$
בלדד השוחי

למה הסברס קוצני?

בלדד היקר, למה פרי הסברס מכוסה קוצים? אם מטרת הפרי להפיץ את זרעי הצבר, למה לכסות אותו בקוצים ולהרחיק את החיות האמורות לעשות את עבודת ההפצה? יניב

בלדד השוחי 09:3301.10.15

יניב היקר,

 

אכן קושיה. בארצנו שלנו הצבר אינו מתרבה בעזרת פירות וזרעים. כמו קקטוסים רבים לפניו, הוא מסוגל להתרבות בצורה אל־מינית: הגבעולים שלו, הנקראים לעתים בטעות "עלים", פשוט צונחים לקרקע ומצמיחים שורשים. גם הזרעים מגיעים לאדמה, כמובן, אך הם לא מסוגלים לנבוט באקלים המקומי, אליו הגיע הצבר רק במאות האחרונות.

 

אף על פי שהצבר מזוהה עם ארץ שראל ותושביה, מהפלסטינים שמשווים את עמידותם ואחיזתם בקרקע לשלו ועד לישראלים המבטיחים שאם תחפור מספיק עמוק תמצא מתיקות מתחת לקוצים, מוצאו בכלל ביבשת אמריקה, ככל הנראה במקסיקו (בה הוא אפילו מככב בסמל המדינה).

 

קוצי הסברס הם לא בדיוק קוצים אלא גלוכידיות, שערות זעירות שניתקות בקלות מהצמח ועושות שמות בבשר שבו הן ננעצות, שינון מיקרוסקופי אכזרי קוצי הסברס הם לא בדיוק קוצים אלא גלוכידיות, שערות זעירות שניתקות בקלות מהצמח ועושות שמות בבשר שבו הן ננעצות, שינון מיקרוסקופי אכזרי איור: ערן מנדל

 

ובאקלים של מקסיקו הרחוקה זרעי הצבר נובטים ועוד איך, ואסטרטגיית הפיזור שלהם, כפי שחשדת, חולפת דרך מערכת העיכול של חיות שניזונות מהפירות. אז למה להפריע עם קוצים?

 

על פי רוב, פירות שמצוידים במנגנוני הרתעה אמורים להרתיע רק חלק מהטורפים: את אלה שלא מפיצים זרעים ביעילות. פלפל הצ'ילי החריף, לדוגמה, מייצר חומר בשם "קאפסיצין" שגורם לתחושת צריבה אצל יונקים, המצוידים בשיניים טוחנות שעלולות להרוס את זרעיו הרכים. בעלי כנף, לעומת זאת, המצוידים במערכת חישה שונה משל היונקים, אינם חשים בחריפות וממשיכים להפיץ את הזרעים בדואר אוויר.

 

אלא שבמקרה שלפנינו, ושה רושם שהקוצים – ומבחינה בוטאנית אלה אינם סתם קוצים, אלא "גלוֹכִידיוֹת": שערות זעירות שניתקות בקלות מהצמח ועושות שמות בבשר שבו הן ננעצות תודות לשינון מיקרוסקופי אכזרי – לא באמת מרתיעים אף אחד. ציפורים, יונקים, זוחלים וחרקים, כולם אוכלים את פירות הצבר לתיאבון, ורובם גם מפיצים את הזרעים בדרך המקובלת. יכול להיות שהקוצים הופכים את הפירות לקצת פחות נגישים, וכך מפקידים את הזרעים בקיבותיהם של היצורים המוצלחים יותר, בעלי הסיכוי הטוב יותר להגיע רחוק; אבל בינינו, זו לא נשמעת כמו סיבה מספיק טובה לפיתוח גלוכידיות.

 

סביר יותר שהגלוכידיות הן רק שאריות מהקוצים שמכסים את כל שאר הצמח. קקטוסים חיים במדבר, שם המים הם משאב נדיר ומבוקש, והם צוברים בתוכם כמויות גדולות של המשאב הזה (יש אפילו הסוברים ששמו של הצבר, המגיע מערבית, ניתן לו בזכות יכולת הצבירה שלו). אלמלא היו להם כאלה קוצים אימתניים, מישהו כבר היה שותה אותם מזמן. וביחס לשאר הצמח, הפירות דווקא די נקיים מקוצים. למעשה, הם בדיוק חלקים מספיק כדי לעמוד בסטנדרטים הנמוכים של חיות המדבר. יותר מזה לא צריך.

 

אז נראה שהצברים לא מעצבנים כדי להשיג איזו מטרה מסוימת. הם פשוט מעצבנים במידה המקסימאלית שהנסיבות מאפשרות. כי ככה הם רגילים. אולי הכינוי "צברים" הולם יותר ממה שנדמה.

 

שאלות לבלדד השוחי: askbildad@calcalist.co.il

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x