שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף פסח 2014

באנו לקחת את העבודה שלכם

מסתנני העבודה החדשים הם יעילים, מתוחכמים וחסרי מצפון, והם עומדים להביס אותנו: מחקר של ד"ר קרל פריי מאוניברסיטת אוקספורד קובע שבתוך שני עשורים, רובוטים ומחשבים ישתלטו על 47% מהמשרות. בראיון לכלכליסט הוא מציע שנתכונן לתנודות עזות בשוק העבודה, וזה כולל אנשי שיווק, עורכי דין, מנהלי חשבונות וברוקרים

אורי פסובסקי 10:0613.04.14
הם כאן, והם רוצים לקחת לנו את העבודה. מאות אלפי קופות אוטומטיות בסופרמרקטים ברחבי העולם כבר הדיחו מעבודתן קופאיות בשר ודם. בכבישי קליפורניה, מכוניות הניסוי של גוגל גמאו עשרות אלפי קילומטרים - בלי נהג. בספרד רובוטים ממיינים ראשי חסה, בשמים מעופפים מטוסים ללא טייס, מכונות מוכרות כרטיסים בתחנות הרכבת, ורולס רויס הכריזה לפני חודשיים על פרויקט ענק של ספינות משא ללא צוות. גם משרות הצווארון הלבן לא חסינות מפני הרובוטים והמכונות: בודקי תוכנה מוחלפים בתוכנות, ומחשבים מבצעים משימות משפטיות כמו מעבר על מסמכי ראיות.

 

לכל הכתבות במוסף פסח של "כלכליסט", בנושא "עבודה אבודה", לחצו כאן

"היכולת של תוכנות להחליף בני אדם הולכת ומשתפרת", התריע בחודש שעבר מייסד מיקרוסופט ביל גייטס. "לא משנה אם אלה נהגים או מלצרים או אחיות. עם הזמן הטכנולוגיה תוריד את הביקוש לעובדים. בעוד 20 שנה הביקוש לעובדים, במגוון רחב של כישורים, יהיה משמעותית נמוך יותר. אני לא חושב שאנשים מפנימים את זה".

 

את האזהרה הנבואית של גייטס יודע ד"ר קרל פריי לתרגם לנתונים מוחשיים, מבעיתים כמעט. פריי, כלכלן בהכשרתו, הוא חוקר בבי"ס מרטין, קבוצת מחקר בינתחומית שנוסדה לפני עשור בסיוע תרומת ענק בסך 150 מיליון דולר של חלוץ התוכנה ג'יימס מרטין, במטרה לחשוב על האתגרים של המאה ה־21. "מרטין האמין שאנחנו חושבים הרבה על העבר", מסביר פריי ל"כלכליסט", "אבל העתיד חשוב יותר".

 

הניסיון לחשוב קדימה הוביל את פריי ואת עמיתו ד"ר מייקל אוסבורן מבית הספר להנדסה באוקספורד, למחקר מכה גלים על עתיד שוק התעסוקה: בתוך שני עשורים, קבעו השניים, מחשבים ורובוטים עשויים להשתלט על 47% מהמשרות הקיימות.

 

פריי מודה שהתוצאות מרחיקות הלכת של המחקר הפתיעו גם אותו. המסקנות הוגשו לפרלמנט הבריטי וזכו להדים - פסימיים, כמובן - כמעט בכל כלי תקשורת בעולם. אבל כעת מבקש פריי שלא להצטייר כנביא זעם עגמומי: הטכנולוגיה יכולה להיות גם דבר טוב, הוא מדגיש, כל עוד נדאג שכולם ייהנו מפירותיה. "וזה", הוא קובע, "תלוי רק בנו".

 

רובוט־מלצר בצרפת. פריי: "הטכנולוגיה תפעל לטובתנו אם נדאג שכולם ייהנו מפירותיה" רובוט־מלצר בצרפת. פריי: "הטכנולוגיה תפעל לטובתנו אם נדאג שכולם ייהנו מפירותיה" איור: איי אף פי

 

אוטומציה גם לפעולות מורכבות

 

מה משותף לפועל בקו ייצור, מנהלת חשבונות וקופאית בסופר? השגרה. את הפעולות הנדרשות בשלושת המקצועות האלה אפשר לפרק לסדרת משימות מוגדרות היטב: להרכיב שני חלקים, לחבר מספרים בטור, להעביר מוצר בסורק. ומי יודע לבצע משימות מוגדרות מבלי להשתעמם, לקחת הפסקה או להישחק? המכונות כמובן. העניין הוא שכבר לא מדובר רק במקצועות רוטיניים. בעשורים האחרונים מתברר שוב ושוב שגם פעולות מורכבות ניתן לפרק לסדרת פעולות בסיסיות מוגדרות היטב שמכונה יכולה לבצע.

 

למשל נהיגה. לפני עשר שנים החוקרים המובילים בתחום היו תמימי דעים שהתמודדות עם תנועה בעיר היא משימה שאנשים יכולים לבצע בקלות, אבל מחשבים לא. נהיגה, היתה המסקנה, היא מקצוע שמוגן מפני הטכנולוגיה. אבל היום מתברר שהכל יחסי. השילוב של מיפוי דיגיטלי מתקדם, חיישנים מתוחכמים, אלגוריתמים ויכולות חישוב עוצמתיים הופך גם את הנהיגה למשימה שאפשר לפרק לאלפי משימות קטנות, ולהעביר אותה לידי המחשבים.

 

במחקרו מציין פריי עוד משימה שנחשבה לבלתי אפשרית אך כבר אינה אתגר בלתי עביר למחשבים: קריאת כתב יד צפוף. "הקו בין עבודות שגרתיות לבלתי שגרתיות הולך והופך מטושטש", אומר פריי. "עבודות שרק לפני עשר שנים הוגדרו כלא רוטיניות עברו אוטומציה. והשאלה היא כמה רחוק התהליך הזה יכול ללכת".

 

בניסיון לענות על השאלה איתרו פריי ואוסבורן שלושה חסמים, צווארי בקבוק, שהמחשבים יתקשו לפצח: יצירתיות, כישורים חברתיים ותפיסה. על פי השניים, עבודות המתבססות על אותן יכולות יישארו מוגנות יחסית. "יצירתיות דורשת ערכים אנושיים. כיום מחשבים יכולים לצייר או להלחין מוזיקה, אבל כדי שהם יעשו זאת באופן יצירתי לא מספיק שהם יהפכו למחשבים יותר טובים, אלא שהם יהפכו ליותר אנושיים כדי להבין", מפרט פריי, "וזה אולי צוואר הבקבוק העיקרי כיום".

 

החסם השני הוא אינטליגנציה רגשית. "זהו תחום נוסף שבו יש לאנשים יתרון תחרותי", מוסיף פריי. "הרבה מידע בין־אישי שבשבילנו הוא מאוד מובן מאליו, הוא למעשה קשה להגדרה, ולכן קשה לנסח אותו עבור מחשבים. למשל במבחן טיורינג, שבו שופטים צריכים להבחין אם מי שמתקשר איתם בצ'ט הוא בן אדם או אלגוריתם, עדיין לא היה אלגוריתם שהצליח לשכנע את השופטים שהוא בן אדם".

 

צוואר הבקבוק השלישי הוא תפיסה: זיהוי והבנה של עצמים, כך שהמכונה תדע לתפעל אותם בגמישות, כמונו. "זהו אתגר של ממש לרובוטים", קובע פריי, "להרים כוס, למשל, זו משימה לא פשוטה. הכוס שקופה וזה מקשה על החיישנים לזהות אותה. כמו כן המכונה צריכה להחליט איזה לחץ להפעיל כדי להרים את הכוס מבלי שתישבר. זה קשה לרובוטים בצורה יוצאת דופן. באופן דומה, לרובוט קשה להבחין בין עצמים דומים. לרוב האנשים קל להבדיל בין סיר בישול מלוכלך לסיר שכבר משמש כעציץ. רובוט לא יכול לעשות זאת".

משרות שדורשות את הכישורים האלה, אם כן, הן בטוחות יחסית - לפחות בעתיד הקרוב. כל השאר ניתנות למחשוב, ומתברר שמדובר בלא מעט משרות. מחשבים מסוגלים, למשל, לנתח וידיאו ממצלמות אבטחה, לסחור בבורסה ולכתוב תחזיות מזג אוויר. כבר היום רובוטים מסוגלים לטפס על טורבינות רוח כדי לבצע תחזוקה וגם סתם לגזום את הדשא.

 

כל המגזרים בסכנה

 

במילים אחרות, לא מדובר במדע בדיוני. "חלק גדול מהטכנולוגיות האלה כבר קיימות, אבל טרם יושמו בקנה מידה רחב, כך שהשפעתן עדיין מוגבלת", מדגיש פריי. "אבל במדינת נבאדה בארצות הברית, למשל, כבר שינו את החוק כך שמכונית ללא נהג תורשה לנסוע. מחשב־העל ווטסון של יבמ משמש לדיאגנוסטיקה רפואית, אבל הוא לא נמצא בשימוש נרחב".

 

כדי להבין טוב יותר אילו מקצועות פגיעים למגמות המחשוב, פריי ואוסבורן בנו מודל שמשקלל מיומנויות כמו זריזות אצבעות, מחשבה יצירתית או יכולת שכנוע. אל המודל הזה הם הזינו מאגר של 700 מקצועות שונים שאותם אפיין משרד העבודה האמריקאי.

 

והמודל הניב מספרים מרעישים: לאור ההתפתחויות האחרונות בעיבוד מידע וברובוטיקה, שני החוקרים מעריכים כי כמעט חצי מהמשרות האנושיות כיום ניתנות עקרונית להחלפה על ידי מחשבים ורובוטים בעשורים הקרובים. הם אפילו נותנים הסתברויות: יש סבירות של 99% שמקצועות כמו טלמרקטינג, הכנת טופסי מס והזנת מידע ייעלמו. סוכני נדל"ן בסיכון של 86% להיעלמות, פקחי חניה 84%, ואפילו ברמנים לא מחוסנים (77%).

 

מהעבר השני של המתרס, שחקנים ודיילי אוויר יכולים להיות מעט רגועים יותר (37%), וכך גם סטטיסטיקאים (22%), מעצבי פרחים (4.7%) ופסיכולוגים (0.43%). בסך הכל 47% מהמקצועות נמצאים בסיכון גבוה (יותר מ־70%) של מיכון בתוך עשור או שניים.

 

 

47% מהמקצועות זה נתון די מרעיש.

"זה נכון, ומנגד חשוב לשמור על פרספקטיבה היסטורית. צריך לזכור שלפני מאה שנה יותר מ־40% מכוח העבודה באירופה הועסקו בחקלאות. היום זה 2%. ב־1970 הועסקו בתעשייה 30%, היום זה פחות מ־10%".

 

אך אף שהוא מנסה להרגיע, פריי מדגיש שאין ודאות שהדפוס ההיסטורי הזה - מקצועות מסוימים שנעלמים ומקצועות אחרים המחליפים אותם - אכן יישמר. "יש הבדל חשוב בין אז להיום, במגוון העיסוקים שמושפעים. המגמות שאנחנו מדברים עליהן יכולות להשפיע על כל תחום, מתחבורה, דרך לוגיסטיקה, אדמיניסטרציה, פקידות ועד שירות ומכירות. העבודות בכל המגזרים האלה בסכנה, וזה האתגר העיקרי".

 

התחזית של פריי היא ל"תנודתיות בשוק העבודה", מונח מנומס של כלכלנים לתהפוכות ענק שעלולות להשאיר לא מעט אנשים ללא מקור פרנסה. ועם זאת, הוא מדגיש שהמחקר שלו מתמקד רק בחצי הכוס הריקה: הוא לא מנסה לצפות אילו מקצועות חדשים ייווצרו או באילו מקצועות דווקא יעלה הביקוש לעובדים. "אני מסתכל רק על המינוס במשוואה, והשאלה הגדולה היא אם הצמיחה במשרות יכולה לפצות על הירידה. זה תלוי מאוד באופן שבו ננהל את השינוי הזה. אנחנו צריכים לעבוד על העברת העובדים לתחומים שבהם לבני אדם יש יתרון יחסי. אנחנו צריכים ללמד את כוח העבודה לעבוד באופן יצירתי וחברתי, בסיוע מחשבים - אלה התחומים שבהם תיווצר עבודה".

 

לא כל אחד יכול להפוך לעובד יצירתי עם כישורים גבוהים.

"זה נכון, ובמיוחד קשה ללמד אנשים דברים בשלב מאוחר יחסית בקריירה. המינימום שאנחנו יכולים לעשות הוא לוודא שיש לנו מערכת חינוך שמלמדת אנשים לעבוד עם מחשבים באופן יצירתי. אין סיבה שתלמידים לא ילמדו תכנות ומודלים סטטיסטיים כבר בתיכון. את העבודה המשרדית של המורים אפשר למחשב, וכך יהיו לנו כיתות קטנות יותר שבהן מורים יכולים לעמוד בקשר הדוק יותר עם התלמידים. כיום מערכת החינוך יוצרת תלמידים שמסוגלים לאחסן מידע ולעבד מידע, אבל זה הרי דבר שמחשבים די טובים בו. האתגר לעתיד הוא לוודא שתלמידים ילמדו להיות יצירתיים. אתגר גדול עוד יותר הוא לאמן מחדש אנשים שנמצאים במשרות מסוימות עכשיו. קרוב לוודאי שבעתיד נראה תנודתיות בשוק העבודה".

 

העתיד עדיין בידינו

 

באופן לא מפתיע, לא כולם יושפעו בצורה דומה מהמגמות שעליהן מדבר פריי. לפי המחקר, העובדים שנתונים בסכנה הגבוהה ביותר להיות מוחלפים על ידי מחשב הם בעלי השכלה נמוכה שגם משתכרים מעט. ככל שההשכלה עולה, ואיתה גם המשכורת, כך יורדת הסבירות שהמשרה תיעלם. מנהלים, מנתחי לב ומדענים יכולים להרגיש בטוחים בינתיים. המתאם הזה עשוי לעורר מחשבות נוגות על עתיד שבו אי־השוויון רק מחריף, כשעבודה תהיה פריבילגיה של מי שממילא בעשירונים העליונים, וכל השאר יצטרכו לקושש פרנסה.

 

פריי מסתייג מהמסקנות הדטרמיניסטיות, ומדגיש שטכנולוגיה היא לחלוטין לא כל הסיפור. "אנחנו כבר חיים עם מחשבים. יש מחשבים בשבדיה, שממנה אני מגיע, ויש מחשבים בארצות הברית, ואלה שתי מדינות מאוד שונות מבחינת אי־שוויון. נכון שאי־השוויון גדל בשבדיה וברוב המדינות המפותחות, ולטכנולוגיה ולגלובליזציה יש בכך חלק, אבל יש כוחות נוספים בתמונה והגידול באי־השוויון אינו בלתי נמנע. הכל תלוי בשאלה איך ננהל את השינוי. יש סיבות טובות לדאגה, אבל אני לא רוצה לצייר תמונה עגמומית של העתיד. אנחנו יכולים לשפר את מערכת החינוך ואת הנגישות אליה, אנחנו יכולים להחליט מי משלם מסים, אנחנו יכולים להחליט על הכנסה בסיסית לאומית שכל אזרח יהיה זכאי לה. הייתי נזהר מלחשוב על העתיד באופן עגמומי מדי".

 

ובכל זאת, לאן אתה חושב שאנחנו הולכים?

"זו שאלה שלא הייתי רוצה לענות עליה כי אני חושב שזה בידינו. אני מקווה שנהפוך לחברה יותר משגשגת, שבזכות הטכנולוגיה ליותר אנשים יהיו יותר הזדמנויות. זה אפשרי. זה לא בהכרח הכיוון שאליו אנחנו צועדים כרגע, אבל עדיין, זה אפשרי. אני אופטימיסט, כך שאני נוטה לקוות שכמו שכבר קרה הרבה פעמים בעבר, האנושות תתעשת ותוודא שכל אחד מקבל את חלקו בצמיחה".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x