$
גלית חמי

רק לא עוד תוכנית חירום

סביר שמחדל החשמל הנוכחי ייפתר בכך שהמדינה תכניס את היד לכיס, מערכת ההולכה תשודרג, שטייניץ ייצא גיבור ובחברת החשמל יחגגו. אבל גם הם יודעים שהכסף הזה צריך ללכת קודם כל ליישום הרפורמה. כל שנת דחייה שלה עולה לנו מיליארדים

גלית חמי 06:5402.11.15
מחדל החשמל האחרון הצית באופן טבעי מחדש את הוויכוח על כוחניותו של ועד העובדים ועל אוזלת ידן של ההנהלה ושל המדינה. עם הרוח הגבית שנשבה מדו"ח המבקר, לא נשאר הרבה מקום לפרשנות — כולם הזניחו את הטיפול במשק החשמל בשני העשורים האחרונים, והשיח על מי כוחני יותר ומי מפחד ממי, שמיד פשט בתקשורת, הוא בעיקר שטחי ומיותר.

 

הבשורות הרעות הן שבניגוד לנטייה הטבעית שלנו לחשוב שטוב שקרה אסון, כי עכשיו יטפלו בכשלים, זה לא המקרה. המציאות, בכל הנוגע לחברת החשמל, הוכיחה שמשברים הולידו תוכניות חירום פשוט כי הן מוצר שקל יותר למכור לציבור. לאו דווקא כי מישהו מתכוון ליישם אותן.

עופר בלוך מנכ"ל חברת החשמל עופר בלוך מנכ"ל חברת החשמל צילום: אלעד גרשגורן

 

שר האנרגיה יובל שטייניץ, שעדיין מלקק את פצעי השריפה ביערות הכרמל, שבה נמצא על ידי מבקר המדינה כנושא באחריות למחדל, ידע הפעם להגיב במהירות והכריז על הקמת ועדת בדיקה. הוועדה תבדוק כמובן את המחדל, כי כפי ששטייניץ אמר: "אסור שאירוע כזה יחזור". האמנם? נניח שוועד עובדי חברת החשמל לא היה מעכב את ניוד העובדים בערב הראשון לסופה. קרוב לוודאי שגם אז הפסקות החשמל לא היו נמנעות. סביר שגם אם הרפורמה בחברת החשמל היתה יוצאת לדרך לפני שנתיים הן לא היו נמנעות. אפילו אם תוכנית ההטמנה התת־קרקעית של תשתיות החשמל היתה מתבצעת, היא כנראה היתה פוגשת במקרה כזה את מערכות הניקוז שעלו על גדותיהן, ועדיין ההפסקות לא היו נמנעות.

התשתית הקיימת של חברת החשמל אינה חסינה מפני רוחות במהירות של מעל 100 קמ"ש. כדי שהיא תעמור ברוחות כאלה, צריך להשקיע בשדרוג המערכות 60–100 מיליארד שקל.

 

השבוע שעבר יכול היה להיראות אחרת לגמרי

 

רשות החשמל ומדינת ישראל הכריזו בשלהי 2008 על תוכנית חירום להגברת כושר הייצור של חברת החשמל. הטריגר היה תחזית שהוציאה חברת החשמל על קצב עליית הצריכה במשק, שמאיים להשאיר אותנו עם מחסור ברזרבות חשמל. המחשבה על תסריט אימה של הפסקות חשמל הביאה את הרשות ואת ממשלת ישראל להעביר החלטה מהירה של בניית פרויקטי חירום.

 

חברת החשמל התחייבה להקים טורבינות להגברת כושר הייצור, וכדי לממן את הקמתן היא קיבלה מקופת המדינה כמה מיליארדי שקלים וגם התחייבות להעלאת התעריף.

 

ההחלטה להגביר את כושר הייצור של חברת החשמל נעשתה כמעט עשר שנים אחרי שמדינת ישראל קיבלה החלטה לפתוח את משק החשמל לתחרות על ידי יצרנים פרטיים. היום אפשר להתהדר בכך שהתחרות בייצור חשמל כבר נותנת את ניצניה הראשונים, אבל בשלהי 2008 היא נראתה כתסריט דמיוני. היצרנים הפרטיים לא הצליחו למצוא מקורות מימון, אף יזם לא היה מוכן להרים לבדו את הכפפה, ובשטח הסתובבו סיפורי זוועה על עובדי חברת החשמל שמכשילים בדרכים לא לגמרי נעימות כל ניסיון שלהם להרים את הראש.

