שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
משפט

האם הדירקטורים יצאו בזול כדי לספק נשק נגד נוחי דנקנר

התביעה הנגזרת נגד רכישת ישראייר בידי אי.די.בי החלה בקול תרועה רמה כמאבק נגד אחת העסקאות השערורייתיות במשק. בשבוע שעבר התפשרו התובעים על 6.2 מיליון שקל בלבד במקום 450 מיליון שקל שדרשו במקור. השאלה שנותרה היא האם הסכום הנמוך מסיים את הפרשה בקול ענות חלושה או שהפשרה דווקא מספקת רוח גבית להמשך המאבק בבעלי השליטה לשעבר באי.די.בי

משה גורלי 08:4726.04.15

התביעה הנגזרת נגד רכישת ישראייר בידי אי.די.בי הושקה לקול תרועת חצוצרות התקשורת כאישור לטענה שמדובר באחת העסקאות השערורייתיות ביותר במשק הישראלי. בשבוע שעבר הסתיימה תביעה לנזק של 450 מיליון שקל בהסכם פשרה שהיקפו 6.2 מיליון שקל בלבד.

 

הפשרה שהושגה לא סגרה את הסיפור. היא נחתמה מול הדירקטורים בלבד והותירה את התביעה נגד בעלי השליטה. סביב הפיצול הזה, סביב ההסכם, ובמיוחד סביב הסכום, ניטשת כעת קטטה רבתי. פרקליטו של התובע הייצוגי, עו"ד סיני אליאס, טוען להישג. כך גם פרקליטי הדירקטורים, אהרון מיכאלי וגיורא ארדינסט. לכל צד, פרשנות הפוכה כמובן.

 

מבחינת אליאס, הסכם הפשרה שחרר אמנם את הדירקטורים, אבל חילץ מהם אחריות והודאה בפסלותה של העסקה. ואם העסקה פסולה, ניתן ללכת ישירות על הראש של הנהנים – בעלי השליטה. ולכן מבחינתו נסללה הדרך להמשיך בתביעה נגד נוחי דנקנר ואבי פישר.

 

"ההסכם אינו כולל הודאה באחריות", זועמים פרקליטי הדירקטורים בתגובה לבית המשפט, "עמדת התובע, שלפיה תנאי לאישור ההסכם הוא נטילת אחריות, אין בה ממש", כותבים עורכי הדין גיורא ארדינסט (בא כוח לבנת) ואהרון מיכאלי (ב"כ מנור). גם פרקליטם של הדירקטורים החיצוניים, אלון פומרנץ, הזדרז להכחיש את אותה האחריות שאליאס מתעקש עליה. וכך גם עו"ד רחל לויתן, המייצגת את כלל ביטוח, שעשויה לצאת, כפי שנראה בהמשך, כמנצחת הגדולה של הסיפור הזה.

 

המחלוקת היא על אחד מסעיפי הסכם הפשרה, במיוחד 4א שאומר: "בקשת האישור נגד כלל ונגד הדירקטורים... תתקבל ביחס לכל הטענות, העילות והסעדים שהועלו על ידי המבקש... וביחס לאחריות הדירקטורים של אי.די.בי פתוח ו/או אי.די.בי אחזקות מכוח היותם דירקטורים (לרבות בגין אחריות לקבלת החלטות כדירקטורים בדבר ביצוע עסקת גנדן תיירות)". באי כוח הדירקטורים טוענים: "ב"כ התובע הבין שהפשרה מציגה את מאבקו באופן מגוחך ו(הוא) זקוק באופן נואש להישג. הסעיף הזה הוא סעיף סטנדרטי ופורמלי שתכליתו סגירת התיק נגד הדירקטורים ב'מעשה בית דין' שיחסום, ולא יחשוף אותם לתביעות בעלי מניות אחרים. אם נטילת האחריות היתה בראש מעייניו, מדוע אין לה ביטוי מפורש וחגיגי יותר בהסכם?".

 

אלא שלא רק עו"ד אליאס חולק על פרשנות זו. גם עורכי דין שמקורבים לבעלי השליטה. אליאס מברך על התחמושת שלכאורה קיבל להמשך המאבק. הם כועסים עליה: "לא מקובל שחלק מהנתבעים זורקים על האחרים כדי להציל את עורם ונותנים לתובע סוכרייה ללכת על הראש של בעלי השליטה. הדירקטורים סגרו לעצמם דיל לא ראוי. קנו עצמם החוצה במחיר נמוך ונותנים לאליאס אמירה שנוחה לו לתביעת ההמשך נגד בעלי השליטה".

