בפרקליטות לא שמעו על חוק נפגעי עבירה

מחברת הדו"ח עו"ד אושרת ארפי־מוראי

כשלים מהותיים ויסודיים. כך מכתירה נציבת הביקורת על הפרקליטות הילה גרסטל את דו"ח נפגעי העבירה שפרסמה אתמול. ב־2005 נכנס לתוקפו חוק זכויות נפגעי עבירה שהכיר במעמדם של קורבנות פשע. "פעמים רבות", כתבה גרסטל, "היה נפגע עבירה בבחינת בן חורג שרשויות האכיפה הסתייעו בו כ'כלי ראייתי' להוכחת האשמה של החשוד". מאז נחקק החוק הנפגע אינו עוד כלי ראייתי בלבד, אלא אמור להיות "קודקוד משמעותי במשולש: מדינה־נאשם־נפגע עבירה (קורבן)".

מערך הזכויות שמקנה החוק לנפגע מופקד ברובו בידי הפרקליטות. הכשלים המרכזיים בהפעלת מערך זה טמונים, לפי הדו"ח שחיבר צוות בראשות עו"ד אושרת ארפי־מוראי, בשלושה מישורים: הראשון, כשלים בבניית התשתית הארגונית־מוסדית להגשמת מערך הזכויות, ובראשם היעדר הנחיה מקיפה של פרקליט המדינה, ובעיקר אי־הקמה של יחידות סיוע בפרקליטויות המחוז כדרישת החוק. התוצאה: "היעדר כתובת ברורה ונגישה לנפגעי עבירה". מבחינת הפרקליטות הכתובת היא רפרנטיות שעוסקות בנושא, בנוסף על משימות אחרות, ובעיקר תשומת הלב של הפרקליט היחיד. הדו"ח מכיר במסירות וברצון הטוב של הפרקליט המטפל, אבל מצביע על "יישום חסר שאינו אחיד ואינו עקבי".

בתגובת הפרקליטות לטיוטת הדו"ח הוסכם שאכן יש כשל בתיעוד, אולם נטען שהכשל הוא בחוסר התיעוד, לא באי־עשייה. תשובת הדו"ח היא ש"ארגון מסודר אינו יכול ואינו רשאי להתבסס על זיכרון אישי". היעדר התשתית גורם לכשלים באיתור נפגע עבירה, וחשוב מכל, לכשלים במימוש זכויות הנפגעים. למשל, אין הקפדה על מתן שהות מספקת לנפגע לגבש עמדה בנוגע להסדר טיעון בתיק. פעמים רבות עמדת הנפגע נשמעת מאוחר מדי, לאחר שהפרקליטות והסנגור הגיעו להסכמות. וכן, הפרקליטות והשב"ס אינם מיידעים נפגעים על זכותם למסור עמדה בדיונים על שחרור מוקדם של אסירים.

הזנחה מתמשכת עם כל הכבוד לרצון הטוב של הפרקליטים הנציבה מציינת שבפרקליטות יש נכונות, אבל מזכירה שמדובר בחוק שיש להקפיד על קיומו ללא כל הנחות משה גורלי לכתבה המלאה 

מטריד במיוחד לגלות שהפרקליטות אינה מיידעת נפגעי עבירות מין על זכותם להגיש בקשה לצו שמגביל את שובו של עבריין מין לסביבת הנפגעים. ועוד, הפרקליטות אינה עומדת במועד שנקבע בדין (6 חודשים) להחלטה בערר שהגיש נפגע עבירת מין או אלימות חמורה על החלטה לסגור תיק ללא העמדה לדין.

הדו"ח מונה גם את המכשולים שהעמידה הפרקליטות בדרכו של צוות הביקורת: ארגון הפרקליטים הנחה את כל הרפרנטיות לעניין לא לשתף פעולה ובמקביל מנע מהצוות גישה למידע, לנתונים ולמסמכים. הדו"ח מסתיים בשורת המלצות ארוכה: "גיבוש הנחיית פרקליט מדינה מקיפה ועדכנית" ו"הקמת יחידות סיוע כדרישת המחוקק", וכמובן שיפור כל הטעון תיקון כהנגשת מידע, הזנת הנפגע למערכת, הבטחת יידועו בשלבים השונים של ההליך וגיבוש מנגנון להשמעת קולו לפני גזר הדין, גיבוש הסדר טיעון או החלטה על שחרור מוקדם.

הנציבה הילה גרסטל. לא קיבלה גישה צילום: עמית שעל

הפרקליטות בתגובה: "הנציבה ביססה את קביעותיה על בדיקה חלקית מתוך 'מדגם שאינו מדגמי'. הדו"ח לוקה בשגיאות ובראשן 'משוואה' שלפיה היעדר תיעוד משמעו אי־ביצוע, והממצאים עושים עוול כבד לפרקליטים". מארגון הפרקליטים נמסר כי "הנציבות אספה נתונים באופן שגוי והסיקה מסקנות לא נכונות ומוטות. ממצאים מסוימים הובלטו מתוך מטרות שאינן מובנות לנו".