העברת כספים בין רשויות - כלכלה חברתית או תרגיל יח"צני?

על פניו, רעיון נהדר השואף לשוויוניות ולסולידריות חברתית. השאלה היא האם באמת אלה פני הדברים?

כדי לבחון זאת, חשוב להצביע על רעיון התקצוב הדיפרנציאלי כחלק ממערכת היחסים המורכבת שבין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, בעיקר בעניינים של חלוקת משאבים ותקצוב.

בניין גב ים הרצליה פיתוח

כבעל ניסיון בתחום, אני ער למגמה ברורה שבה השלטון המרכזי שואף להעביר אל השלטון המקומי עוד ועוד תחומי אחריות ממלכתיים, תוך שהוא אינו דואג לתקצוב מתאים. יתרה מכך, בתקופה האחרונה מלאים השלטון המרכזי את משאבי השלטון המקומי וכספי הארנונה באמצעות "רפורמות" לכאורה.

חשוב להבין כי מנגנון המימון של הרשויות המקומיות בישראל עובד בשיטת הכלים השלובים. כל העברת אחריות מהמדינה לשלטון המקומי ללא תקצוב הולם, ו/או פגיעה בתקצוב הרשות המקומית, משמעותה שימוש בכספי ארנונה לצרכים שבעבר מימנה המדינה והתוצאה מכך היא צמצום ופגיעה במרחב הציבורי ובשירות לתושב. לחילופין, כמובן, יהיה צורך בהעלאת הארנונה.

למעשה, השלטון המרכזי הופך את הארנונה למס ממלכתי, בנוסף למס הכנסה, מע"מ ומסים ממלכתיים נוספים.

זה אינו מהלך חדש. כל כמה שנים מנסה מדינת ישראל להפוך את כספי הארנונה המשולמים לרשויות המקומיות למקור כספים ממלכתי נוסף.

המכונה היח"צנית המשומנת של האוצר לא מרפה ובשלב כלשהו מצליחה, באמצעות ספין תורן, להלאים עוד ועוד נתחים מההכנסות המוניציפליות. להלן כמה דוגמאות מהשנים האחרונות:

• רק לפני כשנתיים השתמשה המדינה ברשויות המקומיות כצינור לקבלת כספים, כאשר חייבה אותן להעלות את הארנונה כדי לקחת לעצמה את סכום ההעלאה - כחצי מיליארד שקלים. מה יותר הלאמת ארנונה מזה.

• לפני מספר שנים הוטל על הרשויות המקומיות היטל הטמנה, באמתלה של הקמת מערך למציאת פתרון קצה לבעיית האשפה. מאות מיליונים נגבו מהרשויות על חשבון כספי הארנונה, אבל פתרון קצה אין.

• תחת הסיסמא "ישראל מתייבשת" הוצאו משקי המים והביוב מהרשויות המקומיות, מהלך שגם פגע בהכנסות הרשויות המקומיות וגם העלה דרמטית את מחירי המים.

ייתכן שבשנה הראשונה, ואולי גם השנייה לתקצוב הדיפרנציאלי, יעביר האוצר כספים לרשויות חלשות על חשבון רשויות חזקות, אך מהר מאוד יקוצצו תקציבים אלו .הרשויות החלשות לא יתוקצבו ויישארו חלשות, ואילו החזקות ייחלשו, יפסיקו לתפקד כהלכה ויאולצו להעלות את הארנונה בתחומן.

ככלל, ובלי להידרש לעניין העקרוני של תקצוב דיפרנציאלי, חשוב להבין כי המקור לצמצום אי שוויון הוא מס פרוגרסיבי, דוגמת מס הכנסה, שבו לוקחים יותר מבעלי היכולת על מנת שניתן יהיה לתת למי שיש לו פחות.

הרשויות המקומיות בעצמן יוצרות בתוכן סבסוד צולב, מכיוון שהן לוקחות ארנונה גבוהה מתושבים ובעלי עסקים גדולים יותר ובאזורים יקרים יותר, כדי לספק שירותי חינוך, רווחה ועוד לכלל האוכלוסייה בתחומן ובמיוחד לאוכלוסיות החלשות. כלומר, בתוך העיר מתקיים מנגנון של שוויון וצדק חברתי שבו עסקים ושכונות חזקות מסבסדות שכונות חלשות.

חשוב להבין כי משמעויות הפגיעה הזוחלת בתקציבי הרשויות המקומיות הן הרות אסון לפיתוח ולהשקעה במרחב הציבורי, ליכולת להרחיב את מגוון השירותים לתושבים ולפיתוח הדיור, החברה והמשק הישראלי .

התוצאה היא יצירת מציאות של אי ודאות תכנונית ותקציבית שבה הרשויות אמורות להתנהל כשהן לא יודעות מתי שוב המדינה תכניס את היד לקופתן ותמשוך ממנה עוד כסף. אי הוודאות תגרום לפגיעה חמורה ביכולת של השלטון המקומי להשקיע בפיתוח המגורים ובהרחבה של השירותים החיוניים לתושבים.