 

מימין: עורכי הדין סיני אליאס, אהרון מיכאלי וגיורא ארדינסט מימין: עורכי הדין סיני אליאס, אהרון מיכאלי וגיורא ארדינסט צילום: עמית שעל, אוראל כהן

 

ערך להסרת מטרד

 

הם מגדירים את המהלך כטריק מלוכלך של כלל, חברת הביטוח שהיתה השחקן המרכזי במשא ומתן שהתנהל מול אליאס. נכון שכלל היא חלק מקונצרן אי.די.בי, אבל את המשא ומתן ניהלה עו"ד רחל לויתן בתיאום ישיר עם מבטחי המשנה בלונדון, בדרך כלל מעל ראשם של בכירי כלל. לויתן הורידה את אליאס מדרישותיו המקוריות. זה התחיל ב־50 מיליון דולר, ירד ל־25 מיליון, והסתיים ב־1.5. הסכום, שמקובל לראותו כ־nuisance value (ערך להסרת מטרד), מחזק את הטענה שאליאס זקוק להישג שייצור סיכוי להמשך הקרב בבעלי השליטה.

 

עסקת גנדן היא עסקת בעלי עניין. דנקנר ופישר, בעלי גנדן תיירות, מכרו אותה לקונצרן שאף הוא בשליטתם. ככזו, עמדה העסקה בכל התנאים המחמירים הקבועים בחוק. היא אושרה בדירקטוריון, בוועדת הביקורת ובאסיפה הכללית ברוב של 95% מקרב בעלי המניות הבלתי נגועים וללא התנגדות המוסדיים. תמיכה מכרעת זו נשענה על המלצות חמות לביצוע העיסקה של חברת הייעוץ שלדור ושל מעריך השווי יצחק סווארי. הנראטיב המרכזי של בן יורם ואליאס מתמקד בקשר הפסול לטענתם במשולש סווארי־פישר־דנקנר שדחף את העסקה והטיס את ישראייר לאי.די.בי. "כשיהיו לך הוכחות לקומבינה הזו, תתקשר אליי", מגחך אחד מפרקליטי אי.די.בי, "ותוסיף לזה את העובדה הפשוטה שהיום כבר ברור שמדובר בעסקה טובה".

 

מלבד הקושי הזה שתוקף את "שיקול הדעת העסקי" של החברה, ניצבו התובע ופרקליטו בפני קשיים נוספים שדחפו אותם לזרועות חברת הביטוח והפשרה הזעומה. אחד מהם הוא המשקל הרב שנתן השופט עודד מודריק לסירובה של אי.די.בי להצטרף להליך. אי.די.בי אחזקות ואי.די.בי פתוח, באמצעות עו"ד צבי אגמון, לא היו צד לבקשה ואף התנגדו לה. השופט תהה מדוע: "ברי שהדירקטוריון הנוכחי אינו הדירקטוריון הקודם. הנוכחי משוחרר לכאורה מניגודי עניינים שעלולים להכשיל את החלטתו. לכן לא מן הנמנע שהודעת החברה משקפת את גישת הממשל הקיים, שלפיה התובענה אינה משרתת את האינטרסים של החברה".

 

נוחי דנקנר. האש כוונה כלפי הדירקטורים נוחי דנקנר. האש כוונה כלפי הדירקטורים צילום: אוראל כהן

 

קרב על הנראטיב

 

סביר להניח שסירוב הדירקטוריון והבעלים החדשים לא נגזרה מחיבה או חמלה יתרה שחשים אלשטיין ובן־משה כלפי דנקנר. הסיבות האפשריות שנותרו הן השיתוק שממילא אי.די.בי הנוכחית אחוזה בו, וסביר יותר – ההערכה שעסקת ישראייר היתה כשרה לחלוטין ושסיכויי התביעה אפסיים. חלק מבעלי השליטה, מנור ולבנת, שוחררו בהסכם הנוכחי. האם לאחרים – אחרי שהביטוח יצא מהתמונה – יש כיסים עמוקים מספיק כדי לשלם? דנקנר עוד לא יודע מאיפה יביא את 500 מיליון השקלים שהוא חייב לבנקים וזה עוד לפני שהסתיים משפטו הפלילי. מצבו של אבי פישר ואולי גם זה של ג'ק שימל טוב יותר, אבל האם באמת תצלח התביעה נגדם? בתביעה המקורית כיוון אליאס את עיקר האש לדירקטורים. האם עכשיו יוכל להוכיח את הקשר בין סוארי דנקנר לפישר?

 

ועוד שאלות ממתינות להכרעה: האם השופט מודריק יאשר את ההסכם, האם היועץ המשפטי לממשלה יתנגד לו. וכמובן האם, כאימרה המפורסמת מזיכוי אביגדור קהלני, "יצא האוויר מהבלון בקול נפיחה יגעה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x