$
משפט

מחקר: שופטים ותיקים נוטים יותר להאריך מעצרים

מחקרם של פרופ' אורן גזל־אייל ועו"ד נוחי פוליטיס־מגידיש השווה את יחסם של שופטים לבקשות הארכת מעצר. לפי הממצאים שופטים ותיקים או יוצאי הפרקליטות נוטים להיענות לדרישת רשויות התביעה, שופטים בעלי רקע לא־פלילי לוחצים פחות על הצדדים להסכים, וסנגורית בתיק מגדילה את הסיכוי להשיג הסכמה כזו

משה גורלי 06:5605.05.15

שיעור המעצרים בירושלים גדול פי חמישה מאשר בתל אביב. כך עולה ממחקר שערכו פרופ' אורן גזל־אייל מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה ועו"ד נוחי פוליטיס־מגידיש, סגנית הסנגור המחוזי בסנגוריה הציבורית במחוז ירושלים.

 

הנתון המעניין הזה לא עמד במרכז המחקר ויש לסייג אותו לפני שנמליץ לעברייני ירושלים להעתיק את פעילותם לתל אביב. לפי החוקרים, "הסבר אחד הוא שיש שוני בתרבות השיפוטית וביחס להחלטות המעצר בין השופטים. לפי הסבר זה, בית משפט השלום בתל אביב נותן את המשקל המרבי לזכות החשוד לחירות. ואולם, אין לשלול גם אפשרות של הבדל בין החשודים המובאים לבית המשפט בתל אביב לבין אלה המובאים לבתי משפט אחרים. לכך צריך מחקר נוסף שישלוט טוב יותר במשתני העבירות".

 

המחקר לא בדק את האופי והחומרה של העבירות. בירושלים, יש להניח, נעצרים יותר חשודים בעבירות שמחייבות מעצר, למשל סיכון הסדר הציבורי - התפרעויות, שהייה בלתי חוקית, עבריינות טרוריסטית ועוד צרות שתל אביב יחסית פטורה מהן. אתמול הוארכו בתל אביב מעצרי המפגינים האתיופים, שהמשטרה טוענת ל"מסוכנות" מצדם והשופט אביחי דורון קיבל והאריך כמעט לכולם את המעצר. עוד שתיים־שלוש הפגנות כאלה ותל אביב "תשתווה" לירושלים.

 

בכל מקרה, מציינים החוקרים, "שופטי בית משפט השלום בתל אביב עצרו חשודים מעטים מאלה שעצרו בבתי המשפט האחרים". בבאר שבע שיעורי המעצר גבוהים פי שניים מאשר בתל אביב ובירושלים, כמעט פי חמישה. מטרת המחקר המרכזית היתה לבדוק את השפעת התמקצעותם של השופטים על ההחלטות שהם מקבלים. לצורך זה גויסה סיטואציה ייחודית המאפשרת השוואה: דיונים בבקשות להארכת מעצר לפני הגשת כתב אישום שנערכים הן בפני שופטי שלום "אזרחיים" והן בפני שופטים "פליליים", שופטים שאינם עוסקים בשגרה בתיקים פליליים ושופטים שעוסקים כל העת בהליכים פליליים.

 

 צילום: שאטרסטוק

 

המחקר בחן יותר מ־1,600 תיקי מעצר ימים בכל ששת המחוזות שנידונו בפני 57 שופטים פליליים ו־80 שופטים אזרחיים, ושאל אם יש הבדל ביניהם בהחלטה הדורשת מומחיות פלילית. התשובה שלילית. לא נמצא הבדל בין השופט האזרחי לשופט הפלילי לעניין טיב ההחלטה, שחרור או מעצר. החלטות על מעצר התקבלו ב־71.5% מהמקרים; על שחרור - 28.5%. עם זאת, נמצא הבדל מובהק לעניין היעילות: בדיונים של שופטים פליליים מושגות הסכמות רבות מאלה שמושגות בדיונים של שופטים אזרחיים. כלומר, לשופט הפלילי יכולת רבה יותר להביא את הצדדים להסכמה על התוצאה. למעשה, הסיכוי להסכמה בתיקים שנידונו בפני שופטים פליליים גבוה בכ־50% מהסיכוי להסכמה בתיקים שנידונו בפני שופטים אזרחיים.

