שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
חקר ביצועים

חקר ביצועים: השבוע של הסכמי התקציב, הפיגועים בפריז ודוד שרן

חברי הכנסת הפגינו גאווה ביכולות הסחטנות שלהם, הצרפתים מנסים לחזור לשגרה, בקצא"א מפנקים את מזכיר החברה בשנת חופשה נוספת וחברות הכבלים ממשיכות להעלות מחירים

כתבי כלכליסט 07:5419.11.15

נחשפה סחטנות התקציב

 

לא היה אפשר להישאר אדישים השבוע לעשרות מיליוני השקלים שקיבלו ח"כים מהקואליציה ומהאופוזיציה רק עבור הרמת יד אחת, בעד התקציב. הם לא קיבלו את הכסף לכיסם, אלא למטרות שונות שקשורות פוליטית לבסיס הבוחרים שלהם. זו לא תופעה חדשה, אבל השנה היא קיבלה פנים ושמות בעקבות התעקשות פקידי האוצר, שמקווים שפרסום שמות הח"כים והסכומים ייהפך למצעד בושה שבהדרגה יצמצם את התופעה. אבל אז התברר שחלק מהח"כים המעורבים לגמרי גאים בעניין. "קיבלתי 40 מיליון שקל בשביל לעשות איתם מה שחשוב לי", הסביר ל"כלכליסט" ח"כ מיקי זוהר מהליכוד על הסכומים שהעביר למועצות אזוריות בשטחים. הם לא רק מנופפים בסחטנות, הם מנסים גם לגזור ממנה קופון. יכול להיות שפרסום שמות ייצור אפקט דומה לזה שיצרה החובה לפרסם את שכר הבכירים בחברות ציבוריות - בדמות תחרות שבה כל אחד בודק למי יש יותר גדול.

נעמה סיקולר

 

 

זוהר. למי יש יותר גדול זוהר. למי יש יותר גדול צילום: עומר מסינגר

 

אין שקיפות בתקציב

 

אי שם בחודש יולי, אחרי שסוף כל סוף התפרסם דו"ח ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון, פנתה התנועה לחופש המידע למשרד ראש הממשלה, שמינה את הוועדה, וביקשה לקבל את הפרוטוקולים שלה. בשבוע שעבר, אחרי כמעט ארבעה חודשים, נמסר: "הדיונים היו מסווגים, הפרוטוקולים מהווים מידע אשר בגילויו יש חשש לפגיעה בביטחון המדינה". כמעט ארבעה חודשים כדי למסור תשובה שמזלזלת באינטליגנציה של הציבור, זה שבכסף שלו עסקינן. נכון, חלק מהדיונים היו מסווגים, כשחברי הוועדה שמעו על האיומים ועל המענה שמערכת הביטחון צריכה לתת להם. אבל דיונים על פנסיה תקציבית ועל הטריקים שצה"ל מפעיל על האוצר אינם מסווגים, והדבר היחיד שהחשיפה שלהם מסכנת היא את האפשרות שמערכת הביטחון תמשיך לסחוט מתקציב המדינה 60 מיליארד שקל כל שנה. וזה כבר כנראה איום של ממש.

שאול אמסטרדמסקי

 

שר הביטחון, משה יעלון. אין שום דבר סודי בדו"ח לוקר שר הביטחון, משה יעלון. אין שום דבר סודי בדו"ח לוקר צילום: אריאל חרמוני

 

המזכיר בחופשה

 

השבוע פרסם ליאור גוטמן ב"כלכליסט" כי חברת צינור הנפט קצא"א תאריך בשנה נוספת את החופשה ללא תשלום שבה שוהה מזכיר החברה דוד שרן, שמשמש בינתיים ראש לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו. שרן, נזכיר, הוא איש פוליטי מובהק שטרם תפקידו בקצא"א היה ראש המטה של שר האוצר יובל שטייניץ. הארכת החופשה ללא תשלום שלו, שתצטבר כבר לשנתיים, חושפת את הבלוף. כי אם מזכיר החברה הוא תפקיד חשוב, איך יכול להיות שהיא מסתדרת בלעדיו שנתיים רצופות? ואם מדובר בתפקיד זניח שאפשר להסתדר בלעדיו, למה בכלל צריך לפנק שם בשכר גבוה את ראש המטה לשעבר של שר האוצר? ללב האזרח החשדן עלול להתגנב החשש שקצא"א היא בסופו של דבר מעין קק"ל קטנה, גן היסטורי פורה לנטיעת ג'ובים. אבל היי, זאת קצא"א. אסור לשאול, אסור לדרוש, האיראנים מאזינים.

אמיר זיו

 

שרן. קצא"א מחלקת ג'ובים שרן. קצא"א מחלקת ג'ובים צילום: צפריר אביוב

 

HOT ו־yes מעלות מחירים

 

לפני כמה חודשים התנתקתי מ־HOT. מאסתי בחברה, בתקלות החוזרות, בשירות המזלזל ושעות ההמתנה בטלפון. אבל גם אחרי שהתנתקתי היא המשיכה להתעלל בי, בטלפונים שאיימו שזה שהטכנאי שבא לנתק לא לקח איתו חלק מהציוד זו בעיה שלי ועבירה על החוק, או שהציעו חבילה מדהימה, או אלוהים כבר זוכר מה. עכשיו HOT הודיעה שהיא מעלה ב־5% את המחירים המופרזים ממילא שהיא גובה על השירות הזה, בתגובה לכך ש־yes הודיעה על העלאת מחירים של 20%. מה אכפת להן? הרי הלקוחות כמעט שלא עוזבים, ואם עוזבים באים אחרים במקומם. ככה נראה דואופול, והעלאות המחירים הנוכחיות מספקות תזכורת טובה למה שיכול לקרות בשוק הסלולר אם יאושר המיזוג בין גולן לסלקום.

גולן פרידנפלד

 

ריכוזיות בתקשורת. למי אכפת מהלקוח? ריכוזיות בתקשורת. למי אכפת מהלקוח?

 

מתקפת טרור בפריז

 

שלושה ימים אחרי מתקפת הטרור הרצחנית שזעזעה את פריז החלו סמלי העיר לחזור לשגרה. השווקים השכונתיים חזרו לפעול, תחת אבטחה, והמוזיאונים לובר ואורסיי נפתחו כשמסביב פטרלו חיילים. השגרה חזרה גם לבתי הספר, לספריות, למגרשי הטניס ולבריכות השחייה. פרחים בצבעי לבן ואדום ננעצו בזגוגיות מנופצות שהותירו המחבלים. אפילו מגדל אייפל, הסמל הגדול מכולם של העיר והמדינה, נפתח שוב למבקרים, ובמקום אורותיו הידועים, המנצנצים, הוא הואר בצבעי הדגל. כמו בארצות הברית של אחרי 11/9, גם הפעם הדרך להגדרת המדיניות והערכים שעליהם נלחמים היתה חייבת לעבור בסמלים, בשילוש האיקוני של חירות־שוויון־אחווה. ייקח עוד זמן עד שהצרפתים יחליטו והעולם יבין מה יקרה לערכים האלה מכאן והלאה, ואילו גוונים נוקשים או מעט אפלים יקבלו הצבעים האלה.

תמר טוניק

 

צרפת. מחפשת דרך צרפת. מחפשת דרך

 

הטכנולוגיה מאחורי הטרור

 

ביום ראשון חגגה סוני שנתיים להשקת פלייסטיישן 4, אבל האירועים בפריז הצליחו לקלקל את השמחה. לא רק בגלל מתקפת הטרור עצמה וקורבנותיה, אלא גם משום שמיד הופנתה אצבע מאשימה שלפיה פעילי טרור מתקשרים ביניהם באמצעות פלייסטיישן וכך מתכננים התקפות מתחת לרדאר של כוחות הביטחון. זו דרך תקשורת מוכרת ולא חדשה, שמציעה לארגוני הטרור לא מעט יתרונות: קשה לעקוב אחרי ערוצי הצ'ט במשחקים, הם מאפשרים להעביר מסרים באמצעות מעשים ולא רק מילים (למשל ירי בעולם המשחק; אפילו לא צריך להמציא צופן), הקונסולות נמצאות בבתים רבים והשימוש בהן פשוט. הכותרות כבר חגגו, ובדרך שכחו שפעילי טרור ורוקמי מזימות מצאו דרכים לתקשר זה עם זה משחר האנושות, וכל טכנולוגיה, מתקדמת יותר או פחות, אפשר לנצל לרעה. הפלייסטיישן סתם נהפך, לרגע, לשעיר לעזאזל.

דור צח

 

דמות ממשחק פלייסטיישן. המכשיר לא אשם דמות ממשחק פלייסטיישן. המכשיר לא אשם

 

דו"ח ציונים חדש

 

אחד הנתונים המעניינים ביותר בדו"ח על הציונים בבתי הספר, שמשרד החינוך פרסם השבוע, מסתתר בהערת שוליים בעמוד 38, שמספרת לא רק סיפור של עשרות שנות הזנחה אלא גם את הסיפור של כל שנות הידרדרות המשק שעוד לפנינו. אחרי שהוצגו הפערים בין הציונים של התלמידים במתמטיקה, באנגלית ובשפת אמם לפי הרקע הכלכלי־חברתי שממנו הם מגיעים, כתבו מחברי הדו"ח, בקטן: "בגלל מספרם הקטן של תלמידים מרקע חברתי־כלכלי גבוה בבתי ספר דוברי ערבית, נתוניהם אינם מוצגים בתרשים". במילים אחרות, בקרב כמעט חמישית מאוכלוסיית ישראל, כ־1.8 מיליון אזרחים, לא נמצאו מספיק הורים עם השכלה גבוהה ופרנסה ראויה כדי להיכלל בקטגוריה הגבוהה מתוך שלוש. זו לא רק בעיה מגזרית, אלא בעיה של החברה הישראלית כולה. הרקע שלהם, וגם האופן שבו היהודים תופסים את הרקע שלהם ומגדירים אותו, יקשה על תלמידי המגזר הערבי להשתלב בשוק עבודה שדורש הון אנושי מסוים.

מיקי פלד

 

הכוכב נדבק ב־HIV

 

הדבר היחיד שמפתיע בגילוי שצ'רלי שין נדבק ב־HIV הוא שזה לא קרה הרבה קודם; כל השאר, כולל הבדיחות סרות הטעם באינטרנט, היה צפוי לגמרי. שין הוא בחור נחמד ונדיב, שסובל ממגוון רחב של בעיות בחיווטי הראש, והספירלה שבה חייו נמצאים כבר הרבה שנים היא משהו שהצריך חמלה והתערבות מקצועית, לא ציוצים מעליבים של גיבורי מקלדת. גם בגלל זה, וגם כי אנחנו ב־2015 ולא ב־1991, לווידוי של שין השבוע לא יהיה את אפקט מג'יק ג'ונסון על היחס לנשאי HIV. אבל הוא לפחות יזכיר שגם כשהתרופות הפכו אותה לעוד מחלה כרונית, המגיפה האיומה הזאת עדיין כאן, ועדיין מידבקת, בלי אבחנה.

ציפי שמילוביץ

 

שין. לא מג'יק ג'ונסון שין. לא מג'יק ג'ונסון צילום: איי פי

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x