שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

ועידת הצמיחה

אל תשלחו אותם לעזאזל

מי שרוצה לשמור על החיוניות של אומת הסטארט-אפ צריך לדאוג שהמדינה לא תבריח את החברות הצומחות מישראל. דברים של מו"ל כלכליסט בוועידת הצמיחה 2015

יואל אסתרון 09:3201.06.15

כשמנכ"ל של חברת הייטק ביקש להסביר בכלכליסט למה הוא רוצה שהחברה שלו תישאר ישראלית, למרות הקשיים המוכרים והרגולציה המכבידה, הוא כמעט עבר שיימינג ברשת. להקה של טוקבקיסטים עצבניים התנפלה עליו כאילו הוא בוגד במולדת. אולי הם בכלל לא קראו את הראיון, אולי היה יום חם במיוחד והמזגן שלהם התקלקל. הם שלחו את המנכ"ל, את החברה שלו, ולמעשה את כל ההייטק הישראלי, לעזאזל. שיעופו קיבינמט. כי מי צריך אותם בכלל.

 

 


 

 

מי צריך למשל את א', בחור לא בדוי בן 27, תואר ראשון במתמטיקה, תואר שני במדעי המחשב. תוצר משובח של מערכת החינוך והאקדמיה. בשבועות האחרונים התחרו עליו חברות ישראליות שמשחקות על המגרש הגלובלי, וחברות אמריקאיות שכבר כבשו את העולם. בסיבוב הזה הפסדנו אותו. אופטימיסטים יגידו, לא נורא, יעשה סיבוב בגוגל, או אפל, או פייסבוק, ויחזור אלינו עם הניסיון שיצבור. אולי. אולי לא. אבל כדי שהוא יחזור לכאן, דרושות חברות שיאתגרו אותו בתפקיד מרתק, ושיוכלו להתחרות גם על התנאים הנלווים. בשביל זה צריך חברות ישראליות שלא רצות לאקזיט הראשון. בשביל זה צריך הייטק חזק.

 

מהנדס מחשבים עם לפטופ יכול לסדר לעצמו חיים נוחים בכל מקום מהנדס מחשבים עם לפטופ יכול לסדר לעצמו חיים נוחים בכל מקום צילום: עמית שעל

 

החברות המדהימות שצמחו כאן לא המריאו בזכות הממשלה, ואף פוליטיקאי לא יכול לקחת קרדיט על ההצלחה הפנומנאלית. הן פרחו למרות הפוליטיקאים, והדי.אן.אי. שלהן הוא ניגוד מוחלט לדי.אן.אי. של הפוליטיקה הישראלית. היזמים הנועזים, המהנדסים המבריקים, כותבי הקוד, המתמטיקאים - כל אלה שחוללו את הנסים האלה גדלו באיי המצוינות המקומיים, ורבים מהם – אם כי לא כולם - השתכללו בחממות השכל של צה"ל. כולנו רשאים להיות גאים בהישגים שלהם, אבל בואו לא נתבלבל – ההישגים הם שלהם.

 

בשני העשורים האחרונים של עלייתו המסחררת של ההייטק הישראלי, הוא חי בבועה שלו והיה מנותק, כמעט מנוכר להווייה המזיעה של הישראליות שבתוכה הוא צמח. הסטארטפיסטים הכירו את הכביש לנתב"ג הרבה יותר טוב מהדרך למשרדי הממשלה בירושלים. הם היו משוכנעים שהם לא צריכים את ירושלים כדי לפרוח במתחמים המוכרים של הרצליה פיתוח, רמת החייל, רעננה, ותל אביב עצמה.

 

אבל, ככל שהחברות צומחות, וככל שיותר חברות צומחות רוצות להמשיך לגדול כאן, מתברר שאי אפשר להתעלם מהממשלה. ממשלה רוצה מסים, כמה שיותר, ממשלה דורשת רגולציה, כי ממשלות אוהבות רגולציה. הממשלה לא שואלת את עצמה בבוקר – איך אני יכולה לעזור לחברות האלה לצמוח. הממשלה, קצת כמו הטוקבקיסטים, אומרת לחברות הצמיחה – לא טוב לכן, בעיה שלכן. לא שלנו.

 

ובכן, זו הבעיה שלנו. כולנו רוצים שרשות המסים תסתער על כל תכנון אפור של התחמקות ממס. כולנו מבינים שרשות ניירות ערך חייבת לוודא שהחברות הציבוריות לא מועלות באמון שלנו והרגולציה היא הכרחית, אבל אנחנו חייבים להבין שההייטק הישראלי לא יצמח אם לא נאפשר לו לפרוח.

 

אנחנו צריכים לקחת בחשבון שהישראלים המצוינים שהקימו את אומת הסטארט אפ הם לא שבויים של המדינה. זה לא איום, זו מציאות. א', בן 27 עם לפטופ, יכול לסדר לעצמו חיים נינוחים בפאלו אלטו. אנחנו חייבים לייצר בשבילו אופציה אטרקטיבית. זה אומר כנראה שהרגולטורים צריכים להיות גמישים יותר, פתוחים יותר, מהירים יותר, כדי להתאים את עצמם לקצב המהיר של התפתחות החברות הצומחות בישראל. הפוליטיקאים לא ישנו את אורחותיהם. אבל המדינה היא לא רק הפוליטיקאים, אלא גם הרגולטורים בשירות הציבורי. רבים מהם אנשים טובים שצמחו באותן ערוגות מצוינות. הם יכולים לעשות שינוי, הם חייבים לעשות שינוי.
בטל שלח
    לכל התגובות
    x