקרים את האופן בו חווית מחסור מעצבת את הליכי קבלת ההחלטות וקביעת סדרי העדיפויות בתודעה האנושית. חוויית המחסור, אינה קשורה בהכרח למחסור חומרי, מגוון רחב של סיטואציות שהן חלק מהחיים המודרניים, מובילות לחוויה של מחסור. אנו רגילים לחשוב על מחסור בהקשר של מחסור כלכלי, אך גם רעב, עייפות, בדידות חברתית, עומס מטלות (המוביל לחווית מחסור בזמן), התמודדות עם תאריך יעד לביצוע משימה, ומחסור ברעיונות חדשים הם סיטואציות של מחסור.

מסקנת המחקר של שפיר ומולנתיין היא שישנו דפוס אחיד של שינויים בהליכי החשיבה האנושיים, הנובעים מחווית מחסור. מחסור אינו מסתכם באי שביעות רצון מכך שיש לנו פחות מידי, מחסור משנה את אופן החשיבה שלנו. הוא כופה את עצמו על תודעתנו, ולוכד את הקשב שלנו. כך לדוגמה, במחקר שנערך בארה"ב התבקשו ילדים לצייר על דף את גודלן של מטבעות הנמצאות בשימוש יומיומי, תוצאות המחקר העלו שיש התאמה בין חווית העוני של הילדים לבין הגודל הפיזי של המטבעות כפי שהם "זכרו" אותן. הילדים העניים יותר "זכרו" את המטבעות החסרות להם כגדולות יותר ממה שהן במציאות. מחקר זה מלמד שכאשר תשומת הלב נלכדת, וזה מה שחווית מחסור עושה לתשומת הלב האנושית, תפיסת המציאות עלולה להשתנות.

חווית המחסור מתקבעת בתודעה וקובעת במה נבחין וממה נתעלם, כיצד נשקול את הברירות העומדות בפנינו, כיצד נכלכל את צעדינו, ובסופו של דבר מה יהיו החלטותינו שנקבל וכיצד נתנהג. חווית מחסור גורמת לתשומת הלב להתמקד בבעיה אחת מיידית, ולהעצים אותה תוך הזנחה של תחומים אחרים. מחקרים העלו שההתמקדות בבעיה אחת, חוסמת את מרחב המחשבה ובולמת את האפשרות שרעיונות אחרים יעלו.

האם חווית המחסור מעצבת את אופיו ומהותו של ההליך המשפטי בישראל? בבתי המשפט נחרצים מידי יום גורלם של אזרחים רבים, לא רק גורלם של אנשים פרטיים נגזר שם, אלא גם גורלה וחוסנה של החברה. היחס של האזרחים למערכת המשפט מושפע מחוויות הבאים בשערי בית המשפט. באופן אירוני, בזירה מהותית זו, עומדים משני עברי המתרס אנשים המתמודדים עם אילוצים דומים: מצד אחד עומד הנאשם, במקרה הסטריאוטיפי מדובר במי שמחסור חומרי או אחר הביאו אותו לעשות מעשים שדינם יקבע בבית המשפט, ומהצד השני, ניצב השופט, איש מקצוע שחוויית מחסור חמורה בזמן מעצבת את הדרך בה ינהל את ההליך בו ייקבע גורלו של הראשון. האם נגזר גורלו של הראשון להיות מושפע פעמים מההשפעה של חוויית מחסור על שיקול הדעת האנושי?

הכותב הוא מנכ"ל הפדרציה לבוררות