במשרד התחבורה הפנימו את מה שבביטחון מתקשים

אופי העבודה הרב־שנתי של צה"ל הוא שגורם לו לנפח את תקציב המדינה הרשמי לפי מקדמים סטטיסטיים לתקציב ההתקשרויות, זה שמשמש כתקציב העבודה שלו.

צה"ל ומשרד הביטחון מפתחים מערכות טכנולוגיות ומבצעיות, רוכשים אמצעי לחימה ובונים דברים. כל אלה הם פרויקטים רב־שנתיים באופיים, שיכולים להימשך שנתיים, שלוש ואפילו עשר ויותר. לדוגמה, הפיתוח של מערכת כיפת ברזל התחיל ב־2005, אבל הסוללה הראשונה שלה התחילה לפעול רק ב־2011.

לכן בשביל לגשר על הפער שבין התקציב השנתי הרגיל של משרד הביטחון לבין אופי העבודה הרב־שנתי של צה"ל יצרו במשרד הביטחון את תקציב ההתקשרויות.

אהוד ברק. "תפקיד הבקרה הוא לדאוג שמשרד הביטחון לא מוציא יותר מתקציב המדינה" צילום: תומי הרפז

הרמטכ"ל מעדיף תקציב מצומצם שאפשר לנפח

מבחינת משרד הביטחון זה הכלי הראשון במעלה בשביל לנצל את תקציב הביטחון באופטימליות, כלומר עד לשקל האחרון. זה מה שהופך את משרד הביטחון ליעיל, לעומת משרדי הממשלה האחרים.

שר הביטחון לשעבר אהוד ברק הסביר זאת בישיבת ועדת הכספים בדצמבר 2011: "במשרדים אחרים אין התקשרויות רב־שנתיות ובסופו של דבר הם לא מגיעים למיצוי מלא של התקציב. הסיבה להיווצרות חלק מהרזרבות והסיבה למעברים משנה לשנה הן שמשרדי הממשלה לא מצליחים לנצל את כל התקציב".

ברק הדגיש שבמשרד הביטחון "מנצלים את מלוא התקציב משום שזה קריטי ליעילות. כדי לנצל את מלוא התקציב יש תוכנית פעולה שמתקיימת במישור הקופה, במישור ההתקשרות, ולא במישור התקצוב, ויש פעולות שהן כאילו מרחיבות יותר. ואולם, חלק מהבקרה שלנו — מטרתה שלא נוציא יותר מתקציב המדינה, כי הרי בסופו של דבר אסור לנו להדפיס כסף".

גם החשב לשעבר של משרד הביטחון צחי מלאך חושב שהשיטה עצמה טובה, כך הוא מעיד בעצמו בדיון בועדת הכספים ההיא, שם גם דיווח כי גילה על התקציב הנוסף שעל פיו צה"ל מתנהל.

ואולם, בשונה משר הביטחון מלאך הוסיף בישיבה כי כל עוד שיטת העבודה הזאת נעשית רק על סמך הנחות העבודה של היועץ הכספי לרמטכ"ל וללא בקרה של החשב הכללי, היא מציבה בסיכון את תקציב המדינה כולו.

זו הסיבה שלמשרד הביטחון ולצה"ל חשוב כל כך שהממשלה תאשר את תוכנית העבודה הרב־שנתית.

זו גם הסיבה שהרמטכ"ל מוכן להתספק בעובדה שתקציב הביטחון יהיה 60 מיליארד שקל בשנה בכל אחת מחמש השנים הבאות, בלי שינוי. העיקר שהמקורות התקציביים יהיו ברורים בשביל שמשרד הביטחון יוכל לגזור ממנו את תקציב ההתקשרויות המנופח בלי חשש שהכסף ייעלם פתאום.

משרד התחבורה חרג מהתקציב והחליף שיטה

אמנם שר הביטחון לשעבר ברק טען בדיון שאין משרד ממשלתי אחר שיש לו אופי עבודה רב־שנתי כמו למשרד הביטחון, אבל הוא טועה. גם משרד התחבורה עובד כך. כבישים, מסילות רכבת, גשרים, מנהרות, מחלפים — כל אלה פרויקטים שהתכנון והביצוע שלהם אורכים כמה שנים בכל פעם, ועל כן שיטת התקצוב נפרסת על פני כמה שנים.

עם זה, מבדיקת "כלכליסט" עולה כי אופן התקצוב של פרויקטי התחבורה הפוך לגמרי מהשיטה של משרד הביטחון. כלומר, קודם כל משרד האוצר קובע עם משרד התחבורה את המסגרת התקציבית, וממנה מתחילים שני המשרדים לגזור את הפרויקטים התחבורתיים שאפשר לבצע.

נוסף על כך, כל פרויקט תחבורה שיוצא לדרך עובר לפני כן בדיקת כדאיות כלכלית, ובכל מקרה נעשית בקרה של אגף החשב הכללי על הביצוע התקציבי שלו.

בתחילת העשור הקודם פעל משרד התחבורה בשיטה דומה יחסית לזו של משרד הביטחון, עד שבסופו של דבר התברר כי הוא התחייב לביצוע פרויקטים בעלות גבוהה בהרבה מהתקציב שאושר לו, ולכן השיטה ההיא חוסלה והוחלפה בשיטה הנוכחית.

אין תשובה רשמית לשאלה אם מה שמשרד הביטחון עושה בתקציב ההתקשרויות בכלל חוקי, אבל נראה שכן. בשביל שלא יהיה ספק בכך במשרד מקפידים לדרוש כל העת תוספות לתקציב ההרשאה להתחייב של המשרד, אף שהוא לא מנצל את מלוא המסגרת הזאת.