 

הנתון לא צריך להפתיע. לשופט המומחה בפלילים ביטחון רב יותר. כבר בתחילת הדיון הוא משדר לצדדים את הערכתו וכוונתו ומכבה את הלהט שלהם להעלאת טיעונים ולהתדיינות ארוכות. שופט אזרחי "חושף" עצמו יותר למאמצי הצדדים לשכנעו. 400 מתוך 1,600 תיקי המעצר שנבדקו הסתיימו בהסכמה. ככל שהעבירה חמורה יותר הסיכוי להסכמה קטן יותר. אותו סיכוי להסכמה גדל כשאת החשוד מייצגת סנגורית. לעומת זאת, אם החשוד ערבי, הסיכוי להסכמה גדל מאשר כשהחשוד יהודי. ממצאים נוספים: שופטים בעלי רקע תביעתי, שמונו משורות הפרקליטות, נוטים לאשר מעצרים או להאריכם יותר מיתר השופטים. שופטים ותיקים מאריכים את המעצר במספר ימים גדול יותר מאשר שופטים צעירים. שופטים ערבים שחררו שיעור חשודים ערבים גבוה מזה ששחררו שופטים יהודים.

 

בשיטת הטלאים

 

פרופ' גזל־אייל: "לא בדקנו את נכונות ההחלטות, אלא את ההבדלים המקצועיים והכלליים, את הרקע התביעתי של השופטים וכדומה. יעילות אינה בהכרח ערובה לאיכות, וקיצור אינו בהכרח ערובה ליעילות. נוסף על כך, לא ברור אם הלחץ להסכמות תמיד ראוי ונכון. אנו מכירים את הוויכוח הזה מלחצים ששופטים מפעילים על צדדים בכלל ההליכים המשפטיים". ובכל זאת, הזיקה שנבחנה ואושרה במחקר היא שמומחיות מגבירה יעילות. הממצא הזה תורם למגמה של מערכת המשפט בשנים האחרונות למקצע שופטים. ועדה בראשות השופט תיאודור אור המליצה ב־1997 על התמקצעות רשמית של שופטים, במיוחד בבתי משפט השלום, שהיו אמורים להפוך לערכאה מתמחה שתפנה את המתדיינים למחלקות ייעודיות: פלילי, מינהלי, נזיקין ועוד.

 

המלצות ועדת אור טורפדו, בין היתר בגלל השופטים, שחששו "להיכלא" לנצח בתיקים שאין בהם הדר ויוקרה. והיתה גם התנגדות של עורכי דין, שהוטרדו שמא שופטים צעירים בשלום יחששו לפסוק סכומים גבוהים, בעיקר בתביעות נזיקין. אלא שהמציאות היתה חזקה מההתנגדויות. בתי המשפט פנו לכיוון ההתמחות בשיטת טלאי על טלאי. עבודה ומשפחה נידונים בנפרד. ובבתי המשפט הכלליים נפתחו התמחויות בתחומי המסים, המשפט המינהלי, המחלקה הכלכלית, ההגבלים, לשון הרע ואחרים. במקום רפורמה כוללת נבנות בשטח מחלקות מתמחות בעקבות החלטות מינהליות, ושופטים משובצים לתחומים לפי התאמתם. למעשה המדיניות הקיימת לוחצת להסכמות ומעדיפה אותן על פני הכרעה שיפוטית. מנגד, גזל־אייל ממחיש את הסכנה שבקידוש היעילות בדוגמה הבאה: "בתחום הפטנטים המחקר גילה שהשפעת האידיאולוגיה על החלטותיהם של שופטים שרכשו ידע טכנולוגי רלבנטי טרם הפיכתם לשופטים היתה גדולה משל אחרים". כלומר, שופטים מומחים צפויים לקיבעון אידיאולוגי ולפיכך לחוסר קשב ולפתיחות נמוכה בתחום התמחותם.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x