דו"ח המבקר
הדו"ח על משק הגז: תעודת עליבות מוחלטת לממשלה
החידלון של משרד האנרגיה הוא כמעט קולוסאלי, אך הכישלון הוא רב מערכתי. בנושא כה חשוב, יש צורך בנבחרי ציבור שינהלו את העסק מלמעלה, והמעורבות של רה"מ היא קריטית
- חטא הגז הקדמון: הטעויות שקיבעו מחיר גבוה
- כל מה שלא תמצאו בדו"ח מבקר המדינה על ניהול משק הגז
- המדינה לבג"ץ: השימוע הציבורי בנוגע למתווה הגז - חריג ולא מחייב
אפשר וצריך להעביר ביקורת על מונופול הגז. על כך שהוא מפקיע מחירים, על כך שהוא דואג לאינטרסים של עצמו והיה רוצה שלא תהיה פה תחרות ושהשליטה במחירים תהיה בידיו הבלעדיות. ובכל זאת, גם הממשלה לא חפה כלל מאחריות למצב העגום שבו המשק נמצא היום - עם מונופול גז, עם מאגר פעיל אחד, שמחובר בצינור אחד.
החידלון של משרד האנרגיה הוא כמעט קולוסאלי, ומגיע עד לרזולוציה בלתי אפשרית. המשרד לא בנה מאגר מידע נורמלי, הסתמך יותר מדי על יועצים חיצוניים לגיבוש מדיניות וכך לא הצליח לפתח מקצועיות משלו, הוא לא הצליח אפילו לגייס לשורות המשרד מספיק עובדים מקצועיים, והוא לא הצליח במשך יותר משנה לאייש את התפקידים הבכירים ביותר במשרד שאמונים על תחום הגז הטבעי, למרות שמדובר באחד התחומים החשובים ביותר למשק, בוודאי אחד התחומים החשובים ביותר בפעילות המשרד.
קידוח במאגר תמר צילום: אלבטרוס
אבל משרד האנרגיה לא לבד בסיפור הזה. הכישלון כאן, כמו בתחום הדיור, הוא רב מערכתי. משרד האנרגיה לא תפקד, אבל גם רשות ההגבלים העסקיים לא תפקדה, וגם רשות החשמל, וגם משרד המשפטים, וגם משרד האוצר ומשרד ראש הממשלה. וחמור מזה - הם לא תפקדו יחד.
זה אולי הלקח החשוב ביותר של הדו"ח הזה, כפי שהוא היה הלקח החשוב ביותר של שוק הדיור. בנושא כל כך חשוב אי אפשר להשאיר לפקידים להתרוצץ אחד אחרי השני. בנושא כל כך חשוב יש צורך בנבחרי ציבור שינהלו את העסק מלמעלה, יתוו מדיניות, ויוודאו שהפקידים עובדים ומתקדמים. עם כל הכבוד לפקידים, ועם כל הכבוד למיתוס שהם מנהלים את המדינה, דו"ח המבקר חושף בדיוק עד כמה הפקידים לא מסוגלים לנהל כלום כל עוד הפוליטיקאים לא בתמונה.
ובעיקר, כשמדובר בנושא כל כך חשוב, המעורבות של ראש הממשלה היא קריטית להובלת התהליך. בחצי השנה האחרונה, בניגוד להרגלו, ראש הממשלה נתניהו גילה מנהיגות בסיפור הגז. הוא הטיל על הפקידים לעבוד על יעד מוגדר והציב להם לוחות זמנים. אחר כך קיבל את העבודה שלהם והניע את התהליך הפוליטי לאישור המתווה, תהליך שהוא נמצא בעיצומו. חבל שלא גילה את המנהיגות הזו שנתיים או שלוש קודם לכן, כי אז לא היינו מגיעים למצב הנוכחי. אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