 

שר האנרגיה, יובל שטייניץ שר האנרגיה, יובל שטייניץ צילום: נמרוד גליקמן

 

מי יציל את המדינה מהשיטפון הבא

 

תוכנית החירום להגברת הייצור, שהוכנה מתוך הכרח, עלתה מן הסתם הרבה יותר ממה שהיתה יכולה לעלות תוכנית מוסדרת לאותה מטרה. זה יכול היה לקרות אם חוץ מחקיקת חוק משק החשמל ב־1996, שנועד לפתוח את משק החשמל לתחרות, היו דואגים גם ליישם אותו. אם מישהו היה עוצר באותה נקודה בזמן ואומר שיש כאן הזדמנות טובה להאיץ בפתיחת המשק לתחרות, אז אולי את כל הכסף שהשקיעה המדינה בהגברת כושר הייצור של חברת החשמל היא היתה מסיטה ליישום רפורמה ושיפור תשתית ההולכה של החברה — שזה התחום שבו היא אמורה להישאר מונופול — אז אולי המציאות של השבוע שעבר היתה נראית אחרת לגמרי.

 

מאז עברו כמעט שני עשורים, הנהלת חברת החשמל הספיקה להחליף שישה מנכ"לים, ולמעלה משישה יו"רים, גם יו"ר הוועד התחלף. זו כבר לא אותה חברה חסינה כפי שהיתה מבחינה פיננסית. "הרעיבו אותנו", טוענים שם. וגם הוועד כבר אינו אותו ועד. חוסנו עדיין במותניו, שלא נתבלבל, אבל גם הוא נחלש מעט עם השנים.

 

בקרב בכירי משק החשמל רווחת ההערכה שהמדינה תכניס שוב את היד לכיס, כדי שהמראות הקשים של השבוע שעבר לא יחזרו על עצמם, וכדי שמישהו יוכל לכנס מסיבת עיתונאים ולהודיע קבל עם ועדה שבזכות כושר המנהיגות שלו אזרחי מדינת ישראל לא יישבו יותר בחושך. ומאיפה יגיע הכסף? מאחר שאלה תוכניות רב שנתיות, מדובר בסכום של 5–10 מיליארד שקל בשנה. יש שתי אפשרויות למימון — מתקציב המדינה או דרך תעריף החשמל. שתי האפשרויות מגיעות מאותו הכיס — של הציבור. בשתיהן המשמעות היא שאולי בעוד עשר שנים תהיה לנו מערכת הולכה משופרת, אבל שיהיו לנו גם פחות חינוך, פחות בריאות, פחות רווחה, יותר עוני. השאלה היא אם זה מחיר שאנחנו מוכנים לשלם בשביל שחצי מתושבי מדינת ישראל לא יחיו בעלטה שלושה או חמישה ימים בשנה.

 

לא בטוח שהמאזן הזה מוצדק. לא בטוח שיש למדינה את הפריבילגיה הזו. בדיוק כפי שאין לה כבר מזמן את הפריבילגיה לממן צבא שיגן מפני כל האיומים הקיימים, וכמו שסל התרופות לא יכול להגן מפני כל המחלות.

 

הנהלת חברת החשמל לא תסרב להזרמה של כמה מיליארדים כדי לשפר את מערכת ההולכה שלה, שר האנרגיה שטייניץ לא יתנגד לקבל על עצמו את תפקיד הגיבור הלאומי שיציל את עם ישראל מהשיטפון הבא, ואף שר אחר בממשלה לא יעז להיות הילד הרע שמקלקל את החגיגה. אבל כולם יודעים שהכסף הזה צריך ללכת למקום אחר. לא להולכה, לא להטמנה, לא למערכת תקשורת ולא לייצור, אלא לפני הכל ליישום הרפורמה בחברת החשמל.

 

אז רגע לפני שהוועדה לבדיקת המחדל תתחיל לחקור, אולי כדאי לפזר אותה לדרכה ופשוט להשלים את מלאכת ייישום הרפורמה. כי כל שנה של דחייה תעלה לנו עוד כמה מיליארדים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x