כמה עולה שחיטת עוף כשרה? 1.2 מיליארד שקל בשנה
דו"ח שהזמין האוצר ונשמר בסתר עד כה חושף כיצד מונופול הכשרות של הרבנות משפיע על יוקר המחיה. כדי להכשיר מוצר יש צורך ברב, עוזר לרב, שוחט, תולה, בודק ומשגיח. כך עולים מחיריהן של גבינות ואפילו חופשות בעשרות אחוזים
2.8 מיליארד שקל בשנה, שהם 3% מההיקף הכספי השנתי של שוק המזון — זו העלות למשק של מונופול הכשרות, כך עולה מדו"ח מיוחד שהוכן עבור משרד האוצר בקיץ האחרון שהאוצר ביקש למנוע את פרסומו. לאחר מאבק ארוך שניהלו עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון והעמותה לחופש המידע להשגת הדו"ח, הנתונים המלאים נחשפים כעת ב"כלכליסט". בשבוע שעבר התקיים דיון בוועדת הכלכלה בעקבות חשיפת שניים מהנתונים שמופיעים בדו"ח בתוכנית "המערכת" בערוץ 2. בתום הדיון אמר יו"ר הוועדה איתן כבל כי הוא "לא ירפה מהנושא" עד שיימצא פתרון למונופול של הרבנות על הכשרות.
את הדו"ח הכין משרד רואי החשבון אברמזון יורם ושות' ביוני האחרון וזאת לבקשת אגף תקציבים באוצר. ברקע הכנת הדו"ח עמדה הצעת חוק איסור הונאה בכשרות שקידמה ש"ס — הצעת חוק שהיתה עלולה לפגוע קשות ברפורמת הקורנפלקס שמשרד האוצר ביקש לקדם במסגרת חוק ההסדרים. הצעת החוק ביקשה להערים מכשול נוסף על מוצרי מזון שייובאו מחו"ל ושניתנה להם כשרות בארץ הייצור, ודרשה הכרת כשרות נוספת גם בישראל — ולא, המוצר לא יוכל להתגאות בתואר כשר. מהמסמך עולים נתונים ברורים באשר להשפעת הכשרות על יוקר המחיה במזון. כך, למשל, המזון המיובא לישראל מתייקר ב־5%–27% בשל דרישות הכשרות.
על רקע זה, הוצאה בדיקת הנושא למשרד רואי חשבון חיצוני שחזר עם תשובות דרמטיות. חלק הארי מ־2.8 מיליארד השקלים משולם עבור שחיטת עופות ובקר ויבוא בקר וגבינות. הדו"ח חושף כי הכשרות עולה ביוקר גם לענף המלונאות שמשלם 209 מיליון שקל בשנה עבורה. סך העלויות הישירות לתפעול מנגנון הכשרות עומד על 600 מיליון שקל בשנה.
האוצר לא היה מעוניין בפרסום הדו"ח וסירב למסור אותו בנימוק של "פגיעה בעבודת האוצר". ניתן להעיר שפרסומו היה עשוי לעורר כעס בקואליציה, בעיקר מצד ש"ס שקידמה את הצעת החוק אשר ביקשה לבצר עוד יותר את מעמד הרבנות ולפגוע ברפורמת הקורנפלקס — שעברה בסופו של דבר במסגרת חוק ההסדרים.
מנגנון מסועף
לפי החוק, את תעודת הכשרות למוצרי המזון בישראל נותנת הרבנות הראשית לישראל או הרבנות הצבאית. הרבנות היא היחידה שיכולה להכשיר מוצר ככשר. נוסף לרבנות, גם מוסד הבד"ץ יכול להעניק את הכשרות שלו. "העלות הכרוכה בהוצאה של תעודת כשרות משפיעה כמעט על כל עלויות מוצרי המזון בישראל. לפיכך לכשרות תרומה לעלויות המזון למשקי בית ובכך ליוקר המחיה. מונופול הרבנות מצריך אלפי משרות, ובהתנהלותו מייקר את עלויות המחיה בישראל", נכתב בדו"ח.
מוצר מזון שאינו זוכה לתעודת כשרות לא יכול להיות משווק בשום רשת שיווק מזון בישראל, למעט טיב טעם שבוחרת לשווק מוצרים לא כשרים. כמו כן, מלון שלא קיבל תעודת הכשר לא יכול לארח תיירות מוסדית.
הדו"ח בוחן את ענף הקמעונאות, ומוצא כי העלות הישירה של ההשגחה הרבנית עבור עובד אחד בסופר עומדת על כ־80 אלף שקל בשנה. בדו"ח מצוין כי מחזור של סניף ממוצע ברשתות הקמעונאות מוערך ב־40 מיליון שקל בשנה, ולפיכך "הרי שהעלויות הישירות של ההשגחה נאמדות ב־0.2% ממחזור המכירות". נתון זה אינו כולל בתוכו את עלויות הכשרות של המוצרים, אלא רק את עלות העסקתו של המשגיח. המשגיח ברשתות הוא זה שמחליט איזה מוצר ייכנס לשיווק ברשת ואיזה לא.
מימין הרב הראשי לישראל דוד לאו, שר הפריפריה אריה דרעי ושר האוצר משה כחלון צילום: עמית שעל, אוהד צויגנברג, יובל חן
לפי הדו"ח, עלות הכשרות לשחיטת עופות עומדת על כ־1.2 מיליארד שקל בשנה. כמעט חצי מהסכום הזה הולך לשחיטת מהדרין שיש לה ביקוש מועט, והיא מעלה את מחיר העוף ב־5–6.5 שקלים.
הדו"ח גם בדק את הנתח של עלות הכשרות ממחירי הגבינות המיובאות השונות. כך נמצא שעלויות הכשרות — כלומר התוספת במחיר שמשלם הצרכן — בגבינות רכות וקשות נעות בטווח של 13%–29%. כמות הגבינות המיובאות אמנם לא גבוהה כיום ביחס לייצור המקומי, אבל היא צפויה לגדול. בדו"ח נכתב כי בהיעדר שינוי בנוהלי הכשרות, הרי ש"גם העלות המשקית של הכשרות משקי הבית צפויה לגדול".
פערים של 80%
הפרק המעניין בדו"ח מתייחס לענף המלונאות ומדגים כיצד עלויות הכשרות מביאות למחירי נופש גבוהים בישראל. ענף המלונאות בישראל מוציא כ־2.2% מהפדיון השנתי שלו על צורכי הכשרות. בתי המלון אמנם יכולים לבחור אם הם מעוניינים בכשרות או לא, אבל רובם המוחלט בוחר בכשרות כדי שיוכל לארח תיירות מוסדית — ועדי עובדים, קבוצות מאורגנות וכו' — לאורך השנה. כל בית מלון משלם כ־100 אלף שקל בשנה למשגיח כשרות.
אחת הדרישות המיוחדות של הרבנות הראשית מבתי המלון נוגעת לרכישת ירקות מסוימים בכשרות מהדרין. למשל חסה, כרוב, כרובית, ברוקולי וגם תאנים ותותים. זאת משום שהיא אינה סומכת על הטיפול שלו זוכים מוצרי המזון האלה במטבחים של בתי המלון. בתי המלון נאלצים לרכוש את המוצרים האלו בכ־24 מיליון שקל בשנה — 80% יותר מהמחיר שהיו משלמים אילו היו חופשיים לבחור עבור עצמם.
בעניין זה נכתב בדו"ח כי "פער העלויות הייחודי שיש למלונות ביחס למשקי הבית החופשיים לרכוש ירקות ברמת כשרות רגילה מסתכם להערכתנו בכ־18 מיליון שקל בשנה, ומסתמך על פערי המחירים בין כשרות מהדרין לכשרות רגילה שמגיעים לכ־80%".
עוד נמצא כי דרישת הרבנות בעניין הירקות יוצרת היעדר תחרות ברכישה של המלונות מספקים שונים. הערכת מחברי הדו"ח היא שעלות היעדר התחרות מגיעה לכ־6 מיליון שקל בשנה.
עוד עולה מהדו"ח כי עיקר הוצאות בתי המלון בנוגע לכשרות הוא סביב הכשרות לפסח, שעליה מוציא הענף כ־80 מיליון שקל בשנה.
"חשוב לפרק את המונופול"
הדו"ח מציין כי הוא לא נגע בנושאים רבים כמו דרישות הרבנות שלא לחגוג חגים לא יהודיים, לא להפעיל מוזיקה בשבת ועוד. עוד מצוין בו כי ההוצאות עבור השגחה כפולה — עבור הרבנות ועבור הכשר בד"ץ — מביאות לעלות נוספת של 1% למלון שעושה כן.
"אין ספק שהדו"ח מבהיר כי חלק מהעלות העודפת של המלונות בישראל נוגע לכשרות, גם אם מישהו לא מעוניין בה", אומר סמנכ"ל תנועת חדו"ש שחר אילן. מנכ"ל העמותה הרב עו"ד אורי רגב אמר אתמול כי "עכשיו אנחנו יודעים כמה עולה מונופול הכשרות, כמה הוא מייקר את המוצרים וכמה הוא מונע תחרות. הדו"ח ממחיש כמה חשוב לפרק את המונופול".
הדו"ח כולל פרק הנוגע לחקלאות, אך מטעמים לא ברורים הוא לא הושלם